ביקורת ספרותית על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד [עם עובד / 2025] - קלאסיכיס # מאת רוברט לואיס (לואי) סטיבנסון
ספר טוב

---

אני אוהב ספרים העוסקים בנפש האדם וספרו הידוע של סטינסון הוא בהחלט אחד כזה. נראה לי כי למרות 140 השנים שחלפו מאז נכתב, הוא עדין רלוונטי, והרי אין לה ליצירה כלשהי מבחן חשוב יותר ממבחן הזמן.

הסיפור עוקב אחר ד"ר הנרי ג'קיל, רופא ומדען מכובד המפתח שיקוי המאפשר לו להפריד בין צדדיו המוסריים והאפלוליים. כשהוא שותה את השיקוי, הוא הופך למר אדוארד הייד – דמות פרועה, חסרת מעצורים, אלימה ולעיתים אף רצחנית. ככל שהסיפור מתקדם, הייד משתלט יותר ויותר על חייו של ג'קיל, עד לתוצאה טרגית.

סטיבנסון מתמודד עם הרעיון שהאדם אינו ישות אחת בלבד, אלא מורכב מניגודים: טוב ורע, מוסרי ויצרי, ממש כמו שסמל היין והיאנג מייצג את כל הכוחות המנוגדים אשר ביחד מרכיבים את השלם. אין דבר שהוא לחלוטין יין או לחלוטין יאנג. בכל דבר וענין נכלל גם גרעין של ההפוך ממנו.

ובאמת למי מאיתנו לא בא לפעמים לשבור את המוסכמות, לנסות ולהתנסות בדברים אחרים גם אם אלו אסורים ולתת לצד האפל באישיותנו להשתלט עלינו במידה מסויימת? אמנם כאן לקח המחבר את הרצון הזה עד הקצה ואולי אף מעבר לכך, אך זה טיבה של יצירה ספרותית.

כשסיימת לקרוא התנגן לי בראש שירו של בילי ג'ואל – The Stranger:

Well, we all have a face
That we hide away forever
And we take them out
And show ourselves
When everyone has gone

הסיפור הוא כבר מזמן קלאסיקה, התרגום של בתיה גור יכול לעבור מתיחת פנים אם כי גם כך הספר בהחלט שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד [עם עובד / 2025] - קלאסיכיס #