ביקורת ספרותית על כולנו יוצאים מגדרנו מאת קארן ג'וי פאולר
ספר מעולה

---

"כולנו יוצאים מגדרנו" נראה במבט ראשון כסיפור קליל וקוריוזי על משפחה חריגה,
אבל אז הוא מעלה את השאלה הגדולה ביותר: מה זה להיות בן אדם?
לפאולר יש יכולת בלתי רגילה לתאר אנשים ומצבים סבוכים בצורה מדויקת, אך יחד עם זאת מאוד מקורית.
למשל, כשאביה של רוזמרי נאלץ לקבל עליו את תפקיד הכנת האוכל בבית: "אני זוכרת ארוחות ערב של קרקים עם חמאת בוטנים,
שימורי מרק עגבניות למנה ראשונה, ושימורי צ'אודר צדפות למנה עיקרית.
כל ארוחה היתה זעקת לב פסיבית-אגרסיבית"
אצל משפחת קוק, הדברים החשובים באמת הם הדברים שלא נאמרים, שלא מסופרים.
לרוזמרי המציאות הזו לא פשוטה כלל. "ככל שדיברתי יותר, כך נראו ההורים שלנו יותר מרוצים",
היא מספרת על שנות ילדותה. "אחרי כן, הם הצטרפו לשאר העולם וביקשו ממני להיות בשקט"

לדאבוני, אני לא יכולה לכתוב יותר מזה מבלי לעשות ספויילר, אז אני כמו רוז, הגיבורה, אשמור על זכות השתיקה, מייד אחרי שאמליץ על הספר בחום.

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על כולנו יוצאים מגדרנו