"המאהב היפני" של ראני מאניקה הוא ספר שהשאיר אותי ברגשות מעורבים, אבל בשורה התחתונה הוא בהחלט נוגע ללב, בעל כתיבה מיוחדת וסוף יפיפה. זו כתיבה מרמזת, כזו שלפעמים דורשת מהקורא ממש להתעמק ולהתרכז כדי להבין את השכבות שמתחת לפני השטח. לאורך הקריאה מצאתי את עצמי אומרת לא פעם שהספר הזה פשוט "מוזר ממש ממש", ועדיין – יש בו קסם פנימי.
האירוניה הגדולה של הספר היא הכותרת שלו. מי שמצפה לרומן רומנטי עמוק וסוחף עם הקצין היפני, עשוי להתאכזב. החלק של המאהב היפני היה למעשה די שולי מבחינת עומק העלילה. מדובר בקשר של תשוקה בלבד, שלא מצאתי בו שום עומק רגשי אמיתי, וגם כשהוא עזב או מת – זה לא באמת הזיז לי כקוראת.
הליבה האמיתית של הספר, המקום שבו נמצאים העומק והרגש, היא בכלל הדרמה המשפחתית. הקשר של הדמות הראשית עם בעלה, על כל המורכבות העצומה שלו, הוא מרתק. כך גם הקשר שלה עם הבת של בעלה אותה אימצה, ובנה המורכב עם הסוף הטראגי שלו. התהליכים שהדמויות עוברות כאן הם מופלאים – במיוחד התהליך המדהים של הבת שלה, שמצליחה בסופו של דבר לאסוף אומץ ולהודות בפני בעלה ברגשותיה האמיתיים כלפיו.
ומעל הכל, יש את מאיה המשרתת. מאיה היא דמות מהממת שאי אפשר שלא להתאהב בה ובחוכמתה. היא ליוותה את הגיבורה בצורה מדהימה לאורך כל המסע המורכב של חייה החדשים. מאיה כולה שקועה באמונות, במקדשים ובטקסים המקומיים, גם שאר הדמויות – ואלו בדיוק הקטעים שהפכו את הספר למעניין ומתיש יחד. אבל משפטי החוכמה הרבים שלה הם אלו שהחזיקו את הרובד הרוחני של הסיפור.
שורה תחתונה: ספר מרגש, לעיתים מעייף בגלל עודף הטקסיות והאמונות, אבל שווה את המאמץ. הדרמה המשפחתית חזקה, הדמויות עוברות תהליכים נפלאים, והסוף פשוט יפיפה.

הכותרת של הספר "מאהב יפני", מספקת לקורא המערבי הבטחה לשני נושאים מרתקים. האחד , יחסים שבינו לבינה – עם כל מה שמשתמע מכך והשני , חשיפה לתרבות היפנית – "ארץ השמש העולה" שהיא תמיד מסקרנת...!
ובכלל תפקידו של "המאהב" מעורר בתפיסתנו בדרך כלל רמת תשוקה וארוטיקה אחרת- מעצם קיומו של רומן אהבה מחוץ למסגרת, והיותו "יפני"- לנצח יצבע עבורנו את התפאורה בגוונים של פריחת דובדבן ואולי גם יכתיב לנו קצב אחר של קריאה והבנה ...
אבל, הרומן הזה מתרחש במלזיה ולא ביפן, והנפשות הבוחשות בקדרה הינם הודים, ציילונים, ומלזים ויפני אחד, שנכנס לתמונה הרבה אחרי האמצע...

ראני מניקה הסופרת נולדה וגדלה במלזיה, אז "יש לה את זה כנראה", בעיקר כשהיא נדרשת לתיאורי טבע ואסתטיקה והסיפור שהיא כתבה מרתק, אבל הדמויות שבו חסרות את העומק וחבל, וגם העלילה הפתלתלה והמסקרנת דלה באינפורמציה הנדרשת... לו רק היו שם יותר הבזקי היסטוריה שנחוצים כל כך להדיוט מערבי שלא בדיוק בקיא ב"מי נגד מי" ואיפה התחיל דבר אחד והסתיים דבר אחר ...

ובכל זאת, למרות הביקורות האחרונות שלא היו כל כך מפנקות, הרומן הזה , גם אם אינו יצירת מופת, עשוי ליפול על עין סקרנית ואוזן כרויה, וחך שיעכל אותו בשמחה ובהנאה ...כמו תוך כדי ארוחה טובה .... אם רק נאפשר את הרגעים האלה ה"לא שיפוטיים".

"לא היו לי ציפיות והכל בספר התחבר לי פשוט נפלא. "זה לא רומן למשרתות אלא לכל מי שחפץ לדמיין רומן היסטורי במקום אחר ,בארץ אחרת" כך כתבה חני חברתי בסקירה שלה ואני רק חוזרת על מה שהיא כתבה ומדגישה שהמסע בחלקי ארצות המזרח- תמיד נושא עמו הבטחה למשהו אחר ומשום כך מירב הסיכויים שיישאר מרתק. אבל לא רק ארצות המזרח, כל תרבות , כל פיסת קרקע על הכדור שלנו, מנגישה לנו מציאות חיים מגוונות - כמספר אוכלוסיית העולם כמעט .

לסיכום - זהו סיפור אהבה חוצה גבולות בין נערה ממשפחה ענייה לבין גנרל יפני .

את ארבע מאות העמודים אפשר לגמוע במהירות בסוף שבוע קר אחד, מתחת לשמיכות, ולצפות בהתרגשות לכותר הבא שייבחר אחריו על ידינו ...

אוייש, כמה מתוקים הרגעים האלו ... רגעי הסוף המבשרים את תחילתו של הספר הבא ...

השם של הספר והתקציר מאחור הבטיחו לי הרבה, אבל בפועל קיבלתי מעט. הסיפור עוקב אחר בחורה הודית בשם פרוואטי שבבוא היום מנהלת רומן עם גנרל יפני בתקופת מלחמת העולם השנייה. הספר הזה לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו, במקום זאת הוא מספק לקורא עלילה מייגעת, דמויות לא מפותחות וסטריאוטיפים תרבותיים בעייתיים.

עלול להכיל ספויילרים מהחלק הזה של הביקורת

נתחיל בזה שאדון מאהב יפני נכנס לתמונה רק בעמוד 236 ויוצא משם די מהר, בעמוד 309. אולי אם הנוכחות שלו ב-73 העמודים האלו הייתה שווה את ההמתנה הארוכה או את הכותרת של הספר הייתי יותר סלחנית, אבל זה היה סיפור אהבה משמים ושטחי. לקרוא לגיחות הסקס הליליות והעלובות של השניים סיפור אהבה נשגב מבינתי. לא היה לי מושג מה הם מוצאים אחד בשנייה או למה הם ממשיכים להתראות.

ראני מניקה יצרה את הדמות של הגנרל לפי סטריאוטיפים שכיחים המיוחסים לעם היפני - הוא היה חכם, קר ומסתורי. מה שהוביל למערכת יחסים חסרת השראה, חסרת כימיה וללא עומק רגשי. הדיאלוגים בין השניים היו לא ברורים ואפילו קצת מביכים. באחת הפעמים פרוואטי יצאה בהצהרה בסגנון "אני אוהבת אותך, אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך." זה הרגיש כל כך מאולץ. אני לא חושבת שהיא בעצמה האמינה לזה.
היא התאהבה בו בגלל הפעם שבה שהיא הגיעה מגונדרת לכבודו והדבר הראשון שהוא הוציא מפה היה "יש דגים. תכיני לי."? או בגלל הפעם האחרת בה הוא הכריח אותה לאכול בשר למרות שהיא צמחונית? או בגלל אותה פעם בה הוא צבע את הפנים הכהים שלה בלבן וחיפש אותה לגיישה? לא ברור.

אז מה בעצם קורה לפני שהגנרל מופיע וב-100 העומדים אחרי שהוא נעלם אתם שואלים? עמודים על גבי עמודים בנושאי תורת הבודהה, חוקי הטבע לפי בודהה, העולם הנסתר של הבודהה, האלים של הבודהה, האמונות של הבודהה, משמעות החיים לפי בודהה ועוד אינספור מקרים משונים בעלי "מוסר השכל" בהם הסופרת הייתה צריכה לחזור שוב ושוב על אותן מילים כדי להעשיר את השכלת הקוראים בקשר לבודהיזם וכל היוצא בזה. לעוס ומשעמם.

פה מסתיים החשש לגלות ספויילרים

לסיכום, "המאהב היפני" הוא רומן מאכזב שלא מצליח לעמוד בהבטחתו. העלילה מפורקת וחסרת מיקוד, הדמויות לא מפותחות וגם ממש לא מעניינות, הפרוזה שטוחה וחסרת השראה. תיאורי התרבויות של הספר פוגעים עוד יותר באיכות שלו ומשאירים את הקורא לא מסופק ועייף.

לא מומלץ.

כל סוף אינו אלא התחלה חדשה!
"כולנו מגיעים לעולם עם כמה חתיכות מהפאזל הזה שגדול כמו היקום.בכל פעם שאנחנו פוגשים משהו, בלי לדעת אנחנו מראים לו את החתיכות שלנו כדי לבדוק אם יש לו חתיכות שמתאימות לשלנו .אם אין לו הוא הולך לדרכו, ולנו אין עוד קשר אתו, אבל אם יש לו, זה הזמן שבו המשיכה, השנאה ,הקנאה ,האהבה והשיעורים נכנסים לפעולה".

זו תמצית ותכלית כל הספר הנפלא הזה שעוטף סאגה רחבת יריעה על התקופה שמלאזיה נקראה מלאיה וסרי לנקה נקראה ציילון. יש פה מלחמה ארוכה כשהיפנים פשוט לקחו כל מה שרצו כולל נשים ובתים במאליה ,רצחו והשאירו הרס בל יתואר עד שהפסידו במלחמה ועזבו עם הזנב בין הרגליים אך לא לפני שניפצו כל מקדש טהור.

פרוואטי בת ה-16 השתופפה בבית עפר בבלואיה המרופטים, הצריף העלוב שננעל בבריח כדי שלא תברח היה ביתה, כמו ציפור בכלוב .כשנולדה לקח אביה את נזמי הזהב של אשתו והתיך אותם לנוזל צהוב. . כך על קרסוליה השתובבו להם פעמונים מרשרשים כיאה לצמית או עבד אך לא לבת אהובה. כשנולדה כבר אז אביה תכנן מה יעשה בה ואיך ירויח עליה הון. וכשהשדכן סוף סוף הגיע לביתם אביה מכר אותה בלי להניד עפעף לאיש עשיר מאוד שגר באי מלא טווסים מרקדים.
בעלה החדש אמר לה לה בלעג כשהיה שיכור שהבטיחו לו ציפור גן עדן והוא קיבל טווסה קטנה...היא התכווצה בתוכה אך נזכרה שאמא אמרה לה שכשגבר פוגע במילים שלא תגיד כלום כי שהוא ילך לישון היא תמיד תוכל לנער את המילים מעליה כמו בגד שלא מתאים.וכך עשתה.

העלילה בפירוש סיפור סינדרלה עם המון קלישאות. הסיפור גדוש בתאורי טבע נפלאים עם חיות וסמלים שמתמזגים עם החיים עצמם, על מסורות ואהבות וסקס ואמא אדמה,ובתי מקדש ומנחות. וגם על מכשפה או נביאה נפלאה בשם מאיה שהיא הייתה יד ימינה של פרוואטי.והיא איך שהוא ניתבה את כל הדרמה הזו למקום טוב. כשפרוואטי התאהבה עד כלות הנביאה היא זו שאמרה לה שאין לבזבז זמן על חארטות,צריך להתעלות מעל הבושה והמבוכה ולקבל בברכה כל התנסות.פשוט להפוך את החיים לחגיגה נהדרת...וכך היה.
......................................................................................................................

{הסקירות עליו היו לא משהו, אך המחיר והכריכה עשו לי את זה .גם לא היה שום מאהב יפני עד חצי מהספר, לא היו לי ציפיות והכל בספר התחבר לי פשוט נפלא. זהו רומן,לא למשרתות אלא לכל מי שחפץ לדמיין רומן היסטורי במקום אחר ,בארץ אחרת.
ספר פשוט , עם כתיבה זורמת וקלילה .לא מעיק או משאיר את הקורא במחשבות עלומות, פשוט ממתק כייפי שזורק אותי רחוק אחרי כל ימי האבל ששרו עלי ועל המדינה לאחרונה.}

שוב היתה לי הזדמנות לקרוא על תרבות אחרת בתקופה אחרת(מלזיה מעט לפני בתוך ומעט אחרי מלחמת עולם שניה). אמנם המאהב היפני מגיע באמצע הספר אבל עדיין הספר מספק את הסחורה. לא גולת הכותרת אבל בהחלט ספר נחמד לשבת גשומה. בניני למי שקרא את הספר, לא היתם רוצים מאיה בחיים שלכם?

הבעיה הכי גדולה בספר הזה היא השם שלו. לא בגלל שהוא לא יפה חלילה אלא הוא פשוט לא נכון...
המאהב היפני זה כלל לא הנושא בספר. הוא לא מגיע בכלל עד עמוד 200 ומשהו וגם אז לא נראה שמדובר באירוע המשמעותי ביותר בחיי הגיבורה.
הספר מגולל חיים של שלמים של ילדה/נערה/אישה על פני כל המאה ובכלל לא מתרכז במאהב היפני.
לטעמי הספר יותר מידי מתעסק בקטעים רוחניים מהתרבות סוגדת האלילים שם.
הרגשתי שהוא מעט "חופר" בכל מה שקשור לנפשו של האדם ומקומו על כדור הארץ וגלגולי הנשמות שלו ושמעט חסרה לו עלילה, התפתחות של הגיבורה והתחברות אליה.
סך הכל קראתי את הספר די מהר והוא בהחלט זורם אך הטעם שהשאיר לי הוא טעם של פספוס והחמצה.
ציפיתי ליותר ולא רק בגלל השם שלו.

ספר מקסים!
התקופה מעניינת, התרבות שונה, חשיפה למעמדות המזרח, הודים מול יפנים, סינים, מלאים.
וכן למאיה יש תובנות (אולי בגרוש, כפי שתיארו באחת הביקורות) אבל עדיין יפות ... בהחלט כיף שיש מאיה בחיים (:
אהבתי.

סוד קסמו של הספר נעוץ בחשיפה לעולם זר, רחוק ואקזוטי. זהו סיפורה של פרוואטי, נערה ממשפחה ציילונית ענייה שגדלה בתנאים קשים תחת שבטו של אב אכזר ותחמן. בהגיעה לגיל שש-עשרה הצליח האב להשיאה, בשידוך ותוך שימוש בתמונה מזויפת שלה, לגבר מבוגר ועשיר כקורח.
כאשר מתגלה התרמית מבקש הבעל, קאסו מרימוטו, לשגרה בחזרה למשפחתה אולם הדברים מתפתחים אחרת והיא נשארת.

ברבות הימים נוצר קשר מיוחד ומעט מוזר בין השניים והנערה הפשוטה ואפילו פרימיטיבית, לומדת להיות לגבירת הבית. בערך במחצית הספר מתברר פירוש השם, כאשר מגיע הגנרל היפני הכובש והופך להיות המאהב היפני של פרוואטי. סיפור האהבה שלהם הוא מאוד מיוחד ושונה מסיפורי אהבה במלחמה המוכרים לנו מן הספרים והסרטים. (המלחמה היא מלחמת העולם השנייה כאשר יפן כבשה את מאלאיה שהייתה תחת שלטון בריטי).

סיפור האהבה מסתיים, כמובן, עם תבוסתה של יפן במלחמה ואז גם מדרדר לחלוטין מצבה הכלכלי והחברתי של פרוואטי . חלקו האחרון של הספר עוסק בילדיה של פרוואטי (אחת מאומצת ואחד טבעי) ובסוף חייה.

דמות מאוד חשובה ומשמעותית בספר היא הטבחית מאיה. זוהי אישה גדולה ומכוערת הניחנה בכוחות ריפוי מיוחדים ובתובנות חכמות ומעניינות על החיים וההיסטוריה. היא מאמצת לחיקה את פרוואטי מיד בהגיעה לאחוזת אדארי המפוארת ועוזרת לה לצמוח , להחכים ולהתעדן.

דמויות נוספות הן הבעל – קאסו מרימוטו, איש קשה ובעל התנהגויות קיצוניות ומפתיעות, הבת רוביני הקפריזית, הבן קובראן הנורא, החתן באלה, הוריה ואחיה של פרוואטי, קופו הרועה וקאמלה המשרתת. כולם יחד יוצרים מארג מעניין ולעתים בלתי צפוי.

חלק ניכר מן הספר מוקדש לרעיונות דתיים, למקדשים ולפילוסופיות של המזרח. התיאורים בספר מאוד חיים ומרהיבים, בפרט תיאור הגעתה של פרוואטי מן הכפר העני לאחוזת אדארי המקסימה. היו מספר קטעים "לימודיים" שלא כל כך התאימו לעלילה ונראה כאילו הושתלו שם באופן מלאכותי.

הקריאה בספר מהנה וקולחת והעטיפה עם פרח הלוטוס הורוד, ממש מקסימה ומושכת.

סיימתי אמש לקרוא את הספר.
לא חושבת שאמליץ עליו משום שיחד עם היותו מאוד קריא הוא עמוס ב"תובנות בגרוש" העלילה לא הרמונית ותוך כדי קריאה התנתקתי כדי לחשוב מה רצתה הסופרת לעשות ואם אני מתנתקת מהעלילה ויוצאת מהריכוז המוחלט שספר טוב עושה זה בעיני ליקוי חמור מאוד. עמוס ומנסה להיות סוג של האלכימאי יחד עם רומן למשרתות בקיצור לא התאהבתי בו בלשון המעטה אבל יאמר בשבחו שסיימתי אותו.