אז על מה הספר הזה?
טוב, זה די פשוט בעצם: מרדף של בלשית קשוחה בעלת השם הייחודי תרזדיי נקסט (יום חמישי הבא) אחרי ארכי-פושע מרושע בשם אכרון הדס. כולם משוכנעים שהוא כבר מת, אבל היא לא מוותרת ובדרך מוכנה לרמוס לא מעט כללים כדי להשיג את הצדק.
רגע, שניה, מה אתם בורחים?
לא מחובבי הז'אנר?
תישארו בסביבה, יש לספר עוד כמה ז'אנרים להציע לכם, שנאמר: זה הז'אנר שלי, ואם הוא לא מוצא חן בעיניכם יש לי אחרים:
מסע בזמן! אל תגידו לי שאתם לא אוהבים מסע בזמן! חורים בזמן נפערים מדי פעם בעולם בו מתרחש הספר ואנשי "משמר הזמן" הם האחראים על הסגירה שלהם, באופן שזורק אותם לכל מיני בקודות בזמן, מה שמוביל לסיטואציות בהם הם נעלמים ומופיעים בזמנים בלתי צפויים והגיל שלהם - נו, אתם מכירים את הז'אנר של מסע בזמן נכון?
גם לא מדבר אליכם?
אוקיי, יש גם קצת מדע בדיוני, כלומר, חוץ מהנסיעה בזמן. שיבוט של חיות שנכחדו, ועוד כל מיני המצאות וחידושים.
וחופן פנטזיה עם אנשי זאב וערפדים שלוקחים תרופות מיוחדות כדי להימנע מתופעות הלוואי הלא נעימות של מצבם, ואנשים מסויימים בעלי יכולות מיוחדות כמו לא להיפגע מיריות או יכולת לעצור את הזמן.
גם לא?
אז מה לגבי מציאות אלטרנטיבית? הולך? אנחנו בשנות השמונים של המאה הקודמת, וויילס ואנגליה הן מעצמות נפרדות במצב של יריבות פאסיבית, אנגליה ורוסיה נלחמות זו בזו שנים על גבי שנים על חצי האי קרים, תאגיד "גוליית" שולט באנגליה והוא המרוויח הגדול מהמלחמה הבלתי פוסקת, וכל זה רק רקע.
אל תלכו! יש עוד! מה לגבי הז'אנר הזה, שבו הגבול בין העולם שלנו לעולם הספרים מטושטש, אנשים יכולים להיכנס לספרים וגיבורים ספרותיים יכולים להיכנס לעולם שלנו -
אה, אין ז'אנר כזה? טוב, אבל היה כדאי שיהיה, לא?
***
בעולם של "פרשת ג'יין אייר", כאמור, הגבול בין הספרות למציאות לא מוחלט. מי שמחזיק בידו כתב יד מקורי של ספר מסויים יכול לשנות את היצירה הספרותית הזו על כל עותקיה בכל רחבי העולם. (לא פלא שאין מחשבים בעולם הזה...)
ובכלל, לוקחים בעולם הזה את הספרות באופן רציני למדי: המשטרה מחולקת ל-39 מחלקות, כשהמחלקה ה-27 היא מחלקת הבילוש הספרותי העוסקת בזיופים של כתבי יד, עסקים בלתי חוקיים ופרשנויות דרמתיות יתר על המידה.
אסכולות אומנותיות שונות נלחמות זו בזו עד זוב דם, הצגות חובבים של מחזות שייקספיר מועלות על ידי כולם, פחות או יותר, וכולם כותבים. אפשר לראות דוגמאות בראשי הפרקים.
בעולם של הספר הזה הספרות זוכה להתלהבות העצומה בה מקובל בעולם שלנו להתייחס לענפי ספורט שונים, בעיקר כאלו שמערבים כדור. כמו, נגיד כדורגל.
ובעצם, כשחושבים על זה, למה לא?
אולי העולם הזה, שבו ההתלהבות האנושית מופנית לספרות הוא בעצם עולם הרבה יותר הגיוני מהעולם שלנו. מי יודע איזה משק כנפי פרפר יצר את הבג הזה והוביל את העולם שלנו לנקודה המוזרה, בה אנשים משקיעים כל כך הרבה אנרגיה והתלהבות באירועים שאם להתייחס אליהם במונחים השאובים מעולם הספרות, העלילה שלהם דלה וממחזרת את עצמה לעייפה, השפה הפיגורטיבית שלהם קלושה וקלישאתית והדמות הכי עגולה בהם היא הכדור.
לא, אין ספק שרק בטעות הגענו לנקודה המשונה הזו בדברי ימי האנושות. בעניין הזה, התרחיש של "פרשת ג'יין אייר" הרבה יותר הגיוני מהמציאות.
בקיצור, העולם של "פרשת ג'יין אייר" הוא עולם שכיף לשקוע לתוכו וקצת לחשוש וקצת לקוות שגם אתם תוכלו לגלוש לתוך הרומן שאתם קוראים, כמו שעושות חלק מהדמויות שלו.
תרזדיי נקסט, הבלשית הקשוחה היא דמות כיפית. פשוטת מראה, חכמה ובעלת עקרונות, היא נגררת למרדף אחרי הדס בעיקר בגלל שהוא היה מרצה שלה בעבר, וניסיונותיו לפתות אותה לא צלחו. הייחוד הזה שלה, כך מקווים בלשים ממחלקי משטרה נחשבים יותר ממחלק הבילוש הספרותי, יעזור להם ללכוד את הפושע.
נשמע מוכר?
נכון, יש כאן אנלוגיה מכוונת לג'יין אייר, פשוטת המראה ובעלת העקרונות שלא נכנעה לשידוליו של רוצ'סטר לחיות איתו בחטא, לאחר שגילתה שהוא בעצם נשוי.
לתרזדיי, כמנהגם של בלשים בני תקופתנו, יש עבר צבאי, ארוס לשעבר ומעט מאוד חיי חברה.
הספר מלא וגדוש ברפרנסים מסוגים שונים ליצירות שונות. ובמשחקי מילים מסוגים שונים: הדוד של תרזדיי נקרא מייקרופט ומזכיר במידה מסויימת את מייקרופט הולמס, אחיו של שרלוק. בלש ספרותי אחד מכונה ויקטור אנלוג'י, בלשית אחרת - פייג' טרנר, אכן מדפדפת את הגברים בחייה במהירות. למרבה הצער, אני חוששת שהחמצתי את רוב הרפרנסים ומשחקי המילים, בשל חוסר היכרות עם המקורות ובגלל התרגום שהעתיק את השמות כמו שהם, בלי הערות שוליים, הסברים או פרשנות.
קצת מבאס אבל לרגע לא פוגע בהנאה מהספר המקורי והמצחיק הזה.