הביקורת נכתבה ביום ראשון, 18 באפריל, 2021
ע"י אירית פריד
ע"י אירית פריד
הנדל כותבת נפלא, אבל ממש נפלא, והיא מפליאה לא רק בסיפורים הקצרים שלה – שבמעט היא מצליחה להדהד עולם ומלואו -אלא גם באבחת משפט בודד היא יכולה להחיות נשמות ולזקק אותם, לעיתים אפילו במילה אחת ויחידה. קולה נחשב לייחודי- רב עוצמה, ובעל מעמקים, ובזה גדולתה. היא זכתה בפרס ישראל לספרות בשנת 2003, ו"רחוב המדרגות" היה רומן הביכורים הראשון שלה, שכבש מיד את אברהם שלונסקי, וזה המליץ בשנת 1954, להעניק לה את פרס "אשר ברש". הצלחתו לא איחרה לבוא, והשאר כבר היסטוריה...
הנדל כותבת ומתארת את המציאות מזווית ראייה של "האחרים", ביניהם נשים, עולים חדשים שחשו פה זרים ונחותים, חולים וקשישים. היא העדיפה לכתוב תמיד על אנשי השוליים, וה"אני" הספרותי שלה היה השברירי החלש והדחוי, הבוחן מבחוץ את ההתרחשויות של התקופה.
כבר בעמודים הראשונים, אפשר לזהות את האיכות ואת סגנון הכתיבה המאוד דומה לזה של ש"י עגנון.
למעשה הרומן הזה הוא הראשון שמנסה לשרטט את המתח העדתי בין הוותיקים למהגרים, בין האשכנזים לספרדים, ורחוב המדרגות היה ועודנו רחוב אמתי בחיפה, רחוב שהנדל נהגה לרדת בו מלמעלה למטה לסטודיו של בעלה הצייר צבי מאירוביץ, ותוך כדי הייתה שומעת את האנשים מדברים. למעלה חיו האנשים "שיש להם", הוותיקים, החזקים, ולמטה, בעיר התחתית, גרו האנשים "שאין להם", העולים החדשים, החלשים - שגרו בבתים שננטשו על ידי הערבים בשנת 1948, 3 משפחות בבית קטן, גרים בצפיפות ואת רוב הימים בילו על המדרגות.
ברגישות ובאמפתיה היא שוזרת את סיפור האהבה בין אברהם (רם)- בן למשפחה ספרדית ותיקה בוואדי סאליב, לבין אריאלה- בתו של קבלן אמיד, ומשבצת ביניהם גם דמויות נוספות, כמו של ניסים, האח העדין והחולמני של אברהם, נכה מלחמת השחרור, ורבקה- "הציפור השחורה המתוקה" אהובת נעוריו של אברהם .
בזמנו זה היה רומן מהפכני שהעז לגעת במתחים העדתיים והמעמדיים ובחברת השוליים, אבל את זה כבר אמרתי... וב"סימניה" כתבו כאן, שזה רומן יפיפה, ונוגע ללב שלא מאפשר לשכוח את דמויותיו – כל כך נכון !
ממליצה בחום לאמץ את הסופרת הזו – חובה שתהיה נוכחת בכל ספרייה שמכבדת עצמה.
ואסיים עם קטע משיר של נתן זך, שהרגיש לי מאוד מתאים :
ויש – נתן זך
...
יש לב נמשך אל לב קרב
באהבה של רוח ולבושה של גוף
בה כל אשר אבד מכבר מלב
דומה נמצא לפתע באהוב.
ככה נועדנו לאהוב : כך לא נאהב
מפאת כל הקשיים בדבר...
37 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אירית, אני מודה לך שאת מנסה
לרדת לסוף דעתי אבל אני לא מבטיח לך שזה קל.
בואי נאמר את זה בפשטות יהודית הנדל ורונית אלקבץ כל אחת בזמנה עטפה את עצמה בשחור, וצבעים או במקרה זה חוסר צבעים בחיים אומרים הרבה עלינו. |
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אהוד, אני מנסה לרדת לסוף דעתך...
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אירית, כל הכבוד לך
שהצלחת לקרוא את רוב ספריה של הנדל.
אפשר כמובן רק לקנא. אני לא יודע למה אבל הנדל היא בעיניי להבדיל כמו השחקנית רונית אלקבץ זכרונה לברכה של הספרות. אני אנסה לתמצת את זה בלהיות חשוף לתרבות כשלא איכפת לך להיות קרובה למשהו כמו מגיה שחורה. Black Magic Woman |
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
רץ, לשאלתך, קראתי כמעט את כל כתביה של הנדל. והיא ראויה לכל התשבחות. ונדמה לי שגם סקרתי את הספר הזה "הכוח האחר"...
|
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
רץ, לשאלתך, קראתי כמעט את כל כתביה של הנדל. והיא ראויה לכל התשבחות. ונדמה לי שגם סקרתי את הספר הזה "הכוח האחר"...
|
|
|
אירית פריד
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה מאוד רבה לכל המגיבים.לכל אחד בנפרד ולכולכם ביחד. מה טוב, שאתם נוכחים כאן, בכדי לחלוק את אהבת הספר המשותפת לכולנו. הידיעה שיש מי שנוכח בחייך בכל צורה, וחולק דבר משותף, מרחיבה את הווייתנו. חן חן לכולם.
|
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מרגשת כתיבתך על יהודית הנדל - האם קראת את הכח האחר, על בעלה מאירוביץ?
|
|
|
עמית לנדאו
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה על הסקירה היפה אירית!
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יפה.
קראתי מזמן מזמן. אני זוכרת שאהבתי, אבל לא זוכרת שום דבר מהספר הזה... ולמרבה התמיהה גם אין לי שום דחף לקרוא שנית. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה, תודה לך
|
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה על הסקירה היפה אירית.
זה ספר שמאוד ארצה לקרוא בעתיד.
ותודה גם על מילותיו היפות של זך. המדורה בארץ מספיק חמה בשביל להוסיף גם את הגפרור של הנושא העדתי. ואפשר לראות "מציצים"שוב ותמיד לצחוק על העניין של כור ההיתוך שלנו. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
כתבת נהדר.
מאוד אוהב את חיפה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
כרמלה, את טירופו של רופא הנפש קראת? אם כן, מה דעתך עליו?
|
|
|
כרמלה
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מאד שמחה על הסקירה הזו. תודה אירית.
מאד אוהבת את יהודית הנדל ואת הרומנים שלה, ובראשם הספר הזה. חשוב לי לציין שהדגש בספר הוא יותר על המתח העדתי ופחות על ותיקים מול מהגרים. רבים מגיבורי הספר אינם עולים חדשים, אלא כאלה שעלו עוד לפני מלחמת השחרור. חלקם נלחמו גם במלחמה עצמה וישנה גם אמא שבנה נפל. בתום המלחמה הם זכו ליחס מזלזל מאד מצד האשכנזים.. עוד חשוב להזכיר בהקשר זה שהספר, שיצא ב1955, הקדים את אירועי ואדי סאליב שפרצו ב-1959. כמי שגדלה בחיפה, אני זוכרת אותם היטב. גם תיקון קטן: זה אינו ספר הביכורים של הנדל אלא הרומן הראשון שלה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים בשם "אנשים אחרים הם" והתפרסם ב-1950. (קיוויתי לפרסם בין יום הזכרון לשואה ויום הזכרון לחללי המלחמות סקירה על שני סיפורים חשובים מאד מתוכו. לצערי לא הספקתי). מאד ממליצה לקרוא גם את הרומנים "החמסין האחרון" ו"הר הטועים" ושני סיפורים מ"אנשים אחרים הם". אחד נושא את שם הספר, והשני "קבר בנים" ואת אחרית הדבר "בשולי הדברים". |
|
|
סקאוט
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מקסימה, אירית.
לקחתי את הספר מהספרייה לפני מספר שבועות והסקירה שלך גרמה לי לחשוב שעשיתי בחירה נכונה, כנראה. מקווה מאוד שהוא יהיה לטעמי כפי שהיה לטעמך. על פי העלילה ורפרוף נראה שזה אכן כך אבל רק כשאתחיל אותו ברצינות אדע את התשובה הוודאית. |
|
|
אלעד
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה ומשכנעת! תודה.
|
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
עדיין לא קראתי אף ספר שלה.
תודה רבה על הסקירה היפה. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יופי של סקירה. עוד לא קראתי ממנה ואולי הגיע הזמן.
|
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה
|
37 הקוראים שאהבו את הביקורת
