דירוגים › קלאסיכיס

ספרות עילאית, שמובנת יותר ככל שקוראים אותה שוב ושוב. כמו בחיים האמיתיים, ההווה הוא כל שיש לנו, וקפקא מיטיב ללכוד את ההווה בתוך מיכל שנקרא "סיפור". איך אפשר לכלוא את האינסוף בתוך מיכל? כנראה שסתם אדם לא יוכל לדעת. אבל קפקא יודע, כל סיפוריו מערימים על

הספר מגולל את מחשבותיו של הפרופסור ניקולאי סטפאניץ'— מדען מוערך, מפורסם, בן שישים ושתיים ומרגיש שהוא עומד למות... הפרופסור ניקולאי סטפאניץ' מתואר, לא כגיבור גדול, אלא כאדם מותש, חד־מחשבה וחסר אהבה — ובעיקר מודע לכישלונותיו המאוחרים. הספר כמעט נטול

הנובלה הזו כבר תורגמה ע"י נילי מירסקי בשנת 1981 ופורסמה בקובץ סיפורי צ'כוב "פריחה שנתאחרה" שהופיע בהוצאת עם עובד. 15 שנים מאוחר יותר בשנת 1996 עם עובד רצו להוציא שוב את הסיפור והפעם כספר בפני עצמו בסדרת "קלאסיכיס", מירסקי בחנה את התרגום והחליטה שהתרג

ספר מעולה. סיפור הטרגדיה הבלתי אפשרית של איתן פרום, תוך תיאור מרשים של חיי גבר בחווה בודדת בניו אינגלנד, יחסיו עם שכניו בעיירה ומעבר לכל סיפור מערכת היחסים שלו עם אשתו והמטפלת הצעירה שנשכרה לטפל בה. כתיבה מעולה ומרשימה.

"גם בנסיבות המוזרות שהייתי נתון בהן, ההתלבטות הזאת עתיקה ורגילה כימי האדם; כמעט אותם הגורמים והחששות מכריעים את גורלו של כל מתפתה ורועד; ולי קרה, מה שקורה לרוב כה גדול של בני־אדם, שבחרתי בצד הטוב יותר אך כוחי לא עמד לדבוק בו." את העלילה כל בר דעת

מה קורה כאשר לוקחים אשמה, תשוקה ואובססיה, ומכניסים את כל אלו לסיפור אחד? אין סופר היודע לעשות זאת טוב יותר משטפן צווייג . זו אחת הנובלות הפסיכולוגיות היותר טובות שלו שקראתי וכדרכו של צווייג, גם כאן הוא מפליא ביכולתו לחשוף את הסערות הפנימיות של הא

הנובלה הזו מתרחשת ב-1912. הסיפור מתחיל במה שמוגדר כ"תאונה מוזרה", בעת עגינת הספינה "אוקייניה", שנמל המוצא שלה באוסטרליה, בנמל נאפולי. איש מהנוסעים לא היה עד לתקרית, שכן כולם ירדו לחוף, אבל איש אחד, המספר – הוא היחיד היודע את הסיפור המלא מאחורי התק

שני דברים הניעו אותי לקרוא את היצירות הללו של גוגול: האחד, התפעלותי מהסיפור "נשמות מתות" והשני, השם המזמין שך אסופה זו - "רשימותיו של מטורף". הסיפור הראשון "מעשה במריבה שרב איוון איבנוביץ' עם איוון ניקיפורוביץ'", הוא הסיפור הארוך מבין השניים. הסיפ

אני אוהב ספרים העוסקים בנפש האדם וספרו הידוע של סטינסון הוא בהחלט אחד כזה. נראה לי כי למרות 140 השנים שחלפו מאז נכתב, הוא עדין רלוונטי, והרי אין לה ליצירה כלשהי מבחן חשוב יותר ממבחן הזמן. הסיפור עוקב אחר ד"ר הנרי ג'קיל, רופא ומדען מכובד המפתח שיקו

הסיפור הזה של אדית וורטון (1832-1937) נחשב כיוצא דופן בין יצירותיה של וורטון בכך שהוא היחיד שאווירה של קדרות מאפיינת אותו. היצירה (1911) מתרחשת בכפר בידיוני בשם סטרקפילד במסצ'וסטס במהלך שתי מסגרות זמן שמפרידות ביניהן 24 שנים. מתחילת הסיפור הסופרת

המעשה המפורסם באיש שמכר את הצל שלו תמורת הון בלתי מוגבל, הוא ספר נחמד, גם אם לא יצירת מופת כפי שיש הטוענים. אני משער שהמגבלה של הספר הזה היא שהוא one trick pony, שאפילו עם מספר העמודים המוגבל שלו מרגיש די מעגלי לפרקים; שלמיל מתחבר לדמות מסוימת, הדמו

פטר שלמיל, גיבור הסיפור הזה, הגיע לחווה של אדם אמיד ובכיסו מכתב המלצה, בתקווה להשיג עבודה. באותו מקום ניגש אליו אדם מסתורי, לבוש אפור, ופנה אליו בשיא הנימוס: "בזמן הקצר שהיה לי העונג לשהות במחיצתו יכולתי פעמים אחדות – ירשה-נא לי לומר לו זאת – להתבונן

אני משער שלא יהא זה מוטעה לומר שדר' ג'קל ומר הייד, הפכו זה מכבר למושגים המוכרים לכל, גם לאלה שלא קראו את הספר ולא שמעו מעולם על המחבר. לספר זה הגעתי לאחר שקראתי את "מועדון המתאבדים" של סטיבנסון והתאכזבתי במידה מסוימת. רציתי תיקון ואכן הספרון הזה עשה

"לב האפלה" הינה אחת מהיצירות המפורסמות ביותר בעולם האנגלו-סקסוני. קוראים אותה בתיכונים (או עושים כאילו). גם מי שלא קרא אותה יודע שמדובר בספר מופת המעיד על רשעת הקולוניליזם. הביטוי "heart of darkness" הוא נדוש כהוגן. אם אתם מאלה שלא קראתם את "לב