ספר המסע של איליון נעדר באופן מוחלט ומתמיה כל עוגן גיאוגרפי, עד כי הוא מעלה תהיות לגבי מידת האותנטיות שלו. ואכן, במרוצת השנים נוסעים וחוקרים רבים ערערו על מידת אמינותו של הספר, על העובדה שאיליון היה דובר טיבטית ושאכן הגיע אי פעם לטיבט. הספר, פורסם בשנת 1936, כמה שנים לאחר שובה של אלכסנדרה דיוויד-נייל ממסעותיה המושכים בטיבט, שעליהם כתבה מספר ספרים ושעליהם הרצתה בפורומים רבים. ייתכן מאוד שאיליון שאב מידע רב על טיבט ממנה. "בטיבט הסודית" מתייחס אל תקופה שבה היתה הרמה הגבוהה בעולם סגורה ומסוגרת בפני זרים, אולם באף מקום לאורכו לא מוסבר מדוע. לדעתי, היה מקום לצרף למהדורה העברית הקדמה מבארת שבה יוסבר המצב הפוליטי והמדיני בטיבט באותו זמן, פשר היותה של טיבט סגורה בפני זרים וכן סקירה של הנוסעים המערביים לטיבט באותו זמן כמו גם התייחסות לאמינותו השנויה במחלוקת של המחבר.
איליון מרבה בתיאורי הלל ושבח עצמיים באשר ליכולותיו הפיסיות, עמידתו במצבי קיצון וכושר האילתור שלו. הוא גם מתהדר בציוד מסעות מיוחד שטיבו לא ברור. בסקירתו את החברה והדת הטיבטית הוא עושה הפרדה מתמיהה בין לאמות לבין נזירים שאינם חיים במנזרים. את הלאמות הוא מתאר כמניפולטיביים, נצלנים ותאווי בצע. עיקר העניין בספר מצוי בהשוואות שעורך המחבר בין העולם המערבי לבין טיבט והעולם המזרחי, אולם לצד שפע הרהורים ותהיות נראה כי המחבר, המעלה שלל נושאים ראויים למחשבה מעמיקה, שב וכושל בהתייחסותו המורכבת אל הדברים ומסכם כי טיבט היא מקום רוחני וטהור בעוד העולם המערבי טובל כולו בחומר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
