ביקורת ספרותית על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד - קלאסיכיס # מאת רוברט לואיס (לואי) סטיבנסון
ספר מעולה

---

אני משער שלא יהא זה מוטעה לומר שדר' ג'קל ומר הייד, הפכו זה מכבר למושגים המוכרים לכל, גם לאלה שלא קראו את הספר ולא שמעו מעולם על המחבר. לספר זה הגעתי לאחר שקראתי את "מועדון המתאבדים" של סטיבנסון והתאכזבתי במידה מסוימת. רציתי תיקון ואכן הספרון הזה עשה זאת בשלמות.

ארבע דמויות מרכזיות עומדות במרכז העלילה: דר. ג'קל (ומר הייד), עו''ד אטרסטון, עורך הדין שאצלו מופקדת הצוואה המוזרה של גר' ג'קל. טיול שבועי עם ידידו אנפילד מביא אותם לבית אליו נכנס הייד לאחר תקרית אלימה. שני האירועים האלה מביאים את אטרסטון לנסות ולפתור את התעלומה שבצוואה: מדוע הוריש דר' ג'קל את כל הונו לטיפוס דוחה כמו מר הייד ובתנאים משונים כל כך? הדמות הרביעית היא של דר' לאניון, רופאו וידידו הטוב של דר. ג'ייקל.

כפי שציינה בתיה גור באחרית הדבר המעניינת, הגיבורים הם גברים טיפוסיים לתקופה הוויקטוריאנית. השם הטוב חשוב מכל. כשעורך הדין אטרסטון חושד שאולי מר הייד סוחט את דר. ג'קל בשל חטא ישן: "...ג'קל המסכן...ליבי אומר לי שהוא שקוע בצרה! הוא היה מופקר בצעירותו; אכן לפני זמן רב; אבל לגבי חוקי האלוהים אין הגבלת זמן. כן זה מוכרח להיות זה; רוחו של איזה חטא ישן, הגידול הממאיר של איזה ביזיון שהוסתר עונש ראוי לו: PETE CLOUDO, שנים לאחר שהעבירה נשכחה מלב והאהבה העצמית נתנה עליו מחילה".

אטרסטון טועה באבחנה לגבי הסחיטה אבל, בדיעבד, קולע למטרה בעניין הצד האפל שבאדם והמאבק שבין החוקים החברתיים (והדתיים) לבין יצריו של האדם. במהלך הסיפור, שהריאלי והסוריאליסטי שלובים בו באופן מושלם, אטרסטון מצליח להביא לפיענוח הפרשה.

הסיפור כתוב נפלא, הדמויות הראשיות מעוצבות ביד אמן ומשכנעות מאד. סטיבנסון לא מבזבז התייחסויות לדמויות לא רלבנטיות, כך הקריאה מהנה וסוחפת יותר.
הסיפור מתרחש בלונדון ותיאורי הנוף האורבני והאפיונים החברתיים של הנמצאים בו מתוארים נפלא. כמו שכתבה אפרתי בסקירה המצוינת על הספר "עד העצם" של דניאל וודרל: "ואם מישהו פוחד מהפואטיקה הצרופה הזאת, אז אין מה לחשוש. היא עוטפת סיפור יפהפה, רגיש ומרתק על אנשים שלעולם לא תפגשו (למזלכם)." אז כאן אפשר להפוך את הדגש: הסיפור המרתק עטוף בפואטיקה יפיפיה. ובאשר למר הייד – אני מקווה שלא נפגוש אותו לעולם....

לאחר שהנחתי את הספר מהיד לא יכולתי להמנע מלתהות האם אכן כללי המוסר הנוקשים – במקרה הזה החוקים הוויקטוריאניים וחוקי הדת - עלולים ליצור מפלצות או שמא השתחררות מהם היא זו שמשחררת את הצד האפל שבאדם.

על פי אחרית הדבר של בתיה גור, הסיפור נכתב בקדחתנות לאחר שהמחבר שהיה חולה מאד, חלם חלום בלהות. הוא עבד בקדחתנות על הסיפור. הסיפור פורסם בינואר 1886 וזכה להצלחה אדירה. שיני הזמן – 139 שנים חלפו מאז שפורסם – לא הקהו כהוא זה את הרלבנטיות שלו.

אחרית הדבר של בתיה גור מעניינת מאד וגם התרגום, פרי עטה, טוב מאד.

השורה התחתונה: סיפור המשלב באופן אמין פנטזיה וריאליזם; דמויות בנויות היטב וכתיבה נפלאה. מומלץ.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד - קלאסיכיס #