ביקורת ספרותית על בביתו במדבר - ספריה לעם #443 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 21 באפריל, 2017
ע"י מחשבות


בדרך כלל אני קורא שני ספרים ויותר ביחד, כשהשלישי הוא בדר"כ ספר עיון, לא מחייב עלילתית. לקרוא ספר נוסף בצמוד לספר של מאיר שלו, במיוחד בביתו במדבר, זה לעולל רע לספר האחר, לא משנה עד כמה טוב הוא. התחרות פשוט אינה הוגנת. שלו מנצח עם יד אחת קשורה מאחור, אפילו שתי ידיים.
פעם, כשהייתי צעיר מאוד, שנתיים לפני גיל ארבעים, הושפעתי מביקורות בעיתונים. אמנם קראתי אז את רומן רוסי, כימים אחדים ועשו, את הסגנון הפנומנלי כבר הכרתי ולא הייתי צריך יותר, אבל חוט שדרה קריאתי טרם פיתחתי. בדיוק אז הופיע בביתו במדבר והתקבל בקרירות. למרות שהתחלתי לקרוא, זנחתי די מהר והספר יצא מביתי. לאחרונה צפיתי בראיון של שלו עם קובי מידן וחזרתי להיות מוטרד בעניין בביתו במדבר. הרי קראתי מאז גם את יונה ונער ושתיים דובים המופתי. מיהרתי להשיג את הספר ובלי המנהג הנלוז לכתוב על גב כריכות ספרים, שהספר קורע מצחוק, כך בלי שום אזהרה, חטפתי קמטי צחוק פרמננט. אמנם יותר חיוך מצחוק, אבל חוזר ונשנה עד שהפנים כואבות מרוב המצב החדש שנכפה עליהן.
הספר מספר על רפאל מאייר, ילד הגדל עם המדינה בירושלים, ולו אמא גדולה בת חמש ראשים: סבתו, אמו, דודתו (השחורה), "דודתו" האדומה, שלא מן הדם, ולה שיער בוער מאודם, ואחותו. וכך גדל לו הילד רפאל, רפי, רפאול, בירושלים של פעם ליד בית היתומים, בית העיוורים (הצופן בחובו תעלומה אפלה, תרתי משמע), בית המשוגעים ודוׂד אברהם הסתת. משגדל, עזב את ביתו בירושלים ועבר לעבוד בחברת מקורות ולגור בביתו במדבר, שם הוא נהנה מהשקט, מהנופים והנסיעות לאורך הצינורות. מדי פעם באה לבקר אותו (אה)רונה, אשתו בעבר, מאהבתו בהווה ואסונו בעתיד.
המאפיין המשפחתי החזק הוא מותם בטרם עת של כל הגברים במשפחה מתאונה זו או אחרת, טרם הגיעם לגיל ארבעים. רפאל כבר בן חמישים ושתיים והוא לא עומד בסטנדרטים של המשפחה. פרט לאמא הגדולה, לרפאל "דוד" אחד חי, הלא הוא הדוד אברהם, החי מסיתות אבנים, אצלו מבקר כל יום רפאל, אוכל כריך ורוצה להיכנס לבית הנהדר שבנה הדוד, אבל באין משפחה, הבית נעול ואין איש בא שם. גם הדוד הזה אינו מן הדם, מין דוד מאומץ.
הספר אינו בנוי כעלילה. פרקים קצרים, עמוד או שניים, בכל פרק סיפור כזה או אחר, ועם ההתקדמות החיוכים גדלים. רפאל שומע שוב ושוב שאין דרך בה גבר יכול לגדול טוב יותר מאשר הוא גדל בה עם האם הגדולה. רק שלא יממש את הסטנדרט הגברי.
ואז, כשרפאל כבר חצי שנה לאחר הבר-מצווה שלו, משום מקום ובמקריות מוחלטת, נפתרת לה תעלומה והקתרזיס מושלם.
העברית בספר מדהימה בעושרה, בליריותה, בתובנות הנמסכות בין הדפים, ביופי הבלתי נלאה. נדמה, שלשלו ממש אין תחרות במובן הזה. הוא הוכיח זאת לא פעם ואין אושר גדול מן הידיעה שבסופו של יום, לא פספסתי את הספר הזה. ברור שפספסתי ספרים נהדרים אחרים בחיים, אבל זו היתה יכולה להיות החמצה מרה, עד כדי העלאת מיצים חמוצים מהבטן.
את הספר הזה לא צריך לקרוא ברציפות שעות, משל מישהו רודף אחרינו לאיזשהו דדליין ערטילאי. הספר הזה הוא הקצפת, הטירמיסו, הפנה קוטה של הספרים. קוראים בנחת, שלוק אספרסו, עוד ביס והחיים יכולים להיות כל כך יפים.
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מיכאל (לפני שנתיים)
יש לי בעיה לקרוא את ספריו לטעמי כתיבתו אינה מקורית הוא מושפע מאד מסופרים אחרים לי זה מפריע.
שרון מוזס (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
חחחחח
כרמליטה (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקירה מקסימה!
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אני התאהבתי בגולדה... יש להם אחלה גלידות. אני מאוד אוהבת גלידת פסיטוקים כמו ביבי :-)
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
לא מצרף גלידה לעוגה חמה. אבל אם גלידה, אז בן אנד ג'ריז קרם עוגיות, בבקשה. בנפרד.
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות תפוחים גם אני ... קצת לחמם אותה ולשים עליה כדור גלידה... יאמי יאמי... יו עשיתי לי חשק לגלידה עכשיו :-)
בלו-בלו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ביקורת נהדרת. בצירוף מקרים מושלם בדיוק הקראתי לבנותי את הקטע של הכריך.
ספר מופלא.
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
רונדנית, אכן אתנחתא מופלאה.
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אני מת על עוגות גבינה דחוסות. גם על עוגות תפוחים.
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות לגמרי מסכימה איתך ... אבל עדיין אני מתה על עוגות גבינה ... כזו שאני אופה :-) לקראת שבועות נפתח קבוצת בוואטס אפ לאופות עוגות גבינה :-)
ואתה תצלם אותן
:-)
רונדנית (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות, הספר הזה כנראה ישמש לי קינוח לכל אותם ספרי מתח סקנדינביים שקראתי לאחרונה, להתענג על מאיר שלו אחרי, יהיה פינוק אמיתי. תודה על הביקורת המקסימה
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
דן סתיו, לפעמים ספר שאני קורא ממש מבקש סקירה ברוחו. זה ביקש והתבקש.
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה לכולם. אכן, חשבתי על עוגת גבינה, אבל זה להוריד את מאיר שלו לדרגת מויס וזו הרי לא הכוונה.
מאיר שלו אכן לא צריך אותנו, אנחנו צריכים אותו. איזה כיף שמדי פעם הצורך מתמלא.
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אוקי גם אני כמוך בא לי לקרוא שוב את הספר... אבל זמן זמן זמן ... אני צריכה 30 שעות ביממה:-)
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות איזה כיף לך. הלוואי ויכלתי לקרוא בעבודה. בעבודה אני קוראת רק חוזים, ערבויות שטרות ביטחון ומיילים מיילים ומיילים מכאן ועד לאילת... :-)

לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
לעניין עוגת גזר... אני אופה אותה מעת לעת ובאמת לא מרגישים את הגזר. הגזר הוא מתוק וזה יופי של עוגה גם לי ששומר קצת על דיאטה ובא לו בכל זאת משהו מתוק ליד הקפה
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות, איזה ביקורת נהדרת... למרות שאני לא מתה על מתוק... הסוף עשה חשק לאיזה אספרסו.
ואני אוהבת מאוד מאוד עוגת גבינה... דוקא מתאים לי עכשיו.
תענוג של ביקורת לסופש
עומר ציוני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אהבתי את הביקרות שלך. היא כתובה כאילו אני עצמי כתבתי אותה... אז נכון שאני משוחד - אני מאד אוהב את מאיר שלו, נושאי כתיבתו ואופן כתיבתו. אבל זה פשוט ספר מצוין. ובמקום טרמיסו אני קורא לזה "כוס קוניאק מול האח הבוערת" אותה שעה שאתה מקדיש לך ולהנאותיך, בשקט ובשלווה, כשכולך מרוכז רק בעצמך. אכן, זו השעה לקריאת ספרי מופת כאלו...
דני בר (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מאיר שלו הוא לא מהסופרים שזקוקים להכרה, וכמו שאומרים במחוזותינו- יש לו קבלות.
לכן לא קל לכתוב ביקורת טובה על ספריו וצריך יותר מקורטוב של עושר ספרותי כדי להתמודד אתם.
עשית את זה בצורה מעוררת השראה.
שבת שלום
דן סתיו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות נהניתי מאד לקרוא את הביקורת שלך. יש לי הערכה רבה לכל מי שמסוגל להתבטא באופן אמנותי - אם באמצעות ספר, שיר, ציור או יצירה קולנועית, גם ללא קשר לטיבה. לכן על אחת כמה וכמה משמח אותי לראות - ואת זה כתבת באופן מרשים ביותר - שכשיוצר זכאי להערכה על איכות יצירתו הוא זוכה בכך מכל הלב (והשכל). הסקירה שלך היא פנינה בפני עצמה. יישר כח.
אירית (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ביקורת מעולה של ספר מעולה. שבת שלום ומבורך עם טירמיסו בלי טירמיסו העיקר שנשאר טעם מתוק בפה . תודה .
נעמי (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אין בעיה, נעשה סדר שני רק הפעם עם סנדוויצ'ים
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נעמי, אני קורא אותך לסדר.
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
גם אני, כמו חמדת, זוכר היטב את הסנדוויץ' המדובר :-)
נעמי (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
כיוון שאני עובדת על חיזוק חוט השדרה שלי אני לא אכנע ולא אתפתה לקרוא שוב ספר שהטיל עלי שעמום נורא והרגשת כיליון זמן...
אוקי (אורית) (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נהדר כתבת, מחשבות. מאוד, מאוד יפה. ולמרות שאני לא יכולה לסבול לא קצפת, לא פנה קוטה ואפילו לא טרמיסו או קרם ברולה, ולמרות שגם אני התחלתי אותו לפני אי אלו שנים - ובדיוק כמוך נטשתי, ודווקא בגלל זה - הדברים שלך כאן שולחים אותי לנסות את בביתו שבמדבר - שוב.
חמדת (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות כל מילה בביקורתך -זהב . קראתי את הספר לפני הרבה שנים הדבר שאני זוכרת ממנו היא תמונת אחד מדמויות המפתח ברומן, היא דמותו של אברהם, הסתת הזקן וידידו הטוב של גיבור העלילה, כשבין דפי הספר, שלו מתאר את "כיכר הסתתים" - הסנדוויץ' המפואר שאברהם הזקן עמל עליו מהבוקר ועד ארוחת הצהריים, ומורכב מכיכר לחם שלמה, עמוסה כל טוב.


"אז מה צריך להכין?

1. (כיכר לחם שלמה (לחם אחיד ולא פרוס, אתם יודעים, כמו של פעם

2..חפיסת גבינה בולגרית או פטה (אני אישית מעדיף פטה: גבינה במליחות וטעם מעודן יותר מהגבינה הבולגרית)

3. זוג עגבניות אדומות וטריות

4. חופן של טבעות בצל אדום (לא יודע כמה בדיוק, לפי העין והטעם!)

5. צרור של עלי רוקט

6.זיתים קצוצים

7. שלוש כפות שמן זית

8. שלוש כפות חומץ בלסמי

9. מלח ופלפל שחור גרוס


איך עושים?

שלב ראשון:
חותכים את הצ'ופציק של כיכר הלחם ומתחילים להוציא את הבפנוכו של הלחם (כן, כן, ביד) כך שתהפכו את הלחם לכלי קיבול אכיל עבור המילוי.
תהיו עדינים: היזהרו לא לקרוע בטעות את "הקשה" של הלחם, אחרת כל העסק הלך פייפן.
את הצ'ופצ'יק ואת "הלבן" של הלחם שמרו בצד ואל תזרקו! (תפקידם בעלילה יובהר בהמשך...)

שלב שני:
מתחילים לרפד את הבפנוכו של כיכר הלחם במילוי: השכבה הראשונה של המילוי היא פרוסות העגבניות, מעליה שימו את טבעות הבצל, מעליהם את הגבינה ולבסוף, הרוקט והזיתים.

שימו לב: כדי לקבל את המשקל הנכון של הטעמים השונים, חשוב שתשמרו על עניין השכבות (מה שאומר, שתצטרכו לתחוב את היד אל עומק הכיכר כדי לסדר את השכבות בצורה מסודרת).

שלב שלישי:
קחו קערה ומיזגו לתוכה את שמן הזית, חומץ הבלסמי ותבלו במלח ופלפל. לאחר מכן, פוררו את "הלבן" של הלחם והספיגו אותו ברוטב הארומתי שהכנתם בקערה.
לבסוף תחבו את העיסה הספוגה אל תוך הכיכר (כמה שנכנס, נכנס).

שלב רביעי:
חתמו את כיכר הלחם הממולאת בעזרת הצ'ופצ'יק ששמרתם, עטפו בנייר כסף ו... מחצו את הכיכר כדי שתימעך היטב.
איך עושים את זה?אברהם הזקן היה יושב על הלחם ומועך אותו במשך כמה שעות טובות בין שני אבני הסיתות שעליהם ישב ועבד ".

זאת התמונה שנשארה לי מזיכרון הקריאה בספר אשר מלווה היה מצידי בפרצי צחוק בלתי נשלטים ובהנאה גדולה. והנה כתבתי לך מקודם כי ביקורתך על הספר מבלי שאדע מה שתכתוב תהא סוגה סיפורית ואכן היא כך.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקאוט, לא סגאוט. באמת, מחשבות - כל הזמן מתקן ומתקן, ועכשיו מתבלבל בעצמו...
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקאוט, עוגת גזר זה דבר נהדר ולא מרגישים כארנבים. הגזר גם לא ניכר בעוגה.
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
הפירה מתייחס למי שקוראים 6-8 ספרים בשבוע! אחד בשבוע זה סביר לגמרי. מה התדמית שלי?
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
איזה יופי.
אבל, מחשבות, "אני קורא שני ספרים ויותר ביחד"? לא אתה כתבת על "פירה מהמוח" לגבי אנשים שקוראים יותר מ-52 ספרים בשנה?

וחוץ מזה "קמטי צחוק פרמננט"??? עכשיו חירבת ביסודיות את תדמיתך בעיני.

יופי של ביקורת.
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
לא נורא, הכי חשוב הבריאות, מסמר. ואיך עוגת גזר? זו עוגה טעימה? [אף פעם לא טעמתי]
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סאממק, שכחתי קרם ברולה.
חני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
גם לקרוא שלו בעבודה , גם לחייך עד כדי קמטוטי צחוק וגם לאכול פנה קוטה...
דובדבן של סקירת בורלה לשבת טובה.
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקאוט, למזלי אני קורא גם בעבודה. אני הבוס שם ומרשה לי.
מסמר עקרב (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אם הספר הוא קצפת, אז הביקורת הזו היא הדובדבן שבקצפת. וסקאוט, אני מסתפק לצערי בעוגת גזר, שכן הבטחתי למחשבות לשמור על הסוכר...
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ביקורת נהדרת! והאיזכורים של הקינוחים בסוף? מעוררי תאבון. [אני תוהה מה מסמר עקרב היה חושב על כך]

ואיך אתה מצליח לקרוא כל כך הרבה ספרים בבת אחת?






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ