ביקורת ספרותית על הגולם והג'יני מאת הלן וקר
ספר טוב

---

כשהייתי קטנה, נהגתי לשבת בדשא, על יד העץ האהוב עליי, ולהושיט את ידי, עם אצבע מופנית החוצה. הייתי מדמיינת שציפור קטנה נוחתת עליה, עם פלומה רכה ורגליים זעירות. דימיתי לעצמי שהאצבעות שלי הן ענפים, ושהציפורים המשוטטות מעליי ומחפשות מנוחה לא מפחדות ממני. כשהתבגרתי, אצבעותיי אמנם התארכו, אבל הדמיון התקצר. התמימות הזו, האמונה שהציפור תיגש אליי אם רק אדמיין שזה אפשרי, כבר לא חלק ממני, אבל היא סיפקה לי כמה רגעים קסומים שלא הצלחתי לשחזר מאז בשלמותם.

בספר "הגולם והג'יני" יש מעט מהתמימות הזו, מספיק כדי שאזהה ואחבק אליי. יש בו פיסה מהדמיון ההוא של ילדה בת שבע, יושבת על כר דשא ליד הכביש ומדמיינת שהעולם גדול יותר.
הוא מתאר מפגש בין שתי דמויות שאינן בנות אנוש, ועם זאת אנושיות בצורה מפחידה, ועושה זאת בנעימה של מספר-סיפורים שחודרת ללב ומקימה שם בית קבע.

חווה היא הגולם, שנוצרה כיוון שיהודי אחד חשב שהוא מסוגל. היא מגיעה בדרך לא-דרך לניו יורק, ערב רב של מהגרים מעשרות ארצות. שפע בני האדם מהמם אותה, והיא משוטטת אבודה עד שאדם טוב לב מוצא אותה, ומושיט את ידו. באותו הרגע, חווה, מוקפת ציפורים, היא כמו ציפור מפוחדת בעצמה. ובדיוק כמו בדמיונות המפוארים שלי מגיל שבע, היא מסכימה להתלוות אליו.
אחמד הוא ג'יני, לכוד ורדוף על ידי עבר שהוא לא מסוגל לזכור. הוא מתעורר בשכונה הסורית של ניו-יורק, ותביעתו לחופש, אותה הוא משמיע באופן בוטה, מהדהדת לכל אורך הספר כמו תפילה של איש ששכח את המילים הנכונות, אך לא את הכמיהה.
בכל צעד מצעדיו הוא מחפש אחר החירות שאבדה לו, בעוד חווה מחפשת את הביטחון שבידיעה לאן ללכת.
כשהם נפגשים, זה פלא. מעבר לכך, תצטרכו לקרוא בעצמכם.

אני מודה, לקח לי זמן להחליט מה אני מרגישה בנוגע לספר. הכתיבה של הלן ווקר נפלאה והתרגום עושה חסד עם הספר, בלי ספק. חייבים לציין לשבח את בניית האווירה, ובעיקר את העובדה שווקר נותנת מקום לכל דמויותיה, ראשיות ומשניות כאחד (ובזה היא קנתה אותי). ה"טוויסט", התגלית שבסוף הספר בנוגע למקומם של כל הדמויות, הימם אותי.
מצד שני, יש בספר מעין תמימות שמסוככת עליו ונותנת לו נופך אגדתי משהו, שבקריאה ראשונה העיב מעט על הקריאה בעיניי והוריד מהאמינות. מלבד זאת, האופן שבו הוצגו חלקים מסוימים ביהדות צרם לי (במיוחד ה"הוקוס פוקוס" של הקבלה). ולמרות זאת, הספר הזה רדף אותי בחלומותיי, וזה זמן רב שלא לקחתי איתי ספר עמוק אל תוך הלילה. בסופו של דבר הרגשתי שאני חייבת לחזור אליו. ובאמת, כשמצליחים להסתגל לאווירה הרכה שהוא מייצר, ומשאירים את הציניות בצד, מקבלים ספר יפהפה מטובל בהרבה קסם, שנשאר חלק ממך זמן רב לאחר סיומו.

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על הגולם והג'יני