ביקורת ספרותית על מחר כפול תשע מאת אייזיק אסימוב
ספר מעולה

---

צאו וראו מה בין אייזק אסימוב להרוקי מורקמי. לא מזמן סיימתי לקרוא את קובץ הסיפורים 'הפיל נעלם' של מורקמי, וחשתי שאני נסחף בזרם התודעה של הסופר הפריק הזה אל מערבולת של מוזרות וחוסר טעם, עד שהושלכתי אל חוף שומם של 'מה לעזאזל קראתי עכשיו??', תשלובת הזויה של בלבולי מוח, שיכרון וניסיון זול לדבר אל התאוות שלנו. אין מסר, אין סדר, אין סיפור. וכאשר חודש אחר-כך נתקלתי כמעט לראשונה בסיפוריו הקצרים של אייזק אסימוב, חשתי שמצאתי את חוף המבטחים של יקום הסיפורים הקצרים. מה ראוי להיקרא סיפור קצר? מתוך שלל סוגות וסגנונות אפשריים ובהשוואה לאומנות הציור, דומני שסיפור קצר ראוי לשמו לא יכול להיות קשקוש שמוצג במוזיאונים פוסט-מודרניים ונמכר במאות מיליוני דולרים למוזיאונים אחרים. לא ולא (ראו: https://www.youtube.com/watch?v=lNI07egoefc). כי כפי שאומנות אמיתית היא זו שדורשת מן האדם התעלות על עצמו, כך סיפור קצר דורש מן הכותב אותו עבודה קשה באמת. סיזיפית אפילו. לא פלט אקראי ומטורף. סיפור קצר טוב דורש תכנון מקדים, רעיון בסיסי ומסר כלשהו, בסופו של דבר. קראתי את סיפוריו של מורקמי ולא הבנתי מה האיש רוצה. קראתי את סיפוריו של אסימוב, ולעזאזל, רציתי לבכות. כל סיפור וסיפור יש לו תזה, יש לו עולם, יש בו גרעין שעשוי להתפתח לרומן! האיש הזה חושב! המצחיק ביותר ('תחושת העוצמה') הוא גם המביא להרהורים הכבדים ביותר, הפנטסטי ביותר ('הילד הקטן והמכוער') הוא גם המרגש (עד דמעות!) ביותר, וכל סיפור וסיפור שם (אולי מלבד 'הלילה הגווע' הבלשי) מכריח אותך לשבת ולחשוב על החיים ומשמעותם. 'השאלה האחרונה' ו'כל הצרות שבעולם' הן בעיניי קלאסיקות פילוסופיות.
לאחר כל זאת, צאו וראו מה בין אומנות הסיפורת לבלבולי מוח.
אז אם אתם רוצים ללמוד איך כותבים סיפור קצר - הגורו האידיאלי בעיני הוא אייזק אסימוב.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על מחר כפול תשע