ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שישי, 2 ביוני, 2017
ע"י TheCatMan
ע"י TheCatMan
אני לא יודע מה משך אותי מראש לספר הזה, לכך שהחלטתי לרכוש אותו למרות שזה קרה בעת בה החלטתי שיש לצמצם ברכישת ספרים חדשים עד לקריאת הערימות שלא קראתי, ובמיוחד של ספרי מתח חדשים.כנראה ששילוב ההמלצות של דייויד בלדאצ'י, לי צ'יילד, הרלן קובן וג'יימס פטרסון, לצד חותמת 'מחבר רב המכר פרויקט X' שברו את חומת ההגנה שלי לרסיסים. טעיתי, הייתי צריך להקשיב לאני העצמי שלי, שזה שגרם לי להסס רגע לפי שהעברתי את כרטיס האשראי בקופה בחנות החביבה עלי (שהיא בתוך כתלי בית חולים, דרך אגב, אבל זה כבר סאמת סיפור אחר).
אז ככה. זה לא. לא עשה ועדיין לא עושה לי בכלל. זה ספר של ז'אנר שמשום מה מגדירים אותו כמתח. הוא ממש לא. היום, כשבמקרה נתקלתי במבצע בספר הראשון, ההוא שמוזכר בפסקה לעיל בתור אחד מהמניעים לפשע, גם הבנתי איך בדיוק אני יכול להגדיר אותו במשפט אחד ארוך: זה ספר בסגנון של סרטי ג'יממס בונד מהתקופה של רוג'ר מור החלקלק, אבל כשמקומו משלבים לתוך העלילה את הג'יימס בונד הנוכחי.
כן, אסור להגדיר את 'האיש משומקום' ועוד אחרים שדומים לו כספר מתח. זה ספר פעולה, ספר אקשן, ספר שעושים ממנו משחק מחשב זול במיוחד, או סרט שמיועד ישר להפצה בכבלים ולא יותר מכך, עם כל הנרטיבים הכי מעצבנים וחהכי שחוקים שיש לגבי הגיבורים האלה: מלא מלא כסף, אי אפר להרוס את הנשמה שלהם שהרוסה גם כך ומאוד מעונה, יש להם את העבר האפל הזה, הם הולכים להציל את העולם, הוא מרסס ומחסל את אויביו בלי בכלל שהם רואים אותו, והוא נכנס לחדרים מבוצרים כי הוא יודע לעשות את זה בקלות - די, זה כבר באיזשהו שלב התחיל להעיק ולגרום לי להרגיש רע מאוד עם גופי הרופס, במיוחד שהגיע הקטע הבלתי נמנע בו הוא מסתתר באיזו בקשה בשום מקום ומטפל בעצמו, איך לא.
מה שמרגיז במיוחד בספר הזה, שגם כספר אקשן ההתחלה שלו דווקא מבטיחה, כלומר אקשן, וזה בסדר. אבל פתאום מתברר ש-90% מהספר הופכים להתנהלות במקום אחד, מול רב רשע בסגנון הבונדי שיודע לחמוק מתחת לכל ראדאר עם מלא המצאות כאלה ואחרות, וזה נמשך, נמתח, עד שהוא כמובן מצליח להיחלץ ואף להגיע למשימה שהוא הבטיח לעצמו לבצע.
אני מתקשה להבין כיצד הספר הה קיבל ביקורות טובות. באמת. אני מתקשה לחשוב על מצב שאני הייתי כותב דבר כזה, מי היה מפרסם אותו בכלל?
וכמו בכל סרט אקשן נורמלי, משאירים מקום לפרק הבא:
"מעברו לקו הטלפון הקטוע בקעה הברה בודדה: "כן".
הוא זיהה את הקול בתוך חלקיק שניה.
זה היה קולו של ג'ק.
מבלי להרחיק את הטלפון מפניו, אוואן שמט את ראשו בהתנצלות ונסוג מהאור".
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
"מעולם לא היו כה רבים, חייבים כל כך הרבה לכל כך מעטים," כפרפרזה על משפטו המפורסם של צ'רצ'יל, תודה שחסכת לכולנו את עגמת הנפש ואת הכסף :)
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
נשמע בהחלט ירוד במיוחד ותודה על האזהרה, למרות שאתה שילמת על הספר ואני חסכתי.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
