ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני
ספר מעולה

---

איזה ספר יפהפה. עוצמתי. נוראי. מסחרר.
אני כמעט לא בטוחה מה לכתוב עליו. בטח כבר כתבו עליו הכול.
ספר שצובט את הנפש ומערבל אותה ללא הרף.
דפיו גרמו לי לדמוע, למרר בבכי, להתרגש, לכאוב את כאבן של הדמויות.
העלילה שוזרת טרגדיה, בגידה ותקווה לשחר חדש.
התיאורים של קאבול ושל אפגניסטן היו כה אותנטיים ומלאי חיים, שכבר לא אסתכל על הארץ הזו, ועל התרבות האפגנית, על צדדיה המקסימים ועל צדדיה המרים, אותו הדבר. אני כבר לא אדישה.
זו הפעם הראשונה שעלתה בלבי הכמיהה לבקר באפגניסטן. אמנם אפגניסטן של לפני כמחצית המאה, אפגניסטן שכבר נכחדה ונותרה רק בזכרונם של ברי מזל ולמזלנו בדפיו של ספר זה, אבל עדיין, אפגניסטן.
דמותו של חסן כבשה את לבי, בתמימותו ובנאמנותו, בהסתפקותו במועט וביכולת להיות מאושר בחלקו, ואני בטוחה שהצליחה לכבוש לבבות רבים.
דמותו של אמיר כה שנויה במחלוקת, כה מורכבת ומרתקת, איזו בחירה לדמות המספר הראשי.
קשיי ההגירה המתוארים עם המעבר לארץ החדשה גרמו לי להטיב להבין את נקודת מבטם של "הזרים", הבלתי נראים או הלא רלוונטיים, כמה קל לתרבות החזקה לדחוק את המיעוט לשוליים. ועד כמה זה פסול ונורא.
מדובר בסיפור יוצא דופן על חברות אמיצה, על פחדנות ועל בגידה, על סודות שמרעילים את הנשמה, על ייסורים וחרטה, ועל גאולתה של האמת.
אין החמצה יותר מרה מלוותר על קריאת ספר זה.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים