ביקורת ספרותית על טירזה מאת ארנון גרונברג
ספר מעולה

---

אהבה הורגת, קודחת בליבך
אהבה הורגת, מצלקת אותך
היא רק בידור זמני, דואב
מזיקה לקו הלב
לעולם לא תשחרר אותך…

כשהייתי בת 16 ניסיתי לתרגם את Love Kills של מרקורי וגיליתי כמה קל להרוס שיר עוצמתי כל כך.
נוסיף לכך את העובדה שאז, עוד לא חוויתי אהבה אמיתית ולכן גם לא יכולתי להבין על מה מקונן סולן להקת קווין. חשבתי שאם אני טובה באנגלית לא תהיה לי בעיה להעביר את רוח היצירה לעברית.
העתקתי לגיליון נקי את תרגומי המטופש בצרוף שמי המלא ותאריך ומסרתי אותו כחיבור מקורי שלי למורה לספרות.
קיבלתי עליו ציון 100 ובונוס מיוחד: להקריא אותו בכיתה בקול רם.
מיותר לציין שמאז אותה תקרית הפכתי לחברתו הכי טובה של הקצין הצרפתי, דרייפוס.
כן! ההוא שניטלו ממנו הדרגות, שהשפילו אותו לפני כולם אלא שאצלי זה הפך להיות דבר שבשגרה: אינני יודעת אם גם אותו דקרו בסרגל מתכת וקרעו את מחברותיו אך הוא לפחות היה חף מפשע וגם אמיל זולא עמד לצידו.
אני גזלתי משהו שלא היה שלי, העמדתי אותו אל מול עפרוני וטבחתי בו ללא ניד עפעף.
(לפניכם הבית הראשון בלבד ובואו נשאיר זאת כך מטעמי פדיחות).
הבגרות לימדה אותי דברים נוספים על האהבה למרות שמאז ומתמיד התייחסתי אליה בחשד. חשתי שמיוחסת לה חשיבות מופרזת בכל ההיבטים הידועים: ספרים, (הפסקתי עם הז'אנר הרומנטי מהרגע שסיימתי לקרוא את "לאהוב עד מוות" של דבורה עומר. יש יגידו מתוך התגוננות עצמית) סרטים, מוסיקה וממתקים בצורת לבבות.
שוויון הנפש שלי כלפי האהבה וזלזול בכל מה שמסמל אותה חיסן אותי לזמן מסוים עד שהגיע אחד שחשב כמוני ונפלתי מרצון ברשתו.
החיבה העזה הכרוכה בחשיבה עקבית, אי-רציונלית אודות אדם מסוים ידועה בכל העולם וספרים רבים מנסים לפרש אותה אך אותי דווקא מעניינות הפרשנויות מהצד האפל שלה, זה שעליו שר פרדי בקול "ליל הבדולח" שלו.
האם לא יהיה זה מרתק לעקוב אחר נפילתו של אדם מן השורה, מרובע, צייתן וחובב כללים ונורמות לתוך באר אפלה, חסרת דפנות וקרקעית הקרויה אהבה?
יורגן הופ-מיי-סטר (שם משפחתו בתרגום מהולנדית הינו: משרת בכיר) גר בחלק הטוב של אמסטרדם אל מול הוונדל פארק, עורך בהוצאת ספרים. נשוי ואב לשתי בנות חכמות ויפות. הוא דואג לעתידן, מנסה לחנכן עפ"י חוקים וכללים שאותם קיבל על עצמו מהוריו כשהיה קטן. הוא אב דואג ואוהב.
אינו מורד, אינו מתנגד גם כשאשתו מחליטה לעזוב את הבית למספר שנים ולחזור אחרי כן, שבעה מרומנים כושלים ומשגלים חפוזים.
הוא מצטייר כטיפוס כנוע, שקוף ובלתי משמעותי ואמנם הקורא השפוי מגיע למסקנה שדמותו הרופסת, לא מזיקה לאיש.
הוא השלים עם חסך האהבה, עם התקשורת הלקויה בינו לבין אשתו, עם הסתלקותה של הבת הבכורה לצרפת. הוא חי למען דבר אחד בלבד. בשביל אדם יחיד ומיוחד. אהבתו העזה והבלתי מתפשרת לבתו הצעירה, טירזה.
הוא מוכן לעשות הכל כדי לזכות בהערכתה, במילה טובה ממנה, ממלכת השמש שלו כפי שהוא מכנה אותה.
בכתיבה מבריקה, חכמה ואף משעשעת (עד כמה שההולנדים יכולים לשעשע, בל נשכח שמדובר בעם הכי מפוכח, רציונלי ועם שני רגליים נטועות עמוק באדמה) שוזר ארנון גרונברג עלילה עוצרת נשימה, מפתיעה ובלתי נשכחת אודות יחסים בין גבר לאישה, בין אב לבנותיו, בין משפיל למושפל.
והחוט הדק עד דקיק המפריד בין אהבה לשנאה, לשטנה, לטינה.
לאחר הקריאה האינטנסיבית שנמשכה יום וחצי כולל הפסקות פיפי, נשימה ונשיפה, הייתה לי שיחה מעניינת עם שותפי לחיים, הולנדי משני הצדדים ולכאורה נורמטיבי לחלוטין.
הוא אמר שההולנדים כמו הישראלים, ישירים מאוד.
הם ידברו אתך על הכל, פנים מול פנים ולא יסתירו דבר אך דווקא העם הזה, הישיר שדוגל בסקס חופשי ומריחואנה בבתי הקפה – מופנם בכל מה שכרוך באהבה.
פוחד לדעת על דברים שזרים לו, שאינם נמצאים בלקסיקון משום שההתנסות בדבר מה "כואב" יכולה להזיק ולהוציאו מכלל ריכוז.
וזה לא רק נכון לגביהם, זה ודאי לגבי העולם.
אחד בפה ואחד בלב,
כך עושים כולם.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על טירזה