“תוך כדי קריאת הספר הזה התגנבה אלי מחשבה מחרידה. היתכן שגוגל הגדולה, זו שמרעיפה עלינו מטובה המאפשרת חיפושים מענגים ברחבי הרשת וגם (למתקדמים...) מניפולציות מסוגים שונים על מחפשים תמימים שפירסומת סמויה תכוון אותם כאילו כלום לקנות משהו שהם לא ידעו שהם רוצים. היתכן שגוגל זו מעסיקה גם סופר(ים) כמו מר סלואן שלפנינו כדי ללכוד גם את מעט הפתיים שעוד לא נתפסו ברשת? כי הספר הזה, העוסק בתעלומה ספרותית, במנזר חילוני, בהיסטוריה עתיקה ובפילולוגיה, מלא עד אפס מקום בשבחי גוגל. החל בתאור גוגל כמקום עבודה כה נחשק, בו העובדים יכולים פשוט לעשות מה שהם אוהבים - ובוחרים לעשות: להסתובב במדשאות הענקיות על אופנים חשמליים או סגוויי, לאכול במסעדה הענקית מלאת מעדני הגורמה תפריט מותאם להם אישית, לדבר רק עם אנשים מבריקים במיוחד (כי בגוגל מועסקים רק מבריקים במיוחד...) שלא לדבר על זה שכולם צעירים, יפים ואופטימיים וכמובן לא סובלים מעודף משקל...
תוך קריאת הסיפור תהיתי גם על הסופרלטיבים שנקשרו לו בכריכה האחורית: "ביד קלה, בשנינות, בהומור ובחן..." לא הצלחתי למצוא הומור מיוחד בספר. זה לא חריג - קורה שרק אני לא מצליחה להבין הומור שמצחיק את כולם. וגם לא עצרתי את נשימתי עד שהתפענחה התעלומה. הוא הזכיר לי תועפות ספרים שצצו בשנים האחרונות העוסקים באיזו כת סודית, השומרת מכל משמר נוסחה/תמונה/ספר/ציור ומשתמשת בהמון אמצעים כדי שהחפץ לא יהפוך לנחלת כולם, ובעצם ייתר את קיומם. קראתי ספרים רבים מהסוג הזה, והעובדה שאין לי כרגע אפילו אחד להביאו כדוגמה, אומרת עד כמה כולם נעלמו במסדרונות זכרוני הבוגדני, ועד כמה שיגרתי הוא סוג התעלומה עליה בנוי הספר הזה.
הגיבור הוא חנון חביב - מעצב אתרים מוכשר שפוטר שלא באשמתו ממשרתו בחברה קטנה אותה יצרו שני עובדי גוגל לשעבר (כמובן) חברה שזינקה מאפס להבטחה עסקית גדולה, ונחתה שוב בתחום האפס בזמן שלוקח לי לספר על זה. הוא מוצא לו עבודה במשמרת לילה בחנות ספרים מוזרה, הפתוחה 24 שעות ביממה, 365 ימים בשבוע ומשרתת מעט מאד - אם בכלל - לקוחות. במקום הזה מנסה גיבורנו לשפר, לייעל, למקסם רווחים. יש כמובן צעירה יפהפיה (עובדת בגוגל!), חבר אחד גאון, חבר אחד עשיר, ומנטור זקן הזוכה בנאמנותו של הגיבור בלי להתאמץ. יש גם נבל שלא רוצה קידמה (לא שמע על גוגל...), וגם אחד שידידותו תלויה בדבר.
תחילה חשבתי שסלואן מנסה לכתוב סוג של סאטירה על ספרים מהסוג הזה. האמנתי ששם בטח נמצאים השנינות וההומור שהובטחו על העטיפה האחורית. אבל נראה שסלואן מתייחס לגמרי ברצינות לסיפור שכתב.
אם יצרתי רושם שהספר גרוע - אני מתקנת: הוא לא. אבל אין בו שום דבר חדש, הוא ממחזר סיפורים אחרים מהז'אנר, והכי גרוע - אין בו שום הומור עד כמה שהצלחתי להבחין. וגוגל? הייתי במצב רוח קונספירטיבי, אנא סלחו לי.”