ביקורת ספרותית על מחר כפול תשע מאת אייזיק אסימוב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 בינואר, 2018
ע"י נעמי


בתחילת הסמסטר שזה עתה נגמר החלטתי לבדוק מה מתרחש בגטו הסמוך, אחד מהשניים המתקיימים זה לצד זה באוניברסיטה, כפי שאמר הפרופ' בשיעור אליו התגנבתי. שמו של הגטו הראשון הוא מדעים מדוייקים. זה הגטו היצרני, הגטו שמכניס כסף לסטודנט ולמדינה. הגטו השני הוא כל מה שאינו נמצא בגטו הראשון, כמו מדעי החברה או מדעי הרוח. היצרניים מכנים אותו בחיבה לגלגנית "מדעי הדשא", לא משום שהוא ירוק יותר, שהרי ברור באיזה צד הירוקים, אלא על שום הסטודנטים שיש להם זמן פנוי לשבת עליו. בין שני הגטאות מתקיימת תנועה אך היא דלילה מאד. במדוייקים נשמרים הגבולות בדייקנות, אצל הרוחניים עושים רוח מכל משוואה. רק יחידי סגולה מצליחים לגשר על המרחק, על אף שמן הבחינה הפיזית אינו עולה על כמה מטרים. וכך קרה שהעברתי מספר שנים בלי לדעת מה קורה מעבר למחיצה, ומסמסטר לסמסטר גברה סקרנותי עד שהחלטתי להשביעה.

השיעור עסק במורה נבוכים. נכנסתי לחדר קטן עטוף כולו ספרים ישנים ובמרכזו שולחן גדול סביבו ישבו התלמידים. למראה גילם הממוצע, שהיה כפול משלי, התמלאתי מבוכה, שמא טעיתי בכתובת, אבל המורה הבטיחני שהגעתי למקום המתאים. היותי מן הגטו השני הקנה לי את החירות להאזין בחופשיות, פטורה מהכורח לסכם או מן הדאגה להגשת עבודה. אומנם גדול המצווה וגדולה למידתו, אך די לי במטלות שאני מחוייבת בהן. הגעתי עם אוזן כרויה ולב פתוח, וזכיתי בשיעור מרתק. היינו קבוצה קטנה ואינטימית, אפילו לא מניין, התעכבנו על כל מילה ומילה ולא היינו מחויבים לשום הספקים. כל שאלה, גם אם הצריכה אותנו לסטות לדרכים צדדיות, זכתה למענה, והיינו צועדים בהן בחדווה רבה. חיכיתי לשיעורים האלו, כל יום רביעי בארבע. זמן רב לא נהניתי כך בשיעורי באוניברסיטה, הקורסים האחרונים שנכחתי בהם הטילו עלי שעמום נורא והיה נדמה לי שהכבידה ראתה בהצנחת הראש שלי אתגר אישי. שם, בחדר הקטן, הצטמצם העולם לשעה וחצי של לימוד שחיזק אצלי את ההכרה שאין לאדם הנאה גדולה יותר מן ההנאה שבהרחבת הדעת.

מי שאחראי לשעות הלמידה הקסומות הללו הוא המרצה שלנו, פרופ' מנחם לורברבוים. החומר ביד המרצה, ברצותו יעניין וברצותו ישעמם, והוא לשמחתנו רצה בראשון. לא תמיד הסכמתי איתו, היו פעמים שדבריו קוממו את ציפור נפשי הדתית, על אף ובעיקר בגלל שהוא חובש כיפה בעצמו, אבל תמיד הקשבתי בעניין. פעמים רבות השתאיתי נוכח היקף הידע העצום שלו, שמות הספרים והמאמרים ששלף בזה אחר זה, הציטוטים ואינספור האזכורים שהעלה. המפגשים הללו עוררו אצלי מחשבות על כמות הזמן וההשקעה הנדרשים לאדם כדי להכשיר עצמו להיות כלי שופע כזה. שאלתי את עצמי כמה שעות יהיה עליו להשתלם בעיון, בניתוח, בכתיבה, בהוראה, בטרם יוכל לעמוד כך מול שומעיו ולרתק אותם באוצר ידיעותיו. מובן שהכשרה מעין זו לוקחת שנים. על כך נוסף הצורך בסביבה תומכת, שתאפשר מפגש של מורים ותלמידים, הכוונה אישית והפריה הדדית, ושהאוניברסיטה היא דוגמא מובהקת לה (אך לא יחידה). מה אם היה אפשר לדלג על כל אלו, על העמל הכרוך בקניית ידע, על המשאבים הנדרשים להקנייתו, ופשוט להטביע במוח את החומר? להפוך בן-לילה למקצוען בתחום בו בחרת, מבלי לעבור במסלול המפרך של חרישת המוח וזריעתו בדמעה?

בעולם המתואר ב"מקצוע", אחד מתשעת הסיפורים הקצרים המופיעים בקובץ זה, האנשים קוצרים את מקצועם ללא עבודה. הם באים למכון, עוברים מבחני התאמה, וכל מה שמומחה לתחומם נדרש לדעת מועבר לראשם מתוך גלילי סרט מיוחדים. סרט כזה בתקופת מבחנים משול לתפוח-אדמה בורשה, סטודנטים משני הגטאות היו עושים הרבה כדי להניח עליו את ידם. ומה יהא על היצירתיות? ועל חדוות הלימוד? האם בעולם כזה יש מקום לשיעורים מעוררי ציפייה? סיפור מקורי, מעניין ומעורר מחשבה ביחס הפוך לגודלו. פרט אליו קראתי גם את "ילד קטן ומכוער" שהיה גם הוא מסקרן ומצית דמיון, אך היה זה מקצוע שהמשכתי להרהר בו. את השאר לא קראתי כיוון שהתבקשתי להחזיר את הספר לפני שסיימתי אותו, ועדיין אין סרטי קריאה בנמצא. מזל.
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני חצי שנה)
חני תודה רבה.
רץ תודה רבה, אכן שיעורים מעוטי משתתפים זה עולם אחר, גם לצורת הלמידה סביב שולחן ולא בשורות תורמת לכך. תודה אבל לא מגיעים לי שבחים כי עשיתי זאת ממש מעט, פרט לשיעור הזה לקחתי רק את מבוא לפילוסופיה של המדע (וכך דרכתי בגילמן) אבל זה היה שיעור המוני.
נעמי (לפני חצי שנה)
ישי תודה! אני לגמרי לא חוששת מעולם כזה לעתיד, העולם שייך לבני אדם שכל עניינם הוא בבני אדם אחרים ושום רובוט לא יתפוס את מקומם. לגבי השימוש במילה גטו, אני רגישה לשימוש במילים שעלולות להוזיל, וגם אם כאן השימוש היה נראה לי בגדר הסביר, תגובות שמציבות תמרור עם גבול רגיש יותר יתקבלו אצלי באהדה.
רץ (לפני חצי שנה)
כל כך יפה כתבת על שני העולמות, התואר הראשון שלי היה בהיסטוריה, היו שעורים שבם היו מיעוט משתתפים, אולי עשרה - ישבנו סביב השולחן ושוחחנו, זאת חווית למידה בלתי נשכחת. גם אני מכיר את הגטאות. תואר שני למדתי מדניות ציבורית, חצי רוח, חצי מקצעות של קרירה כמו כלכלה, ומעבר לדשא היה הבניין האמתי - גילמן בו למדו היסטוריה, כבר אז הוא היה בתהליך של התרוקנות. כל כך יפה בעיני שאת משלבת בין שני התחומים והעולמות.
חני (לפני חצי שנה)
גם הסקירה שלך נעמי מרחיבת דעת ויפה. ונכון זה אושר עצום להרחיב לשנן ולפתח
עוד כמה תאים במוח..מרחיב בכל כך הרבה מובנים. תודה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
שמתי לב (:
ישי (לפני חצי שנה)
אסימוב הוא גאון ויחידי בתחומו. יכולת החיזוי שלו כל כך מדויקת וע"כ כל כך מעציבה מכיוון שזה שבעתיד עולמנו יהיה, כפי הנראה, עולם עגום שמנוהל ע"י מכונות ושלושת כללי הרובוטיקה (קרצתי לך סקאוט) הינם יפים אבל כל עוד בני אדם מעצבים אותם אז גם בני אדם יכולים לשנות אותם.
קשה לי עם השימוש במילה גטו, תמיד יש לה קונוטציה שלילית בעיני למרות שהיסטורית, הגטאות נוצרו ע"מ להגן על היהודים ורק מאוחר יותר נעשה בהם שימוש שלילי.
נעמי (לפני חצי שנה)
תודה רבה סקאוט, אפרתי, אבק ספרים, מחשבות, וונדי, דידי, בוב, רויטל, יעל ותובל.

סקאוט אני ארשום, אני יכולה רק להרוויח.
אפרתי, אכן, אם כי שיעורי שמש לא יזיקו לכולנו.
אבק ספרים, אז כאמור הגבתי לך ובעז"ה אקח שוב.
מחשבות, תודה רבה. היית חוזר ומגיע לשיעורים כשומע חופשי? אני ממש מצטערת שלא עשיתי את זה יותר, ותכף אני מסיימת אבוי.
וונדי תודה רבה וכן אסור לעולם להניח לו.
דידי, אכן, זה המסר, נמנעתי לומר זאת מפורש מחשש לספוילר עדין.
בוב תודה רבה!
רויטל, נזכרתי בדיליי קל אחרייך.. בכל אופן ניתן לשפר את הכתיבה, ועדיין הרעיון מצליח לפצות.
יעל תודה רבה.
Tuval (לפני חצי שנה)
שנוי במחלוקת באיזה מובן? וכשחושבים על זה, מי לא שנוי במחלוקת בעצם?
yaelhar (לפני חצי שנה)
ביקורת מצויינת על ספר רעיונות מעוררי מחשבה.
לטעמי כדאי מאד לקרוא את שאר הסיפורים. כמו שאמרה רויטל אסימוב כסופר הוא שנוי במחלוקת. אבל כרעיונאי הוא אחד הגדולים.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
"מקצוע" סיפור מצויין.
לאסימוב כסופר יש לא מעט חסרונות, אבל הרעיונות שלו נהדרים.
חוץ מזה, קראתי את רוב ספריו בין גיל 13 ל-15, ואני זוכרת לו חסד נעורים.
בוב (לפני חצי שנה)
תודה נעמי, נהנתי מאוד לקרוא את הביקורת. מאסימוב באמת שאפשר רק להתפעם נוכח רעיונותיו הגאוניים. תענוג קריאה!
דידי (לפני חצי שנה)
אי אפשר להתאכזב מאסימוב- הוא טוב מידי וב"המקצוע" זה בדיוק מה שהוא אומר- אי אפשר ליצר ממציאים
וונדי פן (לפני חצי שנה)
ידע הוא הדלק למח שלנו.. צריך להזין אותו דיו כדי שלא יפסיק לעבוד!
אהבתי את שכתבת ואיך שכתבת,
אשרייך צדקת
מחשבות (לפני חצי שנה)
באוניברסיטה למדתי מקצועות שלא היו לטעמי היום רוחניים מספיק. לו הייתי חוזר היום ללמוד, הייתי נוהג בדיוק כמוך. כתבת מרתק.
אבק ספרים (לפני חצי שנה)
סיימתי בדיוק אתמול את קריאת הספר. אכתוב עליו בע"ה ביקורת עוד הלילה. אבל שאר הסיפורים הם פנינה אחד אחד! את מוכרחה לשאול את הספר שוב ולהשלים את החסר :O
אפרתי (לפני חצי שנה)
ביקורת מקסימה. מסתבר, שאלה שלומדים מדעי הרוח לא יושבים רק על הדשא.
סקאוט (לפני חצי שנה)
תודה רבה, נעמי! תקראי את שאר הסיפורים, בטוחה שלא תתאכזבי! וגם "אנוכי הרובוט" שהוא ספר לא פחות ממפעים, לדעתי. וביקורת טובה (=

ואני מתנצלת אם אני לפעמים יותר מדי ישירה עם ההמלצות שלי. פשוט כשאני מתלהבת מספרים אז אני כזאת חח
נעמי (לפני חצי שנה)
מוקדש לפרופסור לורברבוים בתודה על שאירחני בשיעוריו,
וכן לפפריקה, בוב, יעל וסקאוט שבזכות התלהבותם מאסימוב והמלצותיהם ניסיתי גם ולא התאכזבתי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ