רבים שואלים אותי למה הפסקתי לכתוב באתר. סתם, לא רבים. רק המצאתי את זה. מעטים. כלומר - אחדים. כלומר, למעשה אף אחד בכלל לא שאל, אבל זו פתיחה נחמדה למדי. אני מניחה שאני צריכה להתנצל על כך שמזמן לא כתבתי, אבל באמת שאין לי כוח לעשות את זה. מה גם שעיקר הבעיה היא שעברתי מהמחשב לטלפון, ואין אפליקציית סימניה שתאפשר כתיבה נוחה של סקירות. אז אני מתקשקשת בפייסבוק במקום זה. ואם ככה, אני בטוחה שאתם שואלים את עצמכם מה השתנה פתאום. והאמת היא שהטלפון מת. לא ממש, אבל הוא איבד יכולות טעינה ולכן חשוב כמת. האתר שבו קניתי אותו מת גם הוא וכך נותרתי לחפש את הרוח במעופה במרדף חסר תוחלת אחרי האחריות.
או לעבור חזרה למחשב. אז זה מה שאני עושה.
את הספר הזה לקחתי מ"ספריית החיילים" ביישוב, כי הייתי חייבת ספר לטיסה, לא רציתי לקנות ספר, ולא נראה לי הוגן לקחת ספר של ספרייה רגילה לנסיעה לטיול ארוך, ועוד מחוץ לגבולות הארץ. אז ספריית החיילים היא פתרון הגיוני, כי לוקחים ספר בתמורה לספר שמביאים, ואז זה הופך שלך, למעשה, אלא אם רצית להחזיר. מה ששכנע אותי לקחת, מלבד הכריכה היפה, זה המחברת והספר החינני "מועדון הקריאה של ג'ין אוסטין" שכתבה ושאהבתי. רק מאוחר יותר שמתי לב להמלצה של רות אוזקי על הכריכה, ואז כבר היה מאוחר מדי.
אז הטיסה. זה לא רעיון טוב לקחת את הספר הזה לטיסה. הוא לא ספר טיסה קלאסי. כלומר הוא לא ספר טיסה בכלל. לא מתאים לקרוא אותו בחסות רעש הרקע של המנועים וההפרעות התדירות של הדיילות ברקע.כך שכל תחילת הספר מאוד מבולבלת אצלי. פשוט לא הבנתי כלום. הוא קשקשני ופטפני, אין שום חוט עלילה הגיוני. הייתי מוותרת, אבל מאוד קשה למצוא באיטליה ספרים בעברית, והאיטלקית שלי לא משהו בכלל. אז המשכתי. אחר כך קראתי כאן ביקורות אחרות והבנתי שהעמודים הראשונים בספר מבלבלים בלי שום קשר לטיסות או למקום הקריאה. הם פשוט כאלה. וכמו שראיתי בסרטים מסויימים - הצופה מבולבל לא כי הוא מבולבל או פחות מדי חכם, אלא כי היוצר החליט שזו המטרה שלו, ויצר בלבול מכוון. אז אני לא יודעת אם רומא תרמה לבהירות הקריאה, או שפשוט הספר הגיע מעצמו לנקודת האל חזור בקריאה, אבל את הסוף קראתי בהנאה גדולה יותר.
רוז קוק היא פטפטנית וקשקשנית. כמו כן היא מפגינה רמות מדהימות של חוסר מודעות עצמית וחברתית. היא מתארת את התהליך שבו התפרקה המשפחה שלה, אבל מאוד קשה לעקוב אחרי הדרך הפתלתלה שבה התיאור הזה מתנהל. כמו שאפשר לצפות מספר שמקבל המלצה של רות אוזקי, הספר עוסק בפן כלשהו של זכויות בעלי חיים. זה החלק הפחות מעניין בספר, בעיקר בגלל שהוא לא מציג שום דילמה. יש אג'נדה, והיא ברורה, ולכן בתחום הזה לא מופיעות שום בעיות התלבטות או הכרעה. לעומת זאת החלקים העוסקים הבחירות האידיאולוגיות של ההורים של רוז, ובתשלום שכל ילדי המשפחה שילמו ומשלמים על הבחירות הללו, הם יפים, קשים, ומעוררי מחשבה. הדרך שבה רוז גודלה וגדלה היא סטנדרטית רק למראית עין, ולמעשה היא מאוד חריגה, ומשפיעה על רוז הבוגרת בהמון דרכים שונות. היא מה שהפכה את רוז למה שהיא, והיא זו שגרמה לה להיות כה לא מודעת לעצמה.
אני יודעת שכתבתי על עצמי הרבה, ועל הספר מעט, אבל גם זה מובנה בספר. אין דרך לכתוב עליו בלי לפגוע בצורה הרסנית בחווית הקריאה שלו. וכן, הבלבול בהתחלה הוא אינהרנטי. אל תגרמו לזה לייאש אתכם. חובה לעבור את הבלבול הזה כדי לחוות ולו במעט את העולם הפנימי הכאוטי של רוז.


















