ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שישי, 31 במרץ, 2017
ע"י נונו
ע"י נונו
בלילה שבין ה-15 ל-16 לחודש זה סבתי מתה. לפני שנפרדנו אמרה לי באוחזה בידי בחוזקה "אנחנו עוד נתראה, ושתהני בגרמניה". אלו היו המילים האחרונות ששמעתי מפיה. ובכן, כפי שאמרתי מילים אלו לא התגשמו, אלא רק מחציתן (גרמניה אכן ארץ מעניינת במיוחד)... סבתי הייתה כבת 84 במותה והשאירה אחריה שלושה ילדים, בעל אוהב ושש נכדות, זו עובדה שלא אוכל להתכחש אליה, סבתי מתה.
אלו הן העובדות היבשות, אך חשובה מכל אלו ההוויה שלה שעדיין נשארה איתנו, החיים. סבתי הייתה בן אדם מאוד מיוחד ומשפחתי. אתן כמה דוגמאות:
כשהיינו אנו הנכדות מגיעות לביקור, היו חייבים להיתלוות אליו מגוון תבשילים טריים פרי ידיה, כדוגמת:
מרקים, סלטים, חמין חם שזה עתה הוכן, ירקות מבושלים וממרחים טעימים. כל זה הפך להיות כחלק גדול וחשוב (בעינייה), מביקורינו אצלה, כל כך גדול עד שביום הולדתה השמונים אחותי כתבה לה בברכתה "אני מאוד אוהבת את המרקים שלך" (כמובן שזה לא היה הדבר היחיד אך היא גם הוסיפה את זה).
כאשר הראתי התעניינות בתחום האומנות קנתה היא ליום הולדתי ספר גדול בו נמצאים ציוריו של ליאונרדו דה וינצ'י, כמובן שלא עצם הקנייה הייתה החשובה אלא ההתעניינות בהרחבת הידע שלי.
כאשר קראתי לראשונה את שיריו של חיים נחמן ביאליק דיברה איתי על דמותו והתפלאתי לגלות כי זוכרת היא את שיריו בעל פה מימי היותה מורה לספרות בבית הספר.
כאשר התחרתי בתחרות הנוער לסיפורים של ש"י עגנון שוב שוחחנו עליו ובכלל התעניינה מאוד בהתפחותי בתחום הספרות.
אלו היו מספר זיכרונות משפחתיים שחשבתי כי יציירו ולו במעט את דמותה, עכשיו אנסה לתאר את אופייה. סבתי הייתה אדם משכיל, היא התעניינה מגיל מאוד צעיר בספרות וכתבה שירים יפים להפליא. בתור נערה הדריכה בתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא" ושימשה לדוגמה למופת לנערות שהלכו בעקבותיה. לעולם סבתי לא התלוננה על דבר, תמיד אמרה "אני בסדר", "לא צריך" וכגון זה, אדם קשוח למדי. בשנתיים האחרונות סבתי הייתה חולה אך גם באותן השנתיים המשיכה לחיות ולהתעקש, מאירה וזוהרת.
ומה כל זה קשור למחזה "ביבוף"? המחזה ביבוף מתאר את קורתיו של פסיכיאטר המטפל בנער בן 18 החושב כי הוא קצין נאצי וניסה לשרוף את הוריו אשר עברו את השואה. הוא מדבר גם על סודות משפחתיים ועל ההשפעה של השואה על הדור שלאחריה, על מה זה לגדול בצל הורים עוברי שואה אבל יותר מהכל הוא מדבר על הקשר בין הדורות, בין אבא ואימא לילדיהם, בין סבים וסבתות לנכדיהם ולבניהם, זה מה שקרה לי עם סבתי.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נונו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה! זה מאוד מעודד...
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
כתבת מרגש.
איבדתי את סבתי בתחילת השנה הזו, חשה הזדהות עם כאבך. |
|
נונו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
|
|
נונו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה
|
|
-^^-
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
זכרונה לברכה, ניכר שסבתא שלך הייתה אדם מיוחד.
כתבת מרגש. ואני מסכימה עם אילסוס.
|
|
נונו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה!
|
|
אילסוס
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה....
ממש ריגשת אותי, גם אני זכיתי להכיר אנשים מיוחדים כמו סבתא שלך, אז אני מבין את האבידה. שאנשים כאלה הולכים, הם משאירים טעם טוב מעורב עם צער שפוי. איזה מזל שאלוהים שולח את האנשים האלה, הם תמיד איתנו, מזכירים שאפשר גם אחרת, שיש תקווה.
|
|
נונו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה! ריגשת אותי...
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
הדלקת הערב נר נשמה ספרותי לכבוד סבתך, ואין מתאים מזה לסבתא שחלקה עם הנכדה שלה אהבה לספרות.
ציירת דמות יפה של סבתך, והדמות הזו והערכים שהנחילה לך, יחד עם המאכלים הנהדרים ילוו אותך כל החיים. זה הלפיד שעובר מדור לדור, ועכשיו את היא שתישאי אותו בגאווה, וזכרה של סבתא שלך יהיה ברוך. |
|
נונו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה!
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
כתבת מהלב...מרגישים.... צר לי על סבתך ומרגישים את הקשר שהיה ביניכם מסקירתך. שבת שלום
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת