קראתי את הספר, הוא באמת יפה ומיוחד אבל קצת מרגיש כיאלו הסופר לא סיים את הסיפור, ואתה לא שלם עם מה שקרה.

כל אחד בדרכו
לקרוא זה כמו עוד ספר הסטוריה/אלא שהסטוריה נוגעת לנו

אבל שום ספר לא יחליף מה שעיניים רואות
גם אני הייתי שם.זה היה לפני שנים רבות ועדיין התמונות מול העיניים
לנכדה קניתי ספר זה
נראה לי שתקרא אותו אחרי שתחזור מהמסע

מחשבות, יש הבדל בין טיול תרמילים ובין נסיעה למחנות הריכוז. ובכל אופן הצעירים שאני מכירה קוראים כולם. יש יותר יש פחות, אבל הספרים הטובים ממשיכים להחליף ידיים.

בת-יה, מי מהצעירים בכלל קורא היום ספרים? במצב כזה, לא ראוי שיסעו לשום מקום.

תולעת ספרים, מי שנוסע במשלחות לפולין צריך וחייב לקרוא את היומן של אנה פרנק בשלמותו.
ומי שקשה לו לקרוא את היומן המלא - לא ראוי לנסיעה מהסוג הזה.

תיירות שואה כשנמצאים שם מול חלונות עם הטליתות המזוודות
רשימות שהכינו הגרמנים
מחפשים שמות
ובסוף גם מזהה תמונות של משפחה
זו לא תיירות
זה לחפש את תמונות סבא סבתא שלא הכרת כי נספו שם
זה לא נושא לויכוח זה כל מה שמישהו מרגיש בלב שלו.ואני חושבת שעם כל הקושי חייבים להיות שם כי רק שם מבינים

הי בת יה קניתי את הספר לנכדה שעוד מעט תיסע במשלחת ביס לפולין
הצורה הגרפית מקלה אולי למי שקשה לקרוא את הספור

כל גיל רואה את הדברים בצורה אחרת
הספר עבר בקורות לפני שאושר
אני עצמי ביקרתי שם וקשה מאד המסע למבוגרים מה שכן לצעירים
הספר עוזר

dina, כל אחד ודעתו. זה מותר.
בכל אופן אני חושבת שתקצירים נועדו לכריכות אחוריות של ספרים, וחבל לי שהשיח בעולם הפך לשיח של אימוג'ים.

חייבת להגיב כאן ולהגיד שאני לא מסכימה.

קראתי את הספר והתפעלתי, בכלל לא ראיתי אותו כניצול או נסיון לרווח. במיוחד לא כשהוא נוצר ביוזמה של קרן אנה פרנק, שייסד אביה.

נהפוך הוא-לדעתי, עצם העיבוד של היומן שלה לציור מנגיש אותו לכל כך הרבה ילדים ומבוגרים שלא אוהבים לקרוא או נרתעים מה'כובד' של היומן המקורי. אני יכולה להעיד שאחרי שסיימתי את הרומן הגרפי קרא אותו אדם מבוגר שמעולם לא קרא את היומן בדיוק מהסיבות האלה. בעיניי, עדיף שהמסר יעבור בפורמט כלשהו מאשר שלא יעבור בכלל.

מההתרשמות שלי, הציורים נעשו ברגישות, עדינות, וכשרון ענק. כמי שכן קראה את היומן בילדות, זה היה ממש מרגש לראות את הפרשנות שלו בקומיקס. מובן שבציורים אי אפשר לתפוס את כל עומק כתיבתה והיוצרים גם מתייחסים לכך ברומן הגרפי.

לגבי אנה פרנק כמותג-מסכימה שלא צריך להפוך את דמותה למותג (לדוגמה ראיתי ידיעה על כך שעשו חדר בריחה בהשראת סיפורה-אותי זה זעזע אבל מניחה שיש כאלה שיחלקו עליי...) אבל דמותה כן הפכה לסמל. אביה, אוטו פרנק אמר בראיון מ-2007 כך:

"אנה היתה אמורה להיות בת 50 השנה. האם היתה הופכת לסופרת? האם היתה נישאת לפיטר, ידידה מימי המחבוא ויולדת ילדים משלה? אינני חושב עוד על דברים כאלה. אולם אני יודע כי אנה הפכה לסמל. סמל שאין להמעיט בחשיבותו. היא הפכה לסמלם של המדוכאים והנרדפים. לטוב ולרע. אינני יודע כמה עותקים מיומנה של אנה נדפסו, אך אני מעריך שלפחות 13 מיליון עותקים פורסמו ב-52 מדינות שונות."

אני חושבת שהיומן הגרפי מתמקד בה כסמל ולא כמותג, וניגש לסיפור בכבוד רב.

רץ, תודה. העניין הוא שאנה פרנק לא ציירה, אנה פרנק כתבה, בעיקר את רגשותיה פרטיים.
ואם כל הכבוד לי לכל צייר מצויין, יש גבול להבעת רגשות בציורים. מה גם, כמו שכתבתי וכתבו אחרים, הספר הזה לא מתמקד ברגשותיה של אנה פרנק אלא במסרים האוניברסליים שהיא מוסיפה פה ושם ביומן.
ושוב אין לי בעיה עם ספר מצוייר על השואה יש לי בעיה בשימוש של אנה פרנק כמותג.

לא קראתי אבל המדיום הגרפי הוא שפה אחרת, של הבעות פנים, היחסים בין הדמיות, העצב שהיצירה מבטאת או שמחת החיים, ארי פלומן הוא יוצר רציני, לכן אני בהזדמנות אקרא את הספר.

pulp fiction, תודה. אין לי בעיה עם דיעות אחרות. את דעתי כתבתי כאן קודם.

פאלפ, ראשית, מחירו של כרטיס הכניסה הוא לא כל כך סמלי, אז אם מדברים על כסף לאחזקת המקום בל נשכח את ההכנסות מהכרטיסים. אני זוכרת שחשבתי שאולי כדאי שמדינת ישראל תממן את מחיר הכניסה או רק תסבסד אותו כדי להנגיש את בית אנה פרנק אפילו יותר.
שנית, מזכרות מילדה שנרצחה בשואה? היומן שלה הוא ה-מזכרת במלוא מובן המילה ומרגש לראות אותו שם בשלל שפות (אם כי ראוי שהגרסה העברית תקבל מקום מיוחד). אולי גם ספרים אחרים. אבל גלויות, מגנטים ואוריגמי זה כבר מיסחור.

בר- אני מאוד מסכימה איתך. גם אני לא יצאתי למסע לפולין והמחנכת שלי דאז, שהיא בת לניצולי שואה, תמכה באי- יציאתי. אני לא יודעת אם אני אטוס לפולין בעתיד אבל אם אני אטוס זה יהיה בטח בגיל בוגר יותר. 30+ אני מניחה.

נשבעת לך! הוא כתב בספר שמונח שם: אנה פרנק הייתה נהדרת, היא הייתה יכולה להיות ביברלית נהדרת. משהו כזה..ביבלרית זה הכינוי למעריצות שלו. האמת שזה עורר בי כעס בזמנו אבל התגובה שלך קורעת! מי יודע? אולי הוא באמת תרם?

סקאוט , קרעת מצחוק. ביבר בטח תרם למוזיאון את התמונה שלו.

פלאפ- אלא אם כן אתה ג׳סטין ביבר.. ואז כל עניינך הוא בבטח אנה פרנק הייתה מעריצה שלי.

תודה, דוקא חשבתי שזה ספר יפה. כך לפחות התרשמתי ממה שכתבו עליו באתר. אפילו קניתי אותו לילדיי. אני אגב לא מסכים לגבי "מיסחור".בית אנה פרנק הוא אתר רב חשיבות, וזה לא אושוויץ. מי שבא לשם, מגיע לכבד את זכרה של פרנק. איני רואה פסול במכירת מזכרות צנועות משם, שההכנסה מהם עוזרת לאחזקת המקום.

תודה, מסמר עקרב, משחק המילים שלך אומר הכל -:)

בכותר מופיע הכיתוב "עיבד - ארי פולמן". נראה לי שצריך להמיר את ה- "עיבד" ב- "איבד"...
קטילה מצוינת, ובדיוק במקום.

תודה, בר. זו גם דעתי.

תודה רבה, זשל"ב.

בת-יה , תודה על הביקורת.
מסכימה לחלוטין עם שונרא בכל נושא "תיירות השואה".
לפני מספר שנים, בתיכון, לא יצאתי למסע לפולין מסיבותיי האישיות שלי. זוכרת איך ניסו לשכנע אותי המורים והחברים ואני נשארתי בעמדתי העיקשת.
כשהם חזרו משם, כל מה ששמעתי היה חוויות על כיף חיים וצחוקים במלון.
אחד או שניים פרסם תמונה עצובה בפייסבוק-הכיתה עומדת ליד אנדרטה או משהו בסגנון.
לדעתי,אם כבר יוצאים למסע כזה אז עדיף בתקופת השירות הצבאי. וגם, לא לכל אחד.

האמת היא שלא חשבתי על כך מהזווית הזו. בעיניי, לא נראה שהספר ניסה יותר מדי לסחוט כסף ולעשות זילות מהנושא.
אבל אהבתי את דעתך הכללית על הנושא של השואה והמקום שהיא תופסת בימינו.

סקאוט - נסי לקרוא. לא תאהבי? לא נורא, נקבל ממך סקירה.

בת-יה- נכון מאוד. אפרתי- באמת? כשתהיה לי האפשרות חשבתי לבקר שם כי חשבתי שזה מאוד חשוב ומרגש אבל נשמע שזה לא באמת ככה..

ואפילו הייתי פעמיים. ואני, שכל עניין השואה מוציא ממני הרבה מאוד אמוציות, לא התרגשתי לגמרי.

נכון, סקאוט, קשה להאמין. גם לי היה קשה לקבל את הסוף המר. אפשר רק להתנחם בעובדה שאנה פרנק
השאירה אחריה מזכרת נפלאה לדורות הבאים - לזכור ולא לשכוח.

נכון, שונרא החתול, ובכל זאת חשבתי שביקור בבית הזה לא יתרום לי משהו.
די סביר שהייתי מרגישה כמו שאפרתי כתבה - כלום.

בת-יה, תודה אבל כבר קראתי אותו. הוא היה מצוין ועצוב. למרות שידעתי שאנה כבר מתה ולא תינצל..עד סוף הספר סירבתי להאמין בכך

סקאוט, תודה. צריך ואפילו חובה לקרוא את היומן המלא של אנה פרנק.
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=16380

טוב, בית אנה פרנק זה קצת יותר מ"בתים של מפורסמים".

אפרתי תודה. מסכימה.

שונרא החתול, תודה. מעולם לא אהבתי את "תיירות השואה", כמו שאת מכנה זאת.
אם כבר אז אפשר היה להסתפק בקבוצה קטנה של תלמידים שמתעניינת בנושא, או להוציא קבוצה קטנה של חיילים לטכס זיכרון.
בבית אנה פרנק לא ביקרתי, כי אני לא אוהבת, גם בארץ, את הביקורים בבתים של המפורסמים. סתם משעמם.

yaelhar, תודה. מסכימה עם כל מילה. הלוואי ....

מחשבות, תודה. זה אכן מתבקש כאן מאוד.

תודה על הביקורת המעניינת. האמת שחשבתי שאת תאהבי משום מה, כך שהפתעת אותי.

לאחר הביקורת שלך..אני מתלבטת אם לקרוא..כי ציינת נקודות שבאמת נראות כבעייתיות.

כנראה שבכל זאת אקרא ואשפוט בעצמי.

צודקת בכל מילה. גם יעל צודקת, אבל שימוש בטרגדיה עוד רבע נסלח מבחינתי, אם זה יגרום למישהו לדעת על השואה. אבל שימוש בדמותה של אנה פרנק? זה ממש בלתי נסלח.
גם שונרא צודקת, אבל בית אנה פרנק כל כך מעוקר מרגש וכל כך סטרילי שלא הרגשתי שם כלום.

לאחרונה, בעקבות החוק פולני, חשבתי קצת על שואה וכסף. לפתע היכתה בי המחשבה שמסעות הנוער לפולין הם בעצם מקור הכנסה לא קטן ולא זניח עבור פולין, ולכן אם מדינת ישראל כנה במחאתה על החוק הפולני הרי שבשלב הראשון ממשלת ישראל צריכה לבטל לאלתר את "תיירות השואה" המאורגנת והממוסדת לפולין.
בבית אנה פרנק באמסטרדם ביקרתי פעמיים. בפעם השנייה הייתי בוגרת יותר ואז גם שמתי לב לסוג של "מיסחור". במוזיאון ואן גוך ובריקסמוזיאום יש חנות מוזיאון וזה בסדר וזה אפילו נדרש וזה חלק מהחווייה ואי אפשר לעמוד בפיתוי לצאת משם עם שקיות, אבל בבית אנה פרנק חנות "המזכרות" צרמה לי. צריך להיות גבול בין היומן של אנה פרנק בשלל שפות לבין דגם קרטון של הבית, גלויות ו"מרצ'נדייז".

לא קראתי - וכנראה לא אקרא - את הספר
מסכימה מאד לדעה שביטאת בביקורת: יש מגמה היום לכתוב "ספרי שואה" לפי בקשת הקהל... הכותבים לא היו שם, לעתים התחקיר לא משהו, והם פורטים על מיתרי הרגש של הקהל שלהם בפירוט פורנוגרפי של זוועות השואה המומצאת. זה טרנד דוחה שאני מקווה שיגיע מהר לסיומו.

קטילה בלי רחמים. לפעמים זה כנראה מתבקש.