ביקורת ספרותית על להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי מאת ויליאם לאנדיי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 ביוני, 2017
ע"י שונרא החתול


נדמה שהספורט הלאומי העכשווי של האמריקאים הוא להריץ ממים ודאחקות על דונלד טראמפ (וגם להצטלם עם ראשו הכרות ואז להתבכיין ששתו-לי-אכלו-לי-והלכה-לי-הקריירה), אבל יש להם ספורט לאומי ותיק ממנו, שיישאר גם הרבה אחרי הדונלד.
והספורט הכל-אמריקאי הזה הוא ההתחמקות מ-Jury Duty, ההשתמטות משירות בחבר מושבעים.
יש תורה שלמה, ספרי הדרכה, סדנאות העצמה, קורסים תלת-שנתיים וגורואים שרלטנים שכל עניינם הוא ללמד 'איך להתחמק משירות בחבר מושבעים ולהישאר בחיים'.

אבל למה?
אף פעם לא הבנתי.

מה כל כך נורא בלהיות שותף לעשיית צדק? בלנסות להוכיח שצדק הוא לא רק כוכב? לא עדיף לנסות לעשות צדק בעצמך מאשר לראות מבחוץ איך הוא נעשה, או חמור מזה – איך הוא לא נעשה?

"המושבעים שישבו בחדר של חבר המושבעים הגדול באותו בוקר היו שרויים במצב רוח מדודכך ותבוסתני. הם ישבו שם, כמעט שלושים איש ואישה שנבחרו באקראי ולא השכילו לחמוק ממילוי חובתם כמושבעים, דחוסים בכיסאות בית ספר שאל משענת היד שלהם היה מחובר לוח כתיבה בצורת דמעה." (עמ' 8)


אני? רק תנו לי לשבת כל יום וכל היום ביציע המושבעים ולשמוע אובג'קשן! קרוס אקזמיניישן. מוב טו סטרייק! קאונסלר, איי וויל הולד יו אין קונטמפט!
תנו לי לשרבט הערות בפנקסי הקטן, לשמור על ארשת פנים רצינית וחתומה ולהתחמק מכל קשר עין עם התובע, הסניגור והנאשם שהרי אני חייבת להישאר בלתי מפוענחת כדי שאף אחד חלילה לא יחשוב שאני בכיס שלו (לפני שהוא שם משהו בכיס שלי) ואחר כך בחדר המושבעים להתכסח עם כל מי שדעתו שונה משלי ולהציג משנה סדורה מגובה ברישומים, תרשימים, ציטוטים והוכחות לצדקת עמדתי. ואני אתיש אותם כל כך וממש אגרום להם לאבד את הטעם לחיים עד שיתייאשו ויקבלו את עמדתי.


והכי הכי תנו לי להיות יו"ר חבר המושבעים ולהכריז בפסקנות ובקול דרמטי:
על פי הצבעת הצופים,
הזוכה הוא...
היא...
הוא...

אופס, זה לא שייך.


ובכן, תנו לי להיות יו"ר חבר המושבעים ולהכריז בפסקנות, בקול דרמטי רב חשיבות וחורץ גורלות:

ווי,
דה ג'ורי,
פיינד דה דפנדנט...



///


פאוזה ארוכה-ארוכה להגברת המתח
רכיסת הכפתור בג'קט
יישור העניבה (כן, גם חתולים עונבים עניבה)
פיתול מפותל בזנב
מבט נוקב בנאשם
מבט נוקב בסניגור
מבט נוקב בתובע
מבט נוקב בשופט
כחכוח נוסף בגרון
גרגור מגורגר


///



גילטי.


הספר מתחיל בדיון של חבר מושבעים גדול. חבר מושבעים גדול צריך להכריע אם לתובע יש מספיק ראיות כדי להעמיד את החשוד למשפט ולהגיש כתב אישום או שאין סיכוי סביר להרשעה ולכן התיק ייסגר עוד לפני שהמשפט יתחיל.
זהו תמצות של הסבר שכתב הסופר, והוא רק אחד מני הסברים מחכימים ומעניינים שמופיעים בספר ומנגישים לקורא הפסאודו-הדיוט את רזי מערכת המשפט האמריקאית מבלי להיקרא כמו ספר לסטודנטים שנה א' בפקולטה למשפטים.

כאמור, הספר נפתח בכינוס של חבר מושבעים גדול שצריך להכריע בשאלה משפטית כלשהי שלא ברור לנו מה היא. העלילה נעה בין ההווה והעבר וחושפת בפנינו בערמומיות מאוד מחושבת, מותחת וחכמה את ההתרחשויות שהובילו לכינוס זה.

כבר בעמוד הראשון המספר, אנדרו בארבר, מעביר את הקוראים לצד שלו, כשהוא מתאר את מי שניצב מולו.
קוראים לו ניל לג'ודיס (מבטאים את זה כך: לה-גו'-דיס), הוא נמוך, שיערו מקליש, יש לו כרס קטנה ויש לו יותר מדי שיניים בפה כך שכשהוא סוגר אותו הוא נראה כמו מזוודה שעלתה על גדותיה. הוא חנפן, תככן ואובר-אמביציוזי ומהווה מושא ללעג ולבוז מצד עמיתיו, יריביו ושאר ירקות שמתבטא בין היתר גם בכינויים שהודבקו לו: לה-אינפנטיל, לה-דביל ופרקליטיס.
בארבר ולג'ודיס נמצאים משני צידי המתרס. לג'ודיס הוא המשנה לפרקליטת המחוז, ובארבר שכיהן בתפקיד זה לפניו נמנה כעת על צוות ההגנה במשפט רצח.
איזה משפט רצח?
משפט רצח שבו לג'ודיס הוא התובע והנאשם הוא לא אחר מאשר ג'ייקוב, בנו של בארבר.
ומכאן, כמובן, גם שם הספר 'להגן על ג'ייקוב'.

אני מציעה שמות חלופיים, הולמים יותר.
'להגן על קווין' (ההוא שחייבים לדבר עליו)
ומאחר שכך, הרי ששם מתאים יותר הוא 'חייבים לדבר על ג'ייקוב'
אבל השם הנכון יותר הוא 'להגן עלינו מפני ג'ייקוב ו/או קווין'

ג'ייקוב זה הוא חתיכת פגע רע, פרא אדם וסוציופת בדרגות רוע משתנות.
יש לקקה הזה מזל גדול שלא הייתי בחבר המושבעים שלו.
ולא עשיתי פה ספויילר.
צריך לקרוא כדי להבין.


זה די מדהים, מפתיע ומטלטל לגלות עד כמה הקליפה החיצונית השלווה, הנקייה והאידילית מכסה על מה שמתחולל מבפנים. בבפנוכו של העיירה, בבבפנוכו של בית המשפחה ובבפנוכו של בני המשפחה. כמה סודות, כמה ניפוצי אמיתות, כמה תפניות. כמה כל מה שחשבת שאתה יודע הוא לא מה שחשבת.

ככה כותבים ספר. ככה רוקחים עלילה. ככה בונים מתח ודרמה. ככה כן בונים חומה.
גם ג'וזף פיינדר חושב כך. "רומן כזה נכתב אולי פעם בעשור... הישג אדיר, מותחן משפטי עוצר נשימה..."
ועכשיו אני צריכה לקרוא משהו של פיינדר ולהחליט אם דעתו שווה ציטוט.

מה שכן שווה ציטוט הוא המשפט הבא מהספר:
"מתברר שליברל הוא שמרן שהוגש נגדו כתב אישום." (עמ' 124)

אגב, בתקציר כתוב "כאשר מעשה רצח מחריד מטלטל את הפרוור השקט שבו חי אנדי עם משפחתו..." אני הייתי מוחקת את התואר 'מחריד'. הספר מותח ומרתק גם בלי דרמטיזציית יתר לא נחוצה ולא נכונה.




ובמאמר מוסגר אך גם מוסבר...
אף פעם לא הבנתי את ההוראה של השופט למושבעים להתעלם מדבר מה ששמעו.
זה הולך ככה:
תובע/סניגור: מוב טו סטרייק!
שופט: סאסטיינד. דה ג'ורי וויל איגנור דת.
מושבע הוא לא כונן קשיח שאפשר לעשות לו דיליט. וגם כשעושים דיליט, הקובץ המדולט הולך לסל המחזור ואין בעיה לשלוף אותו. ואפילו אם מרוקנים את סל המחזור יש מוחות שיודעים לחלץ את מה שנמחק.
אז איך אפשר להורות לאדם להתעלם ממה שכבר חלחל אליו?
כנראה שההוראה להתעלם ממה שנאמר היא מפני שהחלופה היא שבכל פעם שקורה דבר כזה יהיה מיס טריאל. ואם יהיה מיס טריאל, צריך לפתוח דף חדש עם חבר מושבעים חדש, והלא הסברתי כבר כמה קשה לגייס מושבעים.
מושבעים שהם לא אני, זאת אומרת.
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
במשמרת שלי זה לא היה קורה.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
הנה, עכשיו בדיוק הכריזו על הזוכה בתחרות מיס טריאל - ביל קוסבי!
חני (דולמוש) (לפני 4 חודשים)
שונרא אם היו נותנים לך להחליט היית שולפת ציפורני חתול ונותת לכולם להסניף.
מי שלא התיישר אתך
היישר לגליוטינה.
למה לך להיות שופט ותליין?
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
באמת תודה רבה לדני בר וגלית שניפצו את חלום המושבעים הפנטזיונרי שלי עם סיפורים אמיתיים משמימים מהחיים.
אבל יש לי חלום משפטי חדש.
וחלומי הוא להופיע בפני השופט המחוזי החדש רמי רובין, הג'ינג'י החמוד מריצ'רץ', ולהשמיע בפניו את הטיעון המנצח:
מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ'.
ממושבע ושונרא יוצא מושרא.
קווה קווה קווה קווה קווה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4974808,00.html
גלית (לפני 4 חודשים)
בדומה לדני היה לי העונג - המפוקפק- לשבת כשופטת צד בבית דין צבאי, ואני אומרת לכם - גם כשאת פעילה ומשמעותית יותר מאשר מושבע ממוצע : זה משעמם נורא.
הכוורן (לפני 4 חודשים)
" מתברר שליברל הוא שמרן שהוגש נגדו כתב אישום " - ציטוט גדול . וגם כל הביקורת .
דני בר (לפני 4 חודשים)
נדמה לי שכולנו שבויים בדרמות על חבר מושבעים שמקבל החלטה גורלית, אבל הרבה מהמשפטים משעממים עד מוות וממש לא דרמתיים.
היה לי העונג לשבת בהרכב השיפוטי של בית הדין לעבודה, ופרשתי כל עוד רוחי בי אחרי שלוש שנים, לא עמדתי בשעמום של דיונים מתארכים וחסרי תכלית שעות על גבי שעות.
מיכל (לפני 4 חודשים)
נשלח בטעות פעמיים...
מיכל (לפני 4 חודשים)
אם הנמר הבנגלי שלי יישב בחבר המושבעים, אפילו חניבעל לקטר יעשה במכנסיים.
ואם היתה אפשרות, הייתי מציבה אותך כאן, כי העונשים מגוחכים ואין מי שזועק את זעקתם.
http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/AnimalProtect/Legislation_Enforcement/Pages/LegislationEnforcement.aspx
גלית (לפני 4 חודשים)
מה למה? כי זה משעמם תחת, כי זה כמו ללכת למילואים שנופלים כשלא מתאים ובלי כל החברה כי זרקו אותך לתעסוקת נהגים בטיז אל שלוך.
וכי - אם להאמין לסרטים האמריקאים - העבריין שנשפט מיד שולח בריונים מאימים למשפחה בבית
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
מסמרון, אתה מוזמן לחבר המושבעים בראשותי.
הדיון על הפרק הוא מי יהיו המועמדות לתחרות המיס טריאל של אלון.
הן יכולות להיות נשים אמיתיות או דמויות פיקטיביות אבל הן חייבות זיקה משפטית כלשהי. ולא, מישהי שחזרה מדרום אמריקה עם נגיף הזיקה לא נחשבת.
אני כבר הצעתי את איילת שקד.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
איזבל, וולקאם לחבר המושבעים. אבל אני היו"ר, כן? זה לא נתון לדיון.
סקאוט, נכון מאוד. במהלך השנה היה 3 ב-100 אז איזה מין חג ספר זה אם המחיר דווקא עולה?
מסמר עקרב (לפני 4 חודשים)
'חייבים לדבר על ג'ייקוב', ולעשות את זה בארוחת ערב עם פאול קשישא.
ציפרלקס מרומם נפש למסמר המדוכדך, ואפילו בלי מרשם רופא.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
מסכימה איתך, שנורא. ציפיתי ל-4 במאה, מבצעים מסוג זה. פשוט מאכזב.
איזבל (לפני 4 חודשים)
ענקית!!! איי פיינד יו גילטי אז צ'רג'ת..טוב לא התאפקתי
ביקורת מצויינת על ספר מעולה. מצטרפת לכל מילה. גם לחבר המושבעים
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
זה שבוע הספר זה? בשביל 2 ספרים ב-99 ש"ח בסטימצקי לא צריך שבוע הספר.
יש להם גם רשימה של 12 ספרים ב-30 ש"ח שנדמה שכוונה במיוחד לטעמו של מחשבות. אני באופן אישי חצויה בין הזבלונים של ג'וג'ו מויס או גיום מוסו לבין הפורנוגרפון של סילביה דיי.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
2. לא טוב היות האדם מדוכדך.
1. אם סעיף 1 שלך נכון אז סעיף 2 כבר לא צריך להיות תקף.
3. נראה לך שאני צריכה גרין קארד? מואה? אני שהייתי בצוות מאה הימים של הדונלד, שקיליאן קונוויי היא הבסטי שלי ושאיוונקה לא יוצאת מהבית לפני שבודקת איתי אם היא לבושה בסדר - אני צריכה גרין קארד? פחחחח.
4. מיס טריאל ביוטי פג'נט זה אווסום. אתה תהיה השופט, אני אהיה חבר המושבעים ואיילת שקד תהיה הזוכה.
5. נמחק מהפרוטוקול הכתוב זה לא אומר שנמחק מהזיכרון האנושי. יור הונור, איי קול פור א מיס טריאל!
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
יעל הר, תודה. קראתי את הביקורת שלך בשעתה וכתבתי לך שהספר נמצא ברשימת הקריאה שלי והוא יטפס כמה מקומות קדימה. אז לקח לו רק שנה ותשעה חודשים להגיע לראש הרשימה...
ממש כמוך גם אני חשבתי לקזז לו כוכב בגלל הסוף אבל החלטתי להבליג. לסופר יש שני ספרים נוספים, מוקדמים יותר, ואני מקווה שיתרגמו אותם.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
הזמנתי בבוקנט. אפילו שהיתה הנחת שבוע הספר עלובה למדי.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
1. קורעת.
2. מדודכך.
3. אני חושב שצריך לתת לך גרין קארד, לשלוח אותך לעבודת מושבעים באיזה עשרה משפטים מתוקשרים ולהסריט את זה לריאליטי.
4. צריך גם לארגן תחרות יופי ולקרוא לה "מיס טריאל".
5. לגבי הפיסקה האחרונה, שבה דורשים מהמושבעים להתעלם ממשהו - נדמה לי שהכוונה היא קודם כל שזה נמחק ברמת הפרוטוקול שהם משתמשים בו בישיבות המושבעים כדי להגיע לפסק דין, או כטיעון לאחד הצדדים.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
ביקורת נהדרת על ספר שאהבתי מאד.
ומסכימה לגמרי "הסברים מחכימים ומעניינים שמופיעים בספר ומנגישים לקורא הפסאודו-הדיוט את רזי מערכת המשפט האמריקאית" למרות שכהדיוט מוחלט במערכות משפט - נראה לי שזו האמריקאית היא, איך לומר, בין הכושלות, עם או בלי דונלד.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ