ביקורת ספרותית על יוליסס [מהדורה מחודשת] - כריכה קשה מאת ג'יימס ג'ויס
ספר מעולה

---

אפתח בוידוי: עוד לפני גמר הספר נכנסתי לאתר זה, לערך זה, רפרתי קלות על סמל כוכביו ולחצתי על הלחצן שאמר- "ספר מעולה". קרי, הצבעתי לפני שגמרתי את הספר.
למה? ובכן לשאלה למה אין אף פעם תשובה אחת ויחידה (אלא אם כן התשובה היא "ככה"). מצד אחד היבטתי על צמד המילים "ספר מעולה" ואמרתי לעצמי "פרדוקס?, הספר מעולה". והוא אכן מעולה, כבר מן העמוד הראשון, כבר מן הרעיון. מצד שני חששתי שאסיים את חיי לפני שאסיים את הספר. וכאן בהחלט ניתן לציין- מדובר בספר מפרך לקריאה.
ומצד שלישי התפלפלתי ביני לביני כי אין זה משנה אם קראתי את המילה האחרונה בספר או אם לאו- כי הספר הזה (כמו הרבה אחרים) הוא הרבה יותר מעלילה גרידא, לדידי העלילה בו כלל לא מעניינת, הוא הנסיון הספרותי הכי מושקע (ולטעמי גם הכי מוצלח) ליצור פסיפס מדוקדק של אלפי גורמים ולשזור אותם למבנה ברור למחצה. אומנות מודרנית משהו. כאשר הבנתי זאת נפל בי דבר: כך למעשה צריך להכתב ספר. יוצרים מאז שחר ההיסטוריה נפלו קורבן לרצף מחשבתי כרונולוגי- כאילו כלל הדברים מתרחשים בזה אחר זה ויוצרים דבר הגיוני. ביוליסס לפעמים ניתן לתהות האם באמת השורה הזו נכתבה אחרי השורה ההיא? האם לא היה הגיוני יותר שהיא תוצב במקביל לה? לידה? אני חושב שבשבירה הזו יוליסס הפך ל"ספר מעולה" בעיני, וזה כלל לא שינה לי אם אני בפנלופי או בטלמאכוס, במאבינוגיון או שמא באופישנדות.

באופן פראדוקסלי את התגובה הזו דווקא כתבתי בשנייה שגמרתי את הספר, כי כנראה בניגוד לג'ויס אני עדיין כלוא בתוך מרחב המחשבה הלינארי הזה.

» ביקורות נוספות של פרדוקס?
» ביקורות נוספות על יוליסס [מהדורה מחודשת] - כריכה קשה