הכותרת של הספר "מאהב יפני", מספקת לקורא המערבי הבטחה לשני נושאים מרתקים. האחד , יחסים שבינו לבינה – עם כל מה שמשתמע מכך והשני , חשיפה לתרבות היפנית – "ארץ השמש העולה" שהיא תמיד מסקרנת...!
ובכלל תפקידו של "המאהב" מעורר בתפיסתנו בדרך כלל רמת תשוקה וארוטיקה אחרת- מעצם קיומו של רומן אהבה מחוץ למסגרת, והיותו "יפני"- לנצח יצבע עבורנו את התפאורה בגוונים של פריחת דובדבן ואולי גם יכתיב לנו קצב אחר של קריאה והבנה ...
אבל, הרומן הזה מתרחש במלזיה ולא ביפן, והנפשות הבוחשות בקדרה הינם הודים, ציילונים, ומלזים ויפני אחד, שנכנס לתמונה הרבה אחרי האמצע...
ראני מניקה הסופרת נולדה וגדלה במלזיה, אז "יש לה את זה כנראה", בעיקר כשהיא נדרשת לתיאורי טבע ואסתטיקה והסיפור שהיא כתבה מרתק, אבל הדמויות שבו חסרות את העומק וחבל, וגם העלילה הפתלתלה והמסקרנת דלה באינפורמציה הנדרשת... לו רק היו שם יותר הבזקי היסטוריה שנחוצים כל כך להדיוט מערבי שלא בדיוק בקיא ב"מי נגד מי" ואיפה התחיל דבר אחד והסתיים דבר אחר ...
ובכל זאת, למרות הביקורות האחרונות שלא היו כל כך מפנקות, הרומן הזה , גם אם אינו יצירת מופת, עשוי ליפול על עין סקרנית ואוזן כרויה, וחך שיעכל אותו בשמחה ובהנאה ...כמו תוך כדי ארוחה טובה .... אם רק נאפשר את הרגעים האלה ה"לא שיפוטיים".
"לא היו לי ציפיות והכל בספר התחבר לי פשוט נפלא. "זה לא רומן למשרתות אלא לכל מי שחפץ לדמיין רומן היסטורי במקום אחר ,בארץ אחרת" כך כתבה חני חברתי בסקירה שלה ואני רק חוזרת על מה שהיא כתבה ומדגישה שהמסע בחלקי ארצות המזרח- תמיד נושא עמו הבטחה למשהו אחר ומשום כך מירב הסיכויים שיישאר מרתק. אבל לא רק ארצות המזרח, כל תרבות , כל פיסת קרקע על הכדור שלנו, מנגישה לנו מציאות חיים מגוונות - כמספר אוכלוסיית העולם כמעט .
לסיכום - זהו סיפור אהבה חוצה גבולות בין נערה ממשפחה ענייה לבין גנרל יפני .
את ארבע מאות העמודים אפשר לגמוע במהירות בסוף שבוע קר אחד, מתחת לשמיכות, ולצפות בהתרגשות לכותר הבא שייבחר אחריו על ידינו ...
אוייש, כמה מתוקים הרגעים האלו ... רגעי הסוף המבשרים את תחילתו של הספר הבא ...
