ביקורת ספרותית על לו הייתי פיראט - זיכרונות מאת ירון לונדון
ספר טוב

---

ירון לונדון הוא בן שמנתה וסלתה של הישראליות הסוציאליסטית. אבל אני רואה בו יותר בן מפונק של המסתדרים מתל אביב. אלה שקרובים לצלחת, וכל חייהם קיבלו את מנתם עם כפית של כסף מפוצצת הדבש ובחמאה.
אינני טוען חס וחלילה שהאיש לא ראוי או בלתי כישרוני, להפך, ירון לונדון הוא איש אשכולות אמיתי, בעל כישרון אדיר בתחומי האמנות, קומוניקציה להמונים ותקשורת כתובה. הוא שולט בעברית על כל דיקדוקיה ועל כל מכמניה, אין ספק שהוא נולד למשפחה תרבותית, מקושרת לאנשים ולמפלגה הנכונים, בקיצור, לא ניראה לי שהוא סבל חרפת רעב ותנאי מחיה קשים, אז למה למען השם הוא איננו מסתפק בגורלו הטוב ובמעיינות
הכל טוב ומחרב שדות אחרים?
למה איננו מסתפק בכל הטוב שיש לו והוא מוצא דרכים להקיש בארס חמתו וחרונו את האנשים שעומדים בצידו השני של הקו הפוליטי, תוך שהוא מנסה לחרב אותם רק מפני שאינם מחזיקים בקו הפוליטי שלו?
אינני יודע למה ועל שום מה הקינאה והשינאה מדברת מגרונם של אלה שיש בידיהם הכול ועדיין רוצים לקחת את המעט שיש בידיהם של אחרים?
קראתי את סיפרו של לונדון, אהבתי בעיקרון את סיפוריו, אינני אוהב את האיש, אבל מה זה משנה, הרי הוא מוכר ומשעשע את ההמונים, לחם ושעשועים כבר אמרתי?
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על לו הייתי פיראט - זיכרונות