ביקורת ספרותית על ביקור הגברת הזקנה מאת פרידריך דירנמאט
ספר טוב

---

#
אני לא אוהבת לקרוא מחזות. הוראות ההמחזה מפריעות לי לדמיין, שפת התיאטרון אינה חביבה עלי, הקריאה מקוטעת ובכלל, זה לא הז'אנר המועדף עלי (גם לא תיאטרון למען האמת). יש שני מחזות שאני חוזרת וקוראת בהם, וזה אחד מהם. דירנמאט לא ניסה להסתיר את הפרדוקסים שהוא בונה למשתתפי הסיפור. לא רק בתחום הנושא העיקרי – בחינה מוסרית של בחירות לא מוסריות – אלא גם בשוליים. כמו התנהגות מקובלת או השלמה פאסיבית ללא קרב עם גסיסה איטית ועם חיים של "בערך".

הסיפור מוכר לכל. אישה אחת חוזרת לעיירת ילדותה אחרי 45 שנים. היא צברה עושר עצום וטיפחה כעסים (מוצדקים) על התנהגות תושבי העיירה אליה, כשהיתה צעירה, יפה וענייה. עושרה הדמיוני משמש אותה היום ככלי לנקמה מתוקה וכדרך להשתעשע אחרי שכבר ראתה הכל ועשתה הכל. אהובה נטש אותה כשכרֵסה בין שיניה, היא נאלצה ללמוד לחיות לפי קודים חדשים: להתפרנס מזנות, להינשא לעשיר ולהתחיל לבנות את עצמה מחדש תוך השָרָת חלקים של חמלה ורוך, שהפכו עם השנים לצורך בנקמה. והנקמה, כמו שיודע כל מי שניסה אותה היא עקרה: אין בה תועלת לא לנוקם ולא לזה שנוקמים בו.

אף אחד לא יוצא טוב במחזה הזה, למרות אווירתו המחוייכת והקצב הקומי, כביכול, שלו. לא הנוקמת, למרות שהצדק איתה ונעשה לה עוול. לא האהוב הבוגד שנטש את אהובתו ואת אחריותו, ואף אירגן עדי שקר שיעידו נגדה במשפט. לא תושבי העיירה שרואים דרך להתעשר בקלות ומסדרים את מצפונם בהתאם. גם לא דמויות מנהיגי העיירה: המורה, הכומר, ראש העיר והשוטר (טוב מהאחרון באמת אין יותר מדי ציפיות...) למעשה הקריאה במחזה מבליטה את חוסר התוחלת שבניסיון להילחם בפיתויים כשבידך כלי נשק חלודים כ"מצפון" או "מוסריות".

השאלה הברורה מאליה ששואל המחזאי היא מי צודק? מי יוצא נשכר? מי מפסיד ומי מרוויח מהסיפור הזה? ודירנמאט עונה (ספויילר, זהירות) אף אחד. לא האישה שלכאורה היא צודקת. לא זה שהתנהג כשרץ מצוי ויצר את המפלצת שתביא לקיצו. לא אלה שלקחו חלק בנקמה בהצדקות עלובות. לא אלה שעמדו מהצד ולא התערבו.

פעולה שאינה מביאה תועלת לאיש מהמשתתפים בה מה דינה? כנראה להמשיך לקרות עד קץ כל הימים. עובדה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ביקור הגברת הזקנה