ביקורת ספרותית על מלך בשר ודם - מהדורות שונות מאת משה שמיר
ספר טוב

---

*****


טיריון (ינאי) לאניסטר נמצא בגלות בווינטרפל... רגע, סליחה, מה ווינטרפל? הוא אצל המנטור שלו, נחום הארבלי, בגליל, כדי שלא להפריע לשני האחים שלו, אריסטובולוס ואנטיגונוס מבית לאניסטר, סליחה, חשמונאי, לבאס את האבא הצדיק שלהם יוחנן ולהשתלט על נשיאות ממלכת יהודה, כמו גם על הכהונה הגדולה ועל הסנהדרין שהולכים ומתפרקים, כי הרי ידוע שתלמידי חכמים פשוט מחכים להזדמנות כדי לחתור תחת המלכות. בגלות הנעימה למדי, טיריון לומד מנחום כל מה שיש ללמוד על איך לצבור אדמות ורכוש אבל להישאר אהוד, איך לדבר עם נוצרים או ליסטים, וגם דרך גבר בעלמה, אם אתם, אה, מבינים על מה אני מדבר. אבל נחום הזה לא יגמור טוב. אף אחד לא גומר טוב בסיפור הזה. רמז - זה משהו שמשלב את גג הבית שלו, חניתות וקישקעס.
בינתיים בירושלים אריסטובולוס ואנטיגונוס, בדומה לג'ופרי בשעתו, מטילים מיסים ועוד מיסים על הציבור הנאנק תחת שלטונם, בזמן שהם מתעמרים בנשים כאוות נפשם, סובאים, זוללים וחומסים זהב וכסף מכל הבא ליד. כמובן שסרסיי אשתו של אריסטובולוס, הידועה בשם שלומציון, לא מרוצה מהבלגן הזה, מה גם שאחיה, שמעון בן שטח לבית סטארק, רוצה להחזיר עטרה ליושנה, את הכבוד הראוי לסנהדרין ואת תלמידי החכמים לירושלים. כשאנטיגונוס מכריז שהוא רוצה לבוא לבקר את אחיו בחליו, דואגת שלומציון ללחוש על אזנו של בעלה שאחיו זומם להשתלט על המלוכה וכי ראוי לו שייזהר. אריסטובולוס ממאן להאמין, אך פוקד על חייליו לבדוק - באם אחיו יגיע אליו ללא נשק אזיי שיכניסוהו אליו בכבוד מלכים - אולם אם יגיע חמוש - שיהרגוהו מיד. סרסיי שלומציון שולחת מיד שליחים אל האח התמים ואומרת לו שאריסטובולוס מבקש לראותו בכל כוחו וגבורתו, ורצוי שיגיע עם כמה שיותר נשק.
הוא לא מגיע רחוק, זה ברור. אבל גם אריסטובולוס עצמו אינו מוציא את הלילה, ויש האומרים שגם בכך היתה לשלומציון יד ורגל.

עד שטיריון (ינאי) מגיע לירושלים כדי לתבוע את המלוכה (ואת הכהונה הגדולה) מבין ידי שלומציון ואחיו הבכור-אך-אימפוטנט אבשלום, עוד הרבה דם יישפך כאן.


****

משה שמיר יכול לעשות בית ספר לג'ורג' ר.ר.ר.ר. מרטין ולשאר הגויים (והיהודים) מ-HBO. לא צריך להרחיק לעולמות אחרים ולשושלות לא קיימות. ההיסטוריה של התקופה ההיא מספקת כר פורה לסיפורים מסמרי שיער שלא היו מביישים אף אחד מבני ברתיאון, סטארק ולאניסטר. צדוקים, פרושים, מזימות ותתי מזימות, תאוות נקם, שאפתנות ותככים רוחשים בירושלים של אז כמו שאף פעם לא שיערתם לעצמכם. הדבר היחיד שאין כאן זו ח'אליסי עם הדרקונים שלה. חוץ ממנה, יש הכול. רציחות באישון ליל, ראשים משופדים, סקס מטורף, יו ניים איט. ואת כל זה עושה משה שמיר לא באנגלית בעלק מבטא-סקוטי-עתיק אלא בשפה משנאית יפהפיה, עברית מפותלת ועשירה, כזו שהיה עליי לחפש פירושים לחלק מהמילים שלא נתקלתי בהן בעבר. ואני מניאק של מילים כאלה, שיהיה ברור. יש מצב, כך שמעתי, שנפלו אי-אילו אי-דיוקים היסטוריים בתחקיר המעמיק של משה שמיר על התקופה ההיא, אבל למי איכפת? אולי להיסטוריונים. הסיפור כאן פשוט מבריק, ויש כאן יצירת מופת יהודית שאינה נופלת באיכותה משום אפוס אחר, מ"משחקי הכס", "שר הטבעות", או "הבורג'ס". לא מאמין שלא עשו עם זה משהו.

הספר הזה מקבל ממני רק ארבעה כוכבים פשוט כי התייגעתי ממנו קצת בדיוק בגלל השפה הנפלאה העתיקה-אך-מקסימה כל כך הזאת - אם כי הרבה פחות ממה שהתייגעתי מספרי "ריקוד עם דרקונים", למשל, שהיו מפילים עליי תרדמה אחרי עמוד-עמוד וחצי עד שהיה עליי לזנוח אותם וחצי תאוותי בידי ולהסתפק בח'אליסי על המסך הקטן של המחשב.

****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על מלך בשר ודם - מהדורות שונות