ביקורת ספרותית על כי מתוק האור - ספריה לעם #459 מאת ניצה סלונים
ספר בסדר

---

'כימתוק האור', הספר הראשון שפרסמה ניצה סלונים, מאגק בתוכו 11 סיפורים שאת כולם מנחה כחוט השני קו מנחה אחד: נשים ואהבה.סלונים בוחנת בסיפורים אלו אהבה במצבי צבירה שונים, מאהבה לא ממומשת דרך רומן קצר, ממחויבות ועד משהו שהוא לא יותר מפלירט, מחיים בקן משפחתי ועד שאריות חלום של אהוב שכבר המצא בעולם הבא. במקביל היא משרטטתצ תקופות חיים שונות. איני יודע אם זה בא להראות מתי היא כתבה את הסיפורים הקצרים הללו בפועל, או אולי ניסיון להתייחס לתקופות חיים שונות בישראל - להוציא אחד שהוא מעין חלום - אבל ברקע של כל סיפור אפשר למצוא ישראל אחרת, עם אנשים אחרים, כללי התנהגות שונים, וגם לחצים אחרים שמופעלים על גיבורות הסיפור.

בהתאם לכך, גם השםה לא ממש אחידה. בחלק המסיפורים משתמשת סלונים בשפה גבוהה משהו, שלא תמיד קל להתחבר אליה, ובאחרים הכתיבה קלילה וקולחת יותר. ובכל מקרה, היא חודשרת עמוק לתוך הנשמה של הגיבורות שלה, ובודקת, ומספרת לנו, עד כמה האהבה חשובה להן יותר או פחות - ורמז שלא מקלקל את הקריאה: כמובן שיותר.

בגב הספר כתב מי שכתב כי 'רוח של אופטימיות רומנטית' עולה מ-11 הסיפורים שכלולים בספר הדקיק, וקשה לי לומר שזו ממש בחירה מוצלחת. ההפך. ההרגשה הכללית בסופו של דבר היא של אבדון, של חוסר הצלחה, של אי הגשמה, של כאב. אין כאן שום דבר אופטימי.

הכאב הזה שמורגש היטב, הבחירה של סלונים להתמקר רק בנשים - מה, גברים לא אוהבים וכואבים? - השפה הלא ממש אחידה, כל אלה קצת פגמו עבורי בקריאה. האעור אולי מתוק, אבל אנשי נשארתי לחפש אחריו גם אחרי שסיימתי לקרוא את הספר.

» ביקורות נוספות של TheCatMan
» ביקורות נוספות על כי מתוק האור - ספריה לעם #459