ביקורת ספרותית על הטירה הנעה מאת דיאנה ווין ג'ונס
ספר בסדר

---

הגעתי לטירה הנעה דרך הביקורות המהללות בסימניה, אולם לא הרגשתי שהוא ענה על הציפיות. שמו של הספר סיקרן אותי ורציתי לדעת מהי אותה טירה קסומה המסוגלת לנוע.
התחלת הספר מחוברת יותר לקרקע וכתובה טוב. היא מוקדשת להיכרות עם הדמויות ה"ארציות", כאשר הטירה נותרת בגדר תעלומה שכולם למדו לחיות איתה מבלי לנסות לחקור מה פשרה. בתחילת הספר מורגשת קדרות ותחושה של בעיה ללא פתרון. בהמשך הספר חל היפוך - העלילה מתרכזת כמעט רק בתוך העולם הקסום של הטירה הנעה, והקשר לעולם הגשמי מתרופף.
בתוך עלילת הספר גלומים מסרים של אנטי-קפיטליסטיזם ושיוויון-זכויות, בעיקר ביחס של אמה של סופי אל סופי בחנות הכובעים, ובהתהוללות ההדוניסטית של האוול מחוץ לטירה עת עובדיו מחוייבים "לשחק אותה עובדים" בתוך החלל הסגור והמלוכלך של הטירה. יחד עם זאת, הרגשתי שהעומק והמסרים הגלומים בעלילה הולכים ומתפוגגים ככל שהספר נעשה הזוי, ובסוף נותר בו מימד תכלסי של "נלך לפה או לשם", "נתייעץ עם X" ו"נפתור את הבעיה כך וכך". בסוף הספר, נדמה שהביקורת על האוול מיתרגמת אפילו לסוג של הערצה.
בספרי ילדים ונוער המתאימים גם למבוגרים, כדוגמת "הקוסם מארץ עוץ" ו"עליסה בארץ הפלאות", יש רובד נוסף של הבנה וביקורת על העולם בו אנו חיים ועל יחסים בין-אישיים שנעשה באמצעות העלילה הדימיונית. בספר "הטירה הנעה" ניכר שיש כוונה כזאת, אך היא נאבדת לאיטה בתוך בליל של כשפים ותעתועים.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על הטירה הנעה