ביקורת ספרותית על שארית החיים מאת צרויה שלו
ספר מעולה

---

לפני כמה שנים, התחלתי לקרוא את אחד מספריה של צרויה שלו ושמתי לב כבר אז שהיא כותבת מאוד יפה. הבית שלי מלא ספרים ויום אחד הספר ההוא שלה פשוט נעלם לי ולא סיימתי אותו אבל נותרתי עם טעם טוב בפה של רצון לקרוא עוד ממנה...
ראשית אתחיל בכותרת הספר, שארית החיים הוא שם רב-משמעי, גם מבחינת הספר וגם מבחינת הפיוטיות שיש בו.
זהו סיפורן של שלוש דמויות שמשולבות זו בזו בכמה דרכים שבכל אחת מהן הכותרת הזו "שארית החיים" יש לה משמעות משלה. אני נזכר כמובן באותו משפט אלמותי, שגם היום אפשר למצוא בו טעם רב ולפני שנים הייה תלוי ועומד בחדריהם של צעירים רבים; "מחר בבוקר מתחיל היום הראשון בשארית חייך"...
האֵם היא אותה אישה זקנה שנמצאת בסיפור בבית החולים, שנולדה בקיבוץ ותיק ששכן ליד אגם החולה ז"ל ומיד אנו נזכרים באלבום הצילומים המפורסם של פיטר מרום "שירת האגם הגווע" על אותו אגם החולה שאיננו עוד ויש כאן הקבלה מסוימת... ובכן אותה ילדת קיבוץ של פעם היא אותה אישה זקנה והיא גוועת לאיטה בבית החולים כשחייה נפרשים טיפין טיפין משולבים בחיי בנה ובתה. סיפורם שלהם משתלב גם הוא בתמונה הכללית. זוהי הזדמנות להיכנס למעמקי הנפש הפסיכולוגיים של אותן שלוש הדמויות שגם בחייהן שיש מהמורות שונות עם בני זוגן וחייהם המשפחתיים. את מי העדיפה למשל האם ואת מי העדיף האב, שהלך לעולמנו שנים רבות לפני כן...
צרויה שלו, יוצרת כאן קולאז' "צבעוני", עם ערבוב של זיכרונות מן העבר וקטעים מההווה של הסיפור והיא עושה זאת בלשון יפה ו"חגיגית", עם קטעים יפים שלעתים נדמים כקטעי שירה... בעיניי הספר הנ"ל מצא-מאוד-חן למרות שקראתי אותו לאט, גם משום שקראתי אותו בו-זמנית עם ספרים אחרים שונים לגמרי בשפה אחרת.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על שארית החיים