ביקורת ספרותית על ריצת אמוק [2025] - קלאסיכיס # מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

הנובלה הזו מתרחשת ב-1912. הסיפור מתחיל במה שמוגדר כ"תאונה מוזרה", בעת עגינת הספינה "אוקייניה", שנמל המוצא שלה באוסטרליה, בנמל נאפולי. איש מהנוסעים לא היה עד לתקרית, שכן כולם ירדו לחוף, אבל איש אחד, המספר – הוא היחיד היודע את הסיפור המלא מאחורי התקרית. התחלה זו היא, בדיעבד, סופו של הסיפור.

המספר, לאחר ביקור תיירותי עמוס רשמים בהודו, נחוש לשוב לאירופה בכל מחיר. הוא הצליח להשיג תא גרוע, אך נסיונותיו להנות מאוויר צח על הסיפון לא צולחים בשל המון הנוסעים הרעשנים בשעה שהוא רוצה לעכל בשקט חוויות חדשות מהביקור בהודו: "זה לא כבר ראיתי עולם חדש, בלעתי אל קרבי תמונות שרדפו זו את זו במהירות מסחררת, ורציתי להרהר בהו כעת, לפרקן, למיינן, לשחזרן וליצור צורה לגודש שנכנס בלהט אל המבט...". בעת לילה שליו - וצווייג מיטיב לטייל את יפי בלילה הטרופי מוצף באור ירח -הוא נתקל במתבודד נוסף. לאחר זמן קצר, המתבודד הזה, רופא גרמני, איש לייפציג, הלום צער וכאב, חש צורך עז לפרוק את אשר על ליבו, וחלק עם המספר את סיפורו הכואב.

הסיפור של הרופא התרחש בקולוניה ההולנדית שהיא אינדונזיה של היום ולא בהודו כפי שנכתב על הכריכה האחורית של הספר ובאתר סימניה. הרופא, שהסתבך בגרמניה בעקבות פרשת אהבים לא מוצלחת עם אישה דומיננטית וכתוצאה מכך קריירה שלו בגרמניה הסתיימה, החליט לצאת כשכיר של ממשלת הולנד לקולוניה באינדונזיה. אין הוא מוצב בבאטוויה או סוראביה, המרכזים הקולוניאליים, אלא בכפר נידח. הוא למד כל מה שרופא יכול ללמוד בתרבות אקזוטית "....רק כל עוד פעל בי הכח מאירופה, אחר-כך הלכתי והתייבשתי, האירופאים המעטים שיעממו אותי, ניתקתי את הקשרים איתם, שתיתי ושקעתי בחלומותי. הרי נותרו לי עוד שנתיים, שלאחריהן עמדתי להיות אדם חופשי המקבל קצבה, יכולתי לשוב לאירופה...". וכך כשהוא יושב "...ברשת הארורה...כעכביש בקוריו" ללא קשר עם אירופים וגעגועים גוברים לנשים אירופיות, לפתע הגיעה אישה לבנה. היא רוצה בקור-רוח, בלי תחינות ומענות, לטפל בה בדיסקרטיות. הרופא הבין שמדובר בהריון לא רצוי ובלתי ניתן להסברים (הבעל נמצא בנסיעת עסקים מזה מספר חודשים וחוזר 4 ימים לאחר המפגש הזה...) תמורת סכום כסף נכבד, אבל העלילה הזו מקבלת תפנית הגאוותנות של האשה הקרה והיפה מעוררת ברופא רצון אז להכריח אותה לבקש ממנו מפורשות מה שהיא רוצה ואחר-כך דחף בלתי נשלט להכניעה והוא כמי שכפאו שד רומז לה שיעשה זאת תמורת התמסרותה לו – צווייג פרס באופן מרשים את הפסיכולוגיה שמאחורי התנהלות זאת הסותרת את הדחף כרופא לסייע. "נשביתי ברעיון אחד להשפיל אותה...מאותה שניה ראיתי את גופה העירום מבעד לשמלתה....מאותה שניה התמצו כל חיי במחשבה לכבוש אותה..". האנגליה דחתה בבוז את רמיזותיו והסתלקה. הרופא מושפל ואחוז חרטה וזעם נכנס להתקף אמוק במטרה להשיגה, כדי לתקן את מה שקילקל.

ואכן השימוש של צווייג בהתקפת אמוק תואם את זירת ההתרחשות. המונח המקובל היום אמוק מקורו במילים MENG AMUK שפירושן בשפה המלאית הוא בקירוב "לנהל מרדף זועם ונואש". בתרבות המלאית מגלים הבנה לאלו הנתקפים בכך, משום שעל פי האמונה המקומית רוחו של טיגריס רע משתלטת על האדם ולכן הוא לא אחראי למעשיו (וויקיפדיה). ואכן הרופא המשיך במרדף אחריה גם לעיר המחוז בניסיון נואש לכפר על התנהלותו הגסה. לבסוף היא קראה לו ובפיה בקשה אחת, אותה הרופא הבטיח למלא....

צווייג בנה את הסיפור באופן מרשים. הדמויות מתוארות ביד אומן, מניעיהן מנותחים באופן מרשים והמקומות השונים, המשמשים רקע חי לפריסת העלילה הדרמטית, מתוארים באופן ציורי וחי. הדילמות העומדות בפני הרופא – החובה לעזור בכל מקרה מול דחפיו האנושיים מתוארים באופן מרשים בחשבון הנפש שהרופא הגרמני פרס בפני המספר.

לסיום הסופר קשר באופן נפלא את הסיפור כולו עם הסיום שהציג בתחילה. והסיום עצמו, עד השורה האחרונה, הוא מלאכת מחשבת.

אחרית הדבר של יונתן ניראד, שגם תירגם את היצירה, מוסיפה רקע מעניין על צווייג, במיוחד למי שלא קרא את "העולם של אתמול", אך פחות על הסיפור עצמו, למעט מספר היבטים פסיכולוגיים. התרגום קריא מאד.

השורה התחתונה: העלילה על רבדיה השונים, אמינה ומעוררת מחשבות בנוגע לטבע האדם, הדמויות מעוצבות היטב ותיאורי הרקע מרשימים. מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על ריצת אמוק [2025] - קלאסיכיס #