ביקורת ספרותית על הגולם והג'יני מאת הלן וקר
ספר בסדר

---

יש כמה דרכים להביא שלום עולמי (קרי, שלום במזרח התיכון): 1. להיבחר למלכת יופי 2. להיות ג'ון קרי 3. לברוא את הגולם (היהודיה) והג'יני (הערבי) ולקשור ביניהם ידידות עזה.
מכיוון ששתי האופציות הראשונות חסומות בפניכם, מוטב שתלמדו מהלן וקר ומן הסיפור הפנטסטי שלה.
אני יודעת שחלק מהקוראים טולטלו טלטלה עזה והסיפור, שמשך אותם בכבלי קסם, המשיך ללכוד אותם גם בתום הקריאה. אני, לבושתי, קראתי בשובה ונחת, בהפסקות קלות ובינוניות, ודעתי מתהפכת והנקודות שחשבתי לתת לו מתזזות במוחי כאילו הייתי כילי שצריך לתת מעות לצדקה.
נו, שויין, הספר אכן אמריקני כיאה וכיאות, והקוראים הבוגרים גם הם נצרכים לאיזו פנטזיה שאיננה פנטזיית ערפדים, וכולם אוהבים קצת אקזוטיקה וקורטוב של היסטוריה וקמצוץ של דימיון וקורט של טרגדיה וכמה דמעות שילחלחו את כל העסק וערגה שלא באה על סיפוקה. הקיצר, הספר הזה הוא מאותן יצירות מתעתעות שאתה מטיח בפרצופן: זה לא אתה, זה אני. כולם אומרים שהספר נפלא וכבודו אינו מתיר לספר אחר לכבוש את רשימת רבי המכר? מה אני יכול לעשות שדעתי אינה יורדת לסוד גדולתו, וכישופו אינו מפיל עלי כישוף ואני נותרת שוות נפש? איך אמרתי, זה לא הוא, זה אני.
וכאן אומר בפה מלא מה שרציתי לומר בפתח דברי, ונצטרכתי להקדמה ארוכה זו כדי שיהיה לי כיסוי: הספר בינוני ביותר. בינוני. ביותר.
סליחה, הלן וקר, אני תופסת מחסה ואמשיך לשדר משם את שידורי המחתרת שלי.

במה העניין, אתם שואלים את עצמכם, ומיהו הגולם ומהו הג'יני?

ובכן, בפולין המעטירה של 1899 היה סוחר יהודי צעיר שהשדכניות לא מצאו לו כלה מתאימה. הלך זה אצל יהודי קבליסט של אברא קדברא וקישקושי קשקושים וביקש לייצר לו גולם. אישה גולם. וזאת עליכם לדעת, כי גולם מיוצר מאדמה וכל רצונותיו כפופים לזה של בעליו. ייצר לו הקבליסט המזדקן אשה ארכנית וחמורת סבר, שבעליה שם אותה בארון והפליג עמה לאמריקה. איתרע מזלו של הסוחר היהודי והוא לקה באפנדציט במחלקה השלישית, בין המוני מהגרים וחולדות. רגע לפני שמת, העיר היהודי את הגולם שלו בלחש-נחש, וזו בקושי זכתה להיות אישתו וכבר הייתה אלמנה.

הגיעה הגולם לאליס איילנד, האי שבו ערכו השילטונות סלקציה של המהגרים ובדרך-לא-דרך הגיעה אל מנהטן. החלק הזה, שבו מתואר מסעה של הגולם אל ניו יורק ואל הווייתה האנושית הוא מן היפים בספר. מהון להון מאמץ אותה רבי אחד, רבי מייר שמו, מכנה אותה בשם חווה, היא מתחילה לעבוד במאפייה וחייה הגולמיים לובשים צורה אנושית.
ומן הצד השני, בשכונה הסורית של מנהטן, בוקע לו ג'יני (שד עשוי מאש בסיפורי אלף לילה ולילה של אגדות ערב) מתוך קנקן נחושת, בו היה לכוד אלף שנה. הג'יני, שמשתחרר היישר לתוך סדנתו של איש הברזל והפח, בוטרוס, הופך להיות שולייתו ועוזרו הראשי ומכונה על ידו אחמד.
וקר מתארת את חייה של חווה, מספרת על חייו של אחמד, כמו על שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. אחרי מאה ושמונים עמודים בערך היא מפגישה ביניהם באקראיות. אבל רגע! אם חשבתם שיעופו פה ניצוצות ג'יניים, טעיתם. ידידות זהירה ומהססת, חד שבועית ונטולת מעוף. הם עורכים טיולים במנהטן רבתי, בפארקים, מונומטים, גגות, מדרגות חירום, בקיצור, אנחנו עורכים סיור במנהטן של תחילת המאה ועשרים עם שיחזור תקופתי לא רע. הדמויות היהודיות, הדמויות הערביות, כולם נחמדים נורא, מנומסים נורא, תרבותיים נורא. האם הלן וקר יודעת הרבה על אלף שנות איסלם? אינני יודעת. רוב רובו של הסיפור הערבי מסופר כמו אגדה לילדים. האם הלן וקר יודעת הרבה על יהדות? מסופקני. הרבי שלה, רבי מייר (ע"פ התרגום, ונדמה לי שצריך היה להיות רבי מאייר) הוא מאוד אורתודוקסי מצד אחד, ובקושי דתי מצד שני, ללמדך שווקר עשתה תחקיר, אבל לא תחקיר מושלם.

אבל הקבליסט היהודי מפולין יפתיע אותם ויגיע לניו יורק כדי למצוא מזור לנפשו המסוכסכת. הקבלה של כל הקבליסטים האלה היא בוקי סריקי, שאפילו אסתר, היא מדונה, יודעת עליה יותר מהלן וקר.

כשיגיע הרשע לניו יורק יקרו המון דברים עצובים ורעים ולא לגמרי מובנים (לי, בכל אופן) ושוב יתחברו הג'יני והגולם (שנפרדו בנסיבות עצובות באמצע הספר) והמון דברים יתבהרו והמון דברים יסתבכו עד הסוף המר-מתוק.

וקר יצרה סיפור נחמד על גולם ועל ג'יני. זה לא בדיוק סיפור על שניהם ביחד כי יש די מעט משניהם ביחד בספר הזה. היא בראה גולם חמודה ומקסימה שמאוד אהבתי וג'יני יהיר ומאצ'ואיסט שלא כל כך אהבתי, והמון דמויות משנה, שתופסות נפח עצום בסיפור הזה. וגם רשע אחד לרפואה. הסיפור מעניין מפני שהוא מדלג בין הדמויות ומשאיר אותנו סקרנים.

מה שאין בסיפור המעניין של וקר, זה אותו מטה קסם שמכשף את הקורא.

למטה הקסם הזה קוראים כישרון.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על הגולם והג'יני