ביקורת ספרותית על מלך בשר ודם מאת משה שמיר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 ביולי, 2017
ע"י בת-יה


אלכסנדר ינאי שנוי במחלוקת בהיסטוריה היהודית. מצד אחד מלך שכבש שטחים רבים וביסס את הממלכה היהודית, ומן הצד השני מלך שרצח רבים מבני עמו. כף הזכות נוטה לטובתו בעיקר בזכות צוואתו לאשתו שלומציון. על פי יוספוס פלביוס כשהבין ינאי שמותו מתקרב, תוך כדי לחימה, ציווה על אשתו להסתיר את מותו עד תום הקרב, ובתום הקרב לפנות דווקא אל הפרושים (ששנאו אותו שנאת מוות על שרצח בהם) ולשאול דווקא אותם איך יאה להם לקבור אותו. כך, אמר, "אזכה לקבורה מפוארת מידם משהייתי זוכה מידך... ואת תמשלי לבטח" והוא צדק. תקופת מלכותה של שלומציון הייתה אחת הטובות ליהודים וליהודה.

הספר הזה מוסיף הרבה צבע לחייו של אלכסנדר ינאי, כמו גם תיאורי נוף והווי חיים, כי החיים ביהודה תוססים והמחלוקות רבות. אלכסנדר ינאי משתייך לצדוקים, שרובם שייכים למעמד העשיר והגבוה, בזמן שהפרושים מתנגדים לאופן מלכותו, ולפיכך הוא שוכר חיילים ושומרים רבים מארצות נכר. התלבטויותיו רבות. הוא משוחח עליהן עם אשתו ומנסה גם להגיע לפשרה עם אחיה, שמעון בן שטח, ממנהיגי הפרושים, אבל לא ממש 'הולך לו', וכשהפרושים מנסים להרוג אותו הוא פותח נגדם במלחמה ובסופו של דבר מוציא אותם ואת משפחותיהם להורג.
(ועכשיו אני לא יכולה שלא לחשוב על ארדואן שבטח היה שמח מאוד גם הוא אם היה רק יכול להוציא להרוג את מי שמרדו בו, ורק האיחוד האירופאי מפריע לו לעשות כן. ובמילים שלו: "למה אני צריך להחזיק ולהאכיל רוצחים")

מה שמפריע לי זו בעיקר מערכת החינוך שכמעט ולא מלמדת את התקופה הזו. לי זכור חצי שעור על המחלוקת שבין הפרושים, הצדוקים והאיסיים. ואפילו לא מילה אחת על אלכסנדר ינאי (את עיקר המידע על התקופה הזאת למדתי עכשיו כשקראתי את הספר הזה) ולמיטב ידעתי גם היום בקושי לומדים על תקופה זו. וחבל כי דווקא דגש לימודי על המחלוקות של אז אולי יוכלו למתן את המחלוקות היום.

30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בת-יה (לפני 3 חודשים)
רץ, תודה. אכן כדאי...
רץ (לפני 3 חודשים)
שנים רבות הספר בספרייתי אני חושב שהוא של אבי, הביקורת שלך גרמה לי לחשוב שבספו של דבר, את הספר הזה אקרא.
רחלי (live) (לפני 3 חודשים)
לגמרי, אני נתקלתי בו רק "בזכות" העבודה שלה ורק בגלל שעזרתי לה להתכונן למבחן
בת-יה (לפני 3 חודשים)
live, תודה ושמחה לשמוע. גם 'זה שאין לנקוב בשמו' כתב שהוא עשה עבודה על הנושא. נראה
שמשרד החינוך "למד" את הנושא.
ובזהירות אוסיף, שאני לא חושבת שאפשר לשכוח מלך שהוציא להורג מאות מבני עמו, ומכאן שלא למדו בעבר את הנושא.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
חני (דולמוש) תודה. -:)
רחלי (live) (לפני 3 חודשים)
הבת שלי עולה לכיתה י"א ובשנה שעברה הגישה עבודה על אלכסנדר ינאי וגם במבחן הוא הופיע בנושאים. אני אישית לא זוכרת אם למדתי או לא עליו.
חני (דולמוש) (לפני 3 חודשים)
מסתבר שייש לנו יותר ממלך אחד...הרבה כאלה
בת-יה (לפני 3 חודשים)
גלית, תודה. השאלה מה בדיוק למדתם על בית חשמונאי. גם אני למדתי על משפחת החשמונאים
וגם למדנו על הורדוס, אבל משום מה בקושי למדנו על תקופת הצדוקים והפרושים ואני כלל לא זוכרת את אלכסנדר ינאי מוזכר בחומר הלימוד.
בכל אופן מסכימה אתך שמה שנלמד לא היה מספיק כלל.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו, תודה. שמחה לשמוע שלמדתם על התקופה הזו. כנראה זה עניין
של בחירה של בית הספר.
גלית (לפני 3 חודשים)
גם בתקופתי (אי אז) למדנו את הנושא. למדנו 1/3 יחידה על "העת העתיקה" (ה1/3 השני היה העת החדשה והמורים נתבקשו לבחור 2 מתוך 3 תקופות ,-ימה"ב מן הסתם זה מה שפספסתי -כי 1/3 יחידה הלך לטובת השואה)
למדנו על ההלניסטים על בית חשמונאי, הרבה הורדוס - אחת השאלות ה"בטוחות" בבגרות הייתה אורות וצללים בממלכת הורדוס קצת בר כוכבא וזהו.
האמת? לא מספיק כלל.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
אלון - אתה לא צודק. תקשיב לבתיה, יש הבדל בין הדברים. בין ללמוד על המסורת היהודית (שיש בה דגש על ההיסטוריה) לבין לדחוף עוד ועוד תכנים שקשורים למורשת היהודית (בדגש על הדת).

ובתיה - אנחנו דווקא כן למדנו על הנושא, ואף ניבחנו עליו בבחינת הבגרות. זכור לי שגם הגשתי בתחילת כיתה י' עבודה על אלכסנדר ינאי (המטלה הייתה לבחור מנהיג יהודי ששלט אז בתקופה משושלת החשמונאים והמכבים, ואני בחרתי לעשות על ינאי)
בת-יה (לפני 3 חודשים)
דני בר, תודה. אכן תקופה מעניינת בהיסטוריה היהודית.
דני בר (לפני 3 חודשים)
ביקורת מעניינת.
אהבתי את הספר, הוא לא קולח, אבל התקופה מרתקת אותי.
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
ברור שיש הבדל. אלא שכרגע, גם אילו היה הספר הזה בתוכנית הלימודים (ונדמה לי שפעם הוא אכן היה), גם הוא היה כנראה נחשב לסוג של הדתה.
מספיק שיש ירושלים, כהן גדול, ועוד כל מיני מילים דתיות. ברררר
בת-יה (לפני 3 חודשים)
מחשבות, תודה. אני דווקא חושבת שצריך ללמוד תנ"ך וברור שגם היסטוריה וגיאוגרפיה.
כמו שכתבתי קודם, לימודי תנ"ך הם לא לימודי דת, וחבל לי שיש שמערבבים ביניהם.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
אסף, משערת שזה עניין של גיל והרגלי קריאה.
הספר הזה אכן נועד לבני הנוער של שנות ה-60.
העברית של משה שמיר היא עברית ישנה וטובה, כך כתבו אז ספרים
וכמי שגדלה על הסגנון הזה הוא נראה לי טוב ויפה.
מסכימה איתך בכל הקשור לדמויות, אלא שהסיבה לדעתי היא רצון להיצמד להיסטוריה.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
אנקה, תודה רבה. אמן -:) יחי הנשים לשלטון -:)
בת-יה (לפני 3 חודשים)
אלון דה אלפרט, תודה. יש הבדל גדול בין לימוד דת ולימוד ההיסטוריה היהודית וחבל לי
שאנשים מערבבים בין השניים.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
סקירה משכנעת. אני בכלל נגד לימוד תנ''ך, בטח בכיתות הנמוכות. אם כבר, ללמוד כאשכול של תנ''ך+היסטוריה+גאוגרפיה.
אסף (לפני 3 חודשים)
לפני שבוע הפסקתי לקרוא את הספר הזה באמצע (בערך אחרי 230 עמודים) בגלל עיצוב דמויות לא מספיק מפותח לטעמי. הספר מאוד סכמתי.כתוב כמו לבני נוער. ינאי "ערמומי" וכוחני",בן שטח "שקול ונבון",אבשלום "איפוטנט" הצדוקים והכהונה מושחתים, וזו הזדמנות שניה שנתתי לספר הזה. הפעם הקודמת היתה לפני איזה 8 שנים.
אנקה (לפני 3 חודשים)
ביקורת קצרה ולעניין - כאשר אהבתי. אני לא זוכרת אם למדנו על התקופה שלו בהיסטוריה, אולי משהו קצר וכולל. לא עליו במיוחד.
חבל. הדבר הטוב ביותר שעשה כנראה היה למנות את אשתו שלומציון ליורשת עצר אחריו.
וזה היה לטובה והיא זכורה לטוב.
יחי הנשים לשלטון אבל לא אלו שדוחפות ומנהלות את בעליהן :)
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
בינתיים כולם עסוקים בלצווח על הדתה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ