בעיניים פעורות היא שאלה: "את? קראת את זה?"
כן, קראתי. אפילו מהר. חשבתי לפרגן לעצמי. אני קצת צריכה את זה עכשיו מכל מיני סיבות וחשבתי שהנה הזדמנות, ספר שהבטיחו לי שהוא לא לגמרי אידיוטי ויש איזה סיכוי שהוא פשוט יעשה לי נעים, סוג של לטבוע בצרות של אחרים, צרות שאמורות להיות כאלה שלא שווה להתייחס אליהן מידי ברצינות, בעיקר משום שאת יודעת שבסופו של דבר הן הולכות להיפתר. כמו קומדיה רומנטית, רק שעם שמונה מאות ומשהו עמודים זה יכול להספיק לקצת יותר מתשעים דקות.
כשאת מתחילה לקרוא רב מכר מהסוג שמכונה ספרות נשים, את יכולה להתייחס לזה כאילו עשית מנוי לפילאטיס. זה צריך להיות פשוט, מובן ולעסוק בנושאים הקשורים באופן מובהק למגדר, דהיינו, אימהות, זוגיות, בית וקריירה, כשהכל מנוהל תחת מתווה מתוכנן וידוע.
יש גם כמה דברים שאת צריכה להניח מראש:
כל אשה רוצה קודם כל להתחתן
וכמובן, איך לא?, ללדת ילדים
היא גם תקפיד להעדיף את טובת ילדיה על פני טובתה האישית
ואם אפשר, גם את טובת בעלה
כיוון שאנחנו במאה העשרים ואחת, היא גם תחפוץ בקריירה, אבל לא חלילה אחת שתעמיד בספק את אחד מן הסעיפים הקודמים.
מריאן קיז עושה הכל נכון, כלומר, היא כותבת פה ספר שלכאורה יושב בתוך מגבלות הז'אנר. הוא מובן, כלומר ישיר ובעל מסרים ברורים מאד,, והוא פשוט, את לא צריכה להתייגע כדי להבחין בין הרעים והטובים, וגם כשהטובים, או הטובות, לוקים במגבלות שאינן מתיישבות עם הראוי או המכובד, יסופקו כל ההצדקות הנדרשות.
ויחד עם זה, היא יוצאת מהקווים. היא מטפלת בנושאים שהדיבור, בתוך המסגרת הזאת, לא יאה להם. היא מרשה לעצמה להטיל ספק בהנחות לגבי רצונותיהן, תפקידן וכוחן של נשים, מתעסקת בזהות מגדרית, בהתמכרויות ובאלימות, והיא עושה את זה בחן נטול התרסה, יותר גל גדות, פחות ניקול ראידמן, מכינה שייק אופנתי למי שקשה לו לבלוע ודואגת שכולם כולם יצאו בסופו של דבר מרוצים.
לא ספרות גדולה, לא אתגר גדול, אבל כן מעניין וכן נהניתי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
