הוצאה לאור›הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה

יש פרדוקסים רבים בעולם, אין ספק. זה לא היה העולם הזה אם לא היו בו מגוון מדהים של פרדוקסים ואוקסימורונים. הנה אוקסימורון אחד: מגדלורים של יבשה. מגדלורים, זאת יודעים כולם, הוקמו במשך מאות שנים בתוך הים או בסמוך לו, כדי לסייע ולנתב את הספינות השטות בים בעיקר בלילה החשוך, לסמן עבורן את מקום היבשה וגם בו זמנית להזהיר מפניו. המגדלור הוא גם היעד במקום מונוטוני ומחוסר סימנים אחרים, וגם התמרור. הנה עוד פרד

זה הספר הראשון של מנדוסה שאני קורא, והופתעתי ממנו לטובה. מנדוסה כתב פארודיה שנונה על סיפורי בלשים, המתובלת בהרבה בדיחות קטנות ובשימוש רב באנדרסטייטמנט. הספר הצליח להעלות אצלי חיוכים ואף פרצי צחוק בלתי נשלטים מלווים בדמעות ובפירכוסים. לרגע עלה במחשבתי הרעיון הפרוע להעניק לו ציון של חמישה כוכבים, ואלמלא גירד לי באוזן בדיוק כשרציתי לסמן את הכוכב החמישי, ייתכן שהיה זוכה בו.

במרכז הסיפור נמצא בלש ע

הנדל כותבת נפלא, אבל ממש נפלא, והיא מפליאה לא רק בסיפורים הקצרים שלה – שבמעט היא מצליחה להדהד עולם ומלואו -אלא גם באבחת משפט בודד היא יכולה להחיות נשמות ולזקק אותם, לעיתים אפילו במילה אחת ויחידה. קולה נחשב לייחודי- רב עוצמה, ובעל מעמקים, ובזה גדולתה. היא זכתה בפרס ישראל לספרות בשנת 2003, ו"רחוב המדרגות" היה רומן הביכורים הראשון שלה, שכבש מיד את אברהם שלונסקי, וזה המליץ בשנת 1954, להעניק לה את פרס

סמי ברדוגו מצליח להיכנס לתוך נפשה וגופה של אישה תוך כדי שהוא כותב בפירוט רב על עולמה הנפשי והגופני. את כל אלה הוא עושה בכישרון רב תוך ניתוח רב משמעות של משפחה ישראלית רגילה על בעיותיה. גיבורת הספר נוסעת לעפולה בכוונה לפגוש שם באיזה ישוב בעמק יזרעאל את בנה בן ה18 שהתנתק ממנה ושומר ממנה מרחק. לגיבורה של הספר אין שם ולבעלה קוראים אלברט. ארמון הוא בעלה הראשון שנפטר, אלברט בעלה השני והכנוע שלא רב אתה מ

ספר זה יצא שנים רבות לאחר מותו של פרוסט, דפי הטיוטה של הספר נמצאו אצל אחייניתו לאחר מותה בשנות ה-80 של המאה הקודמת והספר יצא לאור ב-1987, מעל 60 שנה לאחר מותו של פרוסט.
הספר הוא פרק מתוך יצירתו העצומה "בעקבות הזמן האבוד", אך ניתן לקרוא אותו בנפרד ולקבל רושם על יצירתו של פרוסט מבלי לקרוא את מעל 3000ע"מ של "בעקבות הזמן האבוד". הספר כתוב בסגנון זרם התודעה והוא אוטוביוגרפיה חלקית של יחסיו ההומוסקסואל

הספר הזה מכיל חמישה חלקים, שניים מתוכם בבית המרפא ולנוכח הים התפרסמו בנפרד כספרונים. אותם לא אסקר. גם סיפור קצר בן שני עמודים לא.
החלק הראשון שאסקר שמו כולם יצאו לקרב.
מי בעצם לא יצאו לקרב? ובכן, אלה שמוצאם אינו צרפתי, והרי בצרפת עסקינן. לא רק לא צרפתי, אף יהודי הוא. הצרפתים חוששים מגיס חמישי, חוששים ממרגלים ורוצים שכל מי שיהודי הוא ואף אוסטרי בעברו, יואיל ויתכבד ברישום בז'נדרמריה המקומית. אז וי

השעה היתה שתים־עשרה. הייתי עסוק בחקר תעלומה, שבשל היותה בעלת השפעה מכרעת על חיי וחייה של אחותי היקרה, אם כי המוזרה, שלא לומר מעוותת באופן יוצא דופן וחסרת־חן, קנדידה, לא אוכל לפרטה בפניכם, הקוראים, ועל כך הנני מתנצל בפניכם מעומק ליבי, והייתי קד בפניכם קידה של התנצלות, אלמלא היה בכך כדי להפיץ ניחוח חמצמץ של זיעה שהצטברה בבתי השחי שלי במשך שבוע של חוסר רחצה בתוספת צחנה קלה, שמקורה בערימת זבל שנקלעתי

מה אמיתי ומה לא? האם אני חי בכלל ומתי ימיתוני? מי אני ולאן אמשיך מכאן?

צינצינאט הוא האסיר היחידי בבית הכלא, פשעו הוא היותו אטום (בלתי מובן) לחברה.
גורלו נחרץ, גזר דין מוות, אבל התליין מאחר לבוא, ולא ברור מתי יופיע.

צינצינאט עובר מסכת עינויים רגשית ופסיכולוגית, נבוקוב מותח את גבולות האבסורד וממחיש את שיגיונות האסיר הכלוא בתאו (או של הנפש הכלואה בגופה).

היצירה כוללת דימויים ומטאפורות יפיפ

אני מודה ומתוודה - אני לא הרפתקנית גדולה, בעיקר כשמדובר בספרות. כלומר, יש לי את הרגעים שלי, אבל באופן כללי, אני מעדיפה לדרוך במשעולים כבושים היטב. בדרך כלל זה חוסך ממני אכזבות תהומיות, התרגזויות ובזבוז זמן. מצד שני, זה לא בהכרח מונע ממני הפתעות והתרגשות.
גם במקרה של "תריסר רוסי", חשבתי לעצמי שאם נאבוקוב הענק כתב ונילי מירסקי - מנוחתה עדן - בחרה ותרגמה, זה לא יכול להיות רע. זה בהחלט לא היה רע -זה