ביקורת ספרותית על להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי מאת ויליאם לאנדיי
ספר טוב

---

כל מי שמגדל - או גידל - מתבגרים מכיר את החרדה הקבועה לשלומם, המלווה את ההורה. גם ההורים המדחיקים ביותר, אלה שאומרים "גם אני בגילו הייתי כזה..." אינם יכולים שלא להיות מודאגים. כי מתבגרים הם בלתי צפויים. הגדילה הפיזית הפתאומית, הנסיונות להתאים את הילד שבפנים לגוף הכמעט בוגר שבחוץ, שטף החומרים הכימיים (טבעיים, טבעיים...) השולטים על התנהגותם, הניסיונות המסוכנים שהם עושים - בבורותם - על עצמם ועל סביבתם, כל אלה מבלבלים את ההורה שכל מה שהוא רוצה זה להעביר את ילדו בשלום מעל סערת ההתבגרות, ולהגיע לאיזו שלוות נפש ורגיעה.

אנדי בארבר הוא פרקליט בכיר ומוערך החי את החיים שכולם רוצים: בית יפה בפרבר אמיד, אשה שמעולם לא חדל לאהוב, ובן- ג'ייקוב - בן 14. החיים טובים לאנדי עד לרגע שבו מתברר לו שבנו מואשם במעשה רצח של ילד אחר בן גילו, הוא עצמו מושעה מעבודתו ומתברר לו ש"חברים" אינם בדרך כלל ערובה לתמיכה בעת צרה. וגם מתברר לו שסודות דינם להתגלות בדרך כלל בזמן הכי פחות מוצלח לבעליהם.
מידת האחריות של ההורים על ילדיהם נבחנת בספר הזה. עד כמה אפשר להאשים אנשים במעשי ילדיהם? עד כמה אנשים נוטים לחשוב ש"מעשי בנים סימן לאבות"? ועד כמה ניתן לתלות התנהגות היחיד בתורשה וגנטיקה?

ודאי זכורה לאלה שהיו פה בתקופה הנוראה של סתיו 1995 ההתנפלות על אמו של יגאל עמיר. גם אנשים הנחשבים ליברלים ורציונליים לא טמנו אז ידם בצלחת, ממש כאילו היא זו שלחצה על ההדק ואמרה "סרק, סרק", או לפחות תכננה את הפעולה הנפשעת. ובמקרה כגון דא ההורה ייקלע למצב בלתי אפשרי: אם הוא מתנער מילדו הפושע - יטפחו לו על השכם ויבוזו לו בסתר לב (איזה מן הורה מתכחש לילדו?...) אם יתמוך בילדו - יצלבו אותו בכיכר העיר בגלל שותפות לפשע...

הספר כתוב מצויין, מרתק לכל אורכו, מעלה דילמות אמיתיות ורלוונטיות שאין עליהן תשובה. הוא היה מקבל ממני כוכב חמישי לולא משהו בסוף שהרגשתי שהוא קצת פחות מהודק מכל הספר. אני אהבתי אותו מאד ואלה האוהבים מותחנים משפטיים, כתיבה אינטליגנטית דמויות מרתקות ולא פלקטיות יאהבו אותו, כנראה, כמוני.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי