ביקורת ספרותית על כאור בשולי הענן - רשימות מסע מאת נעמה אושרי

---

'כאור בשולי הענן' הוא ספר מקסים, קטן וצנוע, התואם את שמו. עיקרו – הגיגים ופיוטים שנרשמו בין נחל אלכסנדר לים, חצר ביתה של המחברת. על הקטעים הכתובים נוספות תמונות שצולמו במרחב שבו נכתבו ועליהם נוספים הגיגים ומחשבות מריטריטים וכמה ציטוטים ושירים שלוקטו על ידי המחברת ממקורות שונים, בעיקר של משוררים והוגי דעות קדומים.
אומנם המילים 'בודהא' או 'בודהיזם' אינן מוזכרות בספר, אולם הן הנפקדות הנוכחות, שכן מעבר למשעולים הטופוגרפיים, הדרך שאותה מתוות המילים היא הדרך הבודהיסטית. הגיגיה של אושרי עוסקים במצוי, ביומיומי, ב"מובן מאליו", אולם היא מפרקת את הטריוויאלי על ידי התבוננות על אותם דברים מנקודות מבט שונות על אותם דברים עצמם ("בלא משב הרוח המניע את המים, כיצד יוכל הירח לגלות רבוא פניו? בלא רבוא פניו של הירח, כיצד יוכלו המים לגלות את משב הרוח?", עמ' 55), ומגלה שלשאלות הגדולות מכל "ככה" זו דווקא כן תשובה. בד בבד מנסה אושרי למקם את עצמה בתוך המכלול הגועש, המשתנה של המציאות. היא מוצאת בה את הפינות השקטות, הרוגעות כדי להתעכב בהן על הסמוי מן העין ומן הלב, להיטען בהן, ללמוד שיעור ולהשיג תודעה. מבין המילים ניתן אולי להציע שעבור אושרי הארה אינה הישג קבוע, כפי שמקובל לומר, אלא הבזק, כמו אור בשולי הענן, שאם לא משמרים אותו, בתרגול קבוע, הוא נגוז תחת צל כבד.

» ביקורות נוספות של יותם יעקבסון
» ביקורות נוספות על כאור בשולי הענן - רשימות מסע