ביקורת ספרותית על כל הימים מאת קתרין גרלוף

---

אומר כבר בהתחלה – כדאי לקרוא את הספר הזה, אך לא את כולו. יש בו כמה פסגות מרהיבות שחבל להחמיץ, אך גם חלק אחד מיותר לגמרי.

הספר מספר אודות ארבע נשים – ארבע דורות במזרח גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה: החל בקלרה, המשך בבתה ובנכדתה וכלה בנינתה יולי. סיפוריהן של קלרה ושל יולי מסופרים בפרקים לסירוגין. בתווך - מספר פרקים על הבת הנרייטה והנכדה אליזה.
הפרקים המספרים את סיפורה של יולי הנינה, ומתרחשים כבר בגרמניה המאוחדת, מיותרים לחלוטין. הם משעממים ואינם תורמים לא משמעות ולא חן לסיפור בכללותו. אמנם ברורה כוונת המחברת להציג את מעגל החיים מינקות עד זקנה – מהעדר זיכרון עד העדר זיכרון, אך אין לכך שום חשיבות לנושא המרכזי. עצתי - פשוט דלגו על הפרקים הללו, כי כל השאר בהחלט שווה קריאה.
לתוהים - הדילוג לא ייקטע את רצף העלילה ולא יחסיר מכם פרטים חשובים. תוכלו לזהות את הפרקים הללו כי בכל פרק שכזה בפסקה הראשונה יופיע שמה של יולי.

שני הנושאים האחרים של הספר מהווים את פסגותיו.
פסגתו האחת הם חייה של קלרה במזרח גרמניה. בתום מלחמה העולם השנייה, קלרה היא אם צעירה שבעלה נמצא בשבי. המחסור גדול וקלרה ניגשת למחנה הצבאי הסמוך ומוכרת את גופה לקצין רוסי, תמורת מזון לה ולבתה. מאז היא נודעת כ"זנזונת של הרוסים". בהמשך היא הופכת לקומוניסטית אדוקה ולתועמלנית של המשטר, "פונקציונרית קטנה". לא אפרוס את המשך קורותיה ויחסיה הסבוכים עם בעלה ובתה, על רקע החיים במזרח גרמניה. אגלה רק כי אלו מרתקים ומציגים חלק מן הדילמות שאיתן נאלצו המזרח גרמנים להתמודד תחת השלטון הקומוניסטי.

הפסגה הנוספת של הספר היא הרומן הנרקם בבית האבות, בעידן שלאחר נפילת החומה, בין קלרה לבין אהרון בדמדומי ימיהם, כאשר הגוף חורק והזיכרון מתחיל להתפוגג. קראתי מספר ספרים על אהבות בגיל השלישי, וזה לטעמי היפה מכולם. סיפור עדין הכתוב ברגישות רבה, בחיבה עמוקה לדמויות ונטול קלישאות. בצד תיאורים לא מחמיאים אך אותנטיים מאד של תהליך ההזדקנות וגם ביקורת על היחס המזלזל בזקנים, יש בסיפור מסר אופטימי של אהבה ופיוס שאפשרי רק בערוב החיים, כשיודעים לבור מה חשוב ומה לא.

"קלרה...יודעת שכל זה היה חסר לה. כבר זמן רב. שמישהו ייגע בה. לא אחות סיעודית, לא מישהו שמנסה לטפל בגופה העלוב או לעשות מה שהוא חושב שנופל תחת הגדרה של טיפול. אלא מישהו שפשוט מלטף אותה כמו שאהרון עושה עכשיו.
אהרון מרגיש בדיוק אותו דבר. הוא מבקש לומר, אבל לא יכול, שידיה של קלרה על בטנו ועל כתפיו הם אולי כל האושר שעוד מזומן לו בחיים האלה." (עמ' 197-198).
כל-כך מקסים ואנושי.

כל הספר – שלושה וחצי כוכבים.
בהשמטת הפרקים על הנינה יולי – ארבע וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על כל הימים