ביקורת ספרותית על להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי מאת ויליאם לאנדיי
ספר מעולה

---

כמה אנחנו מכירים את ילדינו? באמת אנחנו מכירים? או האם אנחנו מסתכלים עליהם מתוך העולם הפנימי שלנו מתוך מה שאנחנו ולא כאל אישויות נפרדות ועצמאיות בעלי מערכת אמונות ומחשבות שונות משלנו? האם להגן עליהם בכל מחיר או האם ההכחשה היא בעצם מזיקה להם?
תורשה לעומת הסביבה, כמה משפיעה הסביבה על בניית עולמם הפנימי? כמה אנחנו מסוגלים לזהות אצלם התנהגויות הדורשות טיפול וכמה קל לבטל אותם באומרינו "זה יעבור, זה רק גיל ההתבגרות"? כמה קשה זה להיות הורים של ילד שונה או המציקן של הכיתה ואיך הסביבה מטילה את האשמה על ההורים.

ילדנו באים לעולם ללא הוראות הפעלה אנחנו עושים כמיטב יכולתנו אבל ישנם מקרים בשלבים מסויימים בחיי הילדים שנראה שהתכנון שלנו לגביהם לא בדיוק עובד ואז צצה מתוכנו האשמה והצורך לחפש במה טעינו. כמובן שכאן בספר ישנו מקרה קיצוני של רצח והפרעות קיצונית אך בכל זאת הספר מעלה המון שאלות למי מאיתנו שמגדלים ילדים בגיל ההתבגרות.
הספר כתוב היטב, חכם ועמוק במידה נכונה, ישנם קצת הסברים פסיכיאטרים מעניינים, הסבר על תורשה וקרימינולוגיה, בהחלט משכיל.

הרתיעה שלנו "מבילבולי מוח פסיכולוגיים" לפעמים יכולה להזיק, צריך אומץ להורים להודות שמשהו לא בסדר אצל ילדיהם,(גם אם מדובר בדברים מאוד קטנים), לפעמים אנחנו לא רוצים להראות היסטריים או מגוחכים לכן, אני ממליצה על קריאת הספר הזה שהוא גם מרתק וגם מותח וגם נוגע בהיבטים מעניינים בטבע האדם, גם לו כדי לדעת איך מרגישה משפחה נורמלית שחייהם יוצאים מכלל שליטה.

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על להגן על ג'ייקוב - מותחן משפטי