|
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
התעוררתם בתוך ההר.
פתח נפתח בהר ומשם יצא איש בברדס שחור "ברוכים הבאים על אנושיים",הוא אמר,"כולכם יודעים להשתמש בקינזיס כלשהו,אני הולך לעשות ביניכם תחרות כדי לבדוק איזה קינזיס הכי חזק.
בעל הכוחות הכי חזקים יזכה לשליטה מוחלטת ביחד איתי על המין האנושי,השאר יושמדו בדרך".
והוא נעלם.
ההר התחיל לרעוד ולהתמוטט וקולו של האיש נשמע ממקור לא ידוע "אם תצאו תזכו לחיות,אם לא אז תמותו,יש לכם 4 שעות"
אתם יכולים לצאת מההר בעזרת הכוחות שלכם,אתם יכולים למנוע מאחרים לצאת,אבל לא להרוג אותם.
יש לכם עד יום שבת ב21:00.
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מופתע. באמתשאין לי שום מושג איך הגעתי להר הזה, מי האיש בברדס, ושאני הולך למות או להוביל למוות של כל שאר האנשים שכאן. אני שואב את הקול מחתיכות הסלע שנופלות מתקרת המהרה,
והולך מתחת לחור שהם יצרו. אני משתמש בקול שספקתי מהם בשביל לשבור את מה שנשאר מהתקרה באיזור ההוא של הנמהרה, שכבר כככה היה לא יציב, ומתרחק מהר כדי לא להיפגע ממפולת האבנים, ושואב את הקול שלה באותו הזמן.
אחרי שהן מפסיקות לזוז אני הולך עד שאני עומד מתחת לחור בתקרה.
נהרה אחת רצה אלי, ואין לי מושג מה היא רוצה לעשות ואיזה קנזיס יש לה, אבל אני עושה גל קול לכוונה- היא מועדת ונופלת. את מה שנשאר מהקול ששאבתי, אני מטיח בריצפה מתחתי, וזה מעיף אותי למעלה. אני יוצא מהחור בתקרה ונוחת על הרגליים שלי על התקרה מבחוץ.
אני נשכב על הבטן ומציץ מהחור, כדי לראות את ההתרחשות. אף פעם לא יצא לי לראות סוגי קינזיס אחרים.
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לצאת מההר..
אוקיי. כבר ציפיתי למשהו מלחיץ יותר.
רק.. איך אני משתמש באנרגיה שלילית כדי לצאת מפה?..
אני יכול לנסות את הפיצוץ ההוא, איך קוראים לו? התחלחלות השנאה, אבל האנרגיה הזאת צריכה מקור. מישהו מיואש. ואז, אני שואב ממנו את האנרגיה השלילית ו.. ממיר אותה לאנרגיה.
אני יודע, כשהחלטתי ללמוד דווקא אמברקינסיס אפילו אנשים שלא כל כך נגד קינזיס נגעלו ממני, כי אני שולט באנרגיה שלילית. אבל זה לא מה שהם חושבים.. כאילו, נראה לי. כשאני שואב ממישהו אנרגיה שלילית הוא נהיה מאושר יותר, אז מה אכפת לו? כל עוד אני לא משתמש בזה נגדו.. חוץ מזה, אין נשק טוב יותר מהפחד והיאוש של היריב.
העפתי מבט סביב. הרבה נערים ונערות רצו ממקום למקום ולא ידעו מה לעשות. זה יכול רק להועיל לי.
עצמתי עיניים והפעלתי את קרן היאוש כדי לשאוב את הייאוש סביבי(הבנתי נכון?..).
'ואוו' חשבתי 'המקום הזה הוא כמו מפעל לאנרגיה שלילית..'
התחלתי לשאוב הכל לתוכי. כשאני מעביר למישהו אחר אנרגיה שלילית אני בדרך כלל הופך אותה ליאוש. כשאני מעביר אותה אלי אני הופך אותה לזעם. מדהים, אבל לרוב זה גורם לי לחשוב בצורה בהירה יותר.
טוב, סיימתי. הרגשתי את הזעם מחלחל בתוכי ודמיינתי אותו עובר ממני לעבר הסלע שמולי, הסלע המזורגג שמפריע לי לעבור!! ומתפוצץ!
קול ניפוץ
הו. זה טוב. נראה לי שקצת הגזמתי אם הפיצוץ, כי ההר התחיל להתמוטט מהר יותר. סלע אחד נפל לי כמעט על הראש, אבל יש לי חושים חדים. הרמתי לעברו יד ושלחתי אליו כדור אנרגיה והוא התפוצץ באור שחור.
חייכתי. אני אוהב את הקינזיס שלי.
נער אחד רץ לעבר הפתח שפתחתי בקיר. חוצפן! לא רציתי לפצפץ אותו, אז רק צעקתי לעברו.
כן, זה נשמע מטומטם, אבל אני חושב שאם תראו את זה קורה, לא תרצו שאני אצעק עליכם.
לקחתי את כל הפחד שאולי נשאר בי, וצרחתי. הסחור התמוטט על הרצפה, ראשו כואב, כנראה.
אני בעצמי הלכתי לפתח ויצאתי דרכו. עכשיו כדי שאף אחד לא יעבור.. או, התהום השלילית.
אבל.. השתמשתי בהרבה אנרגיה. אני הרגשתי חזק כמו תמיד, אבל אני ידעתי שזה רק לזמן הקרוב, ושבקרוב אני ארגיש ממש גרוע. כי המתחים שהאנרגיה השלילית יוצרת, וגם השימוש בה.. אם יש חיסרון באמברקינסיס זה זה.
אבל ממש לא רציתי שמישהו ישתמש בפתח שלי!!
כן, ככה אני, בנאדם נחמד.
ההחלטה נחסכה ממני כשגוש ענקי נפל והסתיר ת'פתח.
באותו רגע הבחנתי שמישהו נמצא על ראש ההר. אני לא יודע בדיוק, אבל היה נדמה לי שהוא הביט בי במשך כל הפעולה שלי, ושהוא עדיין מביט בי. לא ראיתי בדיוק, אבל חשבתי שהוא די לחוץ.
אז אולי כדאי שאני אעלה, לומר שלום.
|
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני מקווה שעשיתי הכל בסדר -.-)
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
קמתי מהר מידי, והראש שלי התפוצץ מרוב כאב.
לא ידעתי איך הגעתי לכאן, אבל האינסטינקטים שלי נכנסו לפעולה מיד.
לצאת מכאן.
פנים ההר היה ענקי ומדפי סלעים הזדקרו מעל נהרות מאגמה. רצתי לקראת אחד הקירות ונעצרתי לפני קו עבה של אש נוזלית (אני יודעת שזה לא אש נוזלית -_-)
נשמתי עמוק. חזרתי אחורה בצעדים מתוחים, אז רצתי קדימה במהירות כשאני צוברת תנופה ומזנקת מעל המאגמה אל המדף הראשון.
משכתי את עצמי למעלה וקפצתי אל המדף הבא. טיפסתי בזהירות במשך זמן רב עד שקרן האור שירדה מלמעלה התקרבה אלי מאוד.
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הר מזורגג נפל עלי ועכשיו איש פסיכופטי מברבר לי במוח על להשתלט על העולם. יופי, ידעתי שלא היתי צריכה להסניף את החומר ההוא שג'אט הזהיר אותי ממנו.
הקשבתי לדבריו של האיש ונחרתי, קינזיס חזק בתחת שלי, התחרות המטופשת או השליטה בעולם לא הזיזו לי, זה לא היה הסגנון שלי. מה שכן, בהחלט התכוונתי לצאת מפה בחיים- איפה שזה לא יהיה "פה"...
נשימות עומוקות, ליזן... להרגע, לאסוף את עצמך, להיות מוכנה להתקפה בכל רגע... אמרתי לעצמי, בוחנת את המערה שנוצרה מהתרסקות ההר ומעווה את פני למראה האבנים העצומות שהיו יכולות להרוג אותי בקלות. ראיית הלילה שלי הופעלה אוטומטית, כמו שמיד עשתה, גם במקומות החשוכים ביותר. שמחתי על הייתרון הזה.
נאנקתי כשקמתי על רגלי. לצאת מפה זו המשימה? בסדר, בכיף! אני שונאת אבנים ואבק!
תחום הקינזיס שלי היה פוטוקינזיס- שליטה באור, ופיתחתי את היכולות שלי כבר שנים, מתקדמת במהירות בדרגות ההתמחות השונות. הגעתי לרמה הגבוהה ביותר לפני שנה, כנראה שהיתי הפוטוניקזיס הכי צעירה שעשתה זאת.
לא היתי צריכה לחשוב הרבה על איזה מהסגנונות אני אלך, הפצצה. זה היה ברור. כמובן, יכולתי להשתמש בקרן האור המרוכזת- שהיתה ממש כמו לייזר רב עוצמה- אבל העדפתי את ההפצצה, פשוט כי היא היתה רבת עוצמה בהרבה, ואולי אני אצליח לקבור בדרך גם כמה מהקינזיס המתחרים- כמה שפחות נגדי, יותר סיכוי לשרוד.
בדיוק כשהריכוז שלי הגיע לשיא והתחלתי הרגיש את האוויר עד מרחק מטר סביבי מתחיל לרטוט מאנרגיה (דבר שג'אט נהג לומר שנראה כאילו שהאוויר עצמו מבועת מכוחי) והתכוונתי לשחרר ולהפעיל את הכוח, מישהו שעמד בדיוק מחוץ לטווח הראייה שלי, הפעיל מין פיצוץ מוזר משלו (דארקי...^^) הריכוז שלי השתבש כשסלע עצום התמוטט ממש עלי. שיחררתי את האנרגיה ופלאש מעוור של אור התפרץ מגופי וריסק את הסלע לאבק. קיללתי בזעף ומיהרתי לטפס למעלה, מרסקת כל סלע שהעז אפילו לחשוב על ליפול עלי.
פרצתי לי דרך נוחה בעזרת אור הלייזר, מבקעת אדמה ואבן על ידי ליטוף פשוט שלהם, יוצרת כמעט מדרגות בקיר ומשמידה ומשבשת את הדרך אחרי, כדי שאף אחד לא ינצל אותה.
לא התכוונתי להיות זו שתישאר תקועה מתחת להר מחורבן...
|
|
אריאל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אמא! אמאל'ה! איזה פחד! הצילו! שמישהו יציל אותי! אני תקועה! מה אני עושה עכשיו!!?!??!?!?!?!?! אלוהים ישמור אותי! אני הולכת למות!!!
אולי אני אצרח כדי להירגע?
"אהההההההההההההההההההההההההההההההההה!"
"מי הביא לכאן טרזן?!" שמעתי מישהו עצבני צועק.
לא, זה לא עוזר! לא להיכנס להיסטריה, לא להיכנס להיסטריה!!!
ועכשיו, לחשוב איך אני יוצאת מכאן.
לא! זה בלתי אפשרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא יוצאת מכאן!
מה אני עושה?!?!?!?
אני אשתמש בכישורי הטיפוס המיוחדים שלי! אבל אין לי כאלה! אמבולנס משטרה מכבי אש שמישהו יעשה משהו!
*נושמת עמוק*
להירגע, להירגע.
הגעתי למסקנה שהאנשים הכל כך נחמדים והמתוקים שיש כאן כנראה עסוקים ולא יכולים לעזור לי כרגע. אני אצטרך לבקש מהם רשות.
"סליחה?" פניתי למישהי "אני יכולה למחוק לך את הזיכרון רק לרגע?"
לפני שהיא הספיקה לענות, הפעלתי עליה את כישורי המדהימים ושלחתי אליה אנרגיה שגרמה לה לחשוב שהיא ברווז.
"גע, גע, גע, געגעגעגעגעגע"
"כן כן, בדיוק ככה, גע, כן, הנה! בואי לכאן, את יכולה להמשיך לגעגע.. הנה תעמדי כאן, אוקיי, תתכופפי, כן כן הנה עכשיו את יכולה להתרומם."
"תתרוממי!"
בעטתי לה בגב.
"יופי חמודה! " ליטפתי אותה. "הנה- עוד קצת-"
עמדתי על הכתפיים שלה, נאחזת בראשה.
"עכשיו תתקרבי לסלע הזה פה- כן- יופי! כל הכבוד!"
נאחזתי בזיז בסלע והנחתי עליו את רגלי, נאחזת באבנים בולטות.
"זהו! מצויין! את יכולה ללכת!"
"גע, גע, גע, גע, גע גע געגעגעגעגע, גע"
"את מושלמת! תודה על כל העזרה! בהצלחה גם לך! תזכי רק באושר יושר ובריאות!" הפרחתי לעברה נשיקה בעודי מתחילה לטפס.
"גע, געגע, גע געגעגע גע געגע?"
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
טיפסתי וטיפסתי וטיפסתי, וגם אז רק המשכתי לטפס... גופי לא הרגיש את המאמץ, היתי עסוקה מדי בלחצוב את דרכי מבעד לשכבת סלע שהבחורצ'יק ההוא לא הצליח לפרק. השתמשתי בשילוב מבעית בעוצמתו של התפוצצות וקרן לייזר משסעת-הרים (כן, היתי פשוט חייבת להשתמש בביטוי הזה!) והיתי חייבת להודות, התקדתי לא רע.
התקדמתי, וזרעתי הרס מוחלט מאחורי, מנתצת כל פיסת מדף סלע או שביל מאולתר, מחליקה קירות וקורעת חורים גדולים בקרקע הלא יציבה ממילא. היתה לי הרגשה שלא מעט מהאחרים יתקעו כהוגן בגלל זה, וזה גרם לי לחייך. אולי הרעיון של תחרות לא היה רע כל כך בסופו של דבר. תמיד לעגו לפוטוקינזיס, טענו שזה סוג הקינזיס חסר התועלת ביותר. מטומטים... יהיה נחמד להוכיח לעולם את הטעות הזו. טוב, מי שטען את זה כנראה לא הבין כלום... הוא לא הבין את האפשרויות הרבות לשימוש בכוח של האור, בכלל, הוא לא הבין את האור עצמו. אור לא היה רק ההפך מחושך, אור הוא אנרגיה, אור הוא כוח, חום, חיים... הגבירו את הכמות הטבעית של דבר אחד מאלו באדם, והוא ימות תוך רגעים ספורים- יקרע לגזרים על ידי היקום עצמו.
שלא נדבר על ההיפוך- שאיבת אור, כישרון נלווה של פוטוקינזיס מעיטים בלבד- ולמרבה הסיפוק, אני בתוכם... נסו לחשוב בעצמכם, מה היה קורה לבן אדם אם היתם לוקחים ממנו כל טיפה של אנרגיה, או כוח או חום או חיים? התשובה מובנת למדי...
אלו דוגמאות שמתבססות על בני אנוש, אבל הכוח פועל באותה מידה גם על אדמה, מים, אוויר או פלדה. ועוד משהו שהיה מאוד שימושי בפוטוקינזיס: לא היתי צריכה כלום כדי לזמן את האור אלי.
בניגוד לרוב סוגי הקנזיס, לא היתי צריכה למשל, שמש, אש או מנורה כדי לשאוב ממנה אור. השתמשתי בגופי שלי, יוצרת מהאנרגיה של עצמי את הכוח. כמובן, היה קל בהרבה להשתמש בשמש, אבל עם הזמן הבנתי שזה רוב הפעמים לא כוח זמין במיוחד. אז למדתי לשאוב את הכוח ממקום אחר.
סביר להניח שהיתי מתישה את עצמי למוות אם לא היתי מגלה את העובדה המרתקת שאני יכולה להחזיר לעצמי אנרגיה ובו זמנית לקחת אותה. אחרי הכל, פוטוקינזיס עסק בעיקר בשכפול כוח האור- או האנרגיה, במקרה הזה...
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
המשכתי לטפס תוך זריקת מבטים מבוהלים סביב.
לא נראו סכנות מיידיות, הייתי גבוהה מאוד ורק קומץ קינזיס היו קרובים ליציאה.
ההר היטלטל בשלב הזה, ומפולת קטנה של סלעים לוהטים השמידה את מדף הסלע הקרוב. צרחתי בבעתה כשאחד מהם מעך את כף הרגל שלי.
"סלע מטומטם," סיננתי.
מה עכשיו? המדף הבא היה במרחק של חמישה מטרים ממני, עשרה מטרים מעליו היה הפתח החוצה וההר רעד בעוצמה.
תאשימו את כישורי ההנדסה שלי בחישוב הזה.
הבטתי סביב. בדיוק אז התחיל גל נוסף של מפולות, הישר מעליי.
הושטתי את זרועותיי כדי להגן על הראש. מדף סלע שלם צנח עליי ונעצר באוויר.
נעצתי בו מבט מרוכז וקמתי באיטיות. כשיד ימין מושטת קדימה כדי לגרום למדף הסלע לרחף, דילגתי עליו ומשם אל המדף הבא.
הסלע צנח אל ראשו של קינזיס נוסף ומעך אותו.
חרקתי שיניים ומשכתי את עצמי החוצה ממהר. המדרון התגלה מתחתיי. כדאי שאני ארוץ למטה ומהר, למרות שיש לי הרגשה שמי שהביא אותי לכאן לא יתן לי לעשות את זה.
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הרגע שהאיש סיים לדבר ונעלם עבר בסלואו מושן:ההר התחיל להתמוטט וכולם התחילו לברוח.רצתי בשיא המהירות,סלעים נפלו מצדדי, ואני קפצתי,דילגתי,והחלקתי כל הדרך.הגעתי לתהום שבה חוצה גשר אבן, וכאשר ניסיתי לחצות נפלו אבנים על הגשר, והחלו למוטט אותו.פוצצתי את חלקם עם חזיזי חשמל,אבל רובם מוטטו חלקים גדולים ממנו.היססתי...הסתכלתי למטה וראיתי שיברי אבנים חדות מחכות לפגוש אותי, ובזמן שהיססתי נפל נטיף אבן ענק ושבר את החלק שכבר חציתי מהגשר.ידעתי שאני חייב לפעול עכשיו, וקפצתי בעוד החלק שאני עומד עליו נופל.נעזרתי בחשמל שייתן לי את הזינוק המתבקש,וכבר ראיתי את הקצה השני, ו-... לרגע אחד נוראי חשבתי שאני כבר בדרך למטה, אבל אז שמתי לב שאני עומד בצד השני. המשכתי לרוץ, וראיתי את אחת מהיציאות מולי,ורצתי מהר ככל שאני יכול.פתאום תקפה אותי הרגשה נוראית, ראיתי אדום בעיניים, ואיבדתי את כל הכוחות להמשיך.למדתי כבר על כמה אנשים שיכולים לגרום למחשבות אפלות ושליליות להפוך לאנרגיה,וידעתי שההרגשה שאני מרגיש היא היאוש בצורת אנרגיה.סלע ענק נחת ליד ראשי,וכמעט מחץ אותו,ברגע הזה הבנתי שאני חייב להמשיך, והתחלתי לרוץ שוב, אבל אז מפולת נוספת התרחשה לידי, וסלע גדול פגע בראשי. קמתי מהרצפה המכוסה אבק בכאב נוראי,ושלחתי יד לאונה הימנית שלי: היד הייתה מכוסה בדם, ובאונה היה פעור חתך גדול.הגעתי לפתח, אבל הוא היה חסום!צנחתי על הרצפה ביאוש, אבל התנערתי מזה.הידיים שלי עיקצצו, והמוח שלי פעל,הקדשתי את כל האנרגיה שלי בשביל זה, ומתחתי את ידיי לאחור. שאבתי את כל החשמל הסטטי שנוצר בהר,ויריתי:חזיז ברק חזק ומהיר נורה בניצוצות לאבנים החוסמות את הפתח, ופוצצו אותו ברעש ענק.זינקתי החוצה והתגלגלתי בעפר שבחוץ.
[לא התגובה הכי טובה שלי]
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הבטתי סביב. החושים שלי הרגישו את הדם הרב שבאזור. זרימה, פעימות לב.
כבר שנים שלא הייתי בחברת בני אדם, בטח שלא כאלה עם קינזיס..
הדברים שאמר האיש הדהדו בראשי. לשלוט במין האנושי.
ככה אני אוכל לנקום בציידים שהרגו את אימא. חוץ מזה, לא יזיק לי קצת שעשוע..
סלע שנחת לידי הזכיר לי להתחיל לפעול.
התקרבתי אל אחד מקירות האבן ואחזתי באבן בולטת.
משכתי את עצמי למעלה וחיפשתי את האבן הבולטת הבאה.
קרני שמש קטנות בצבצו למעלה, לשם אני צריך להגיע.
נאחזתי באבן הבאה והמשכתי להתקדם.
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לצאת מההר? זה פשוט.
הלכתי אל מרכז ההר והבטתי למעלה, ראיתי אור, קצה ההר, אני צריכה לחשוב על דרך להגיע לשם.
סימנתי לעצמי מעגל על האדמה, קוטרו בערך חצי מטר, התחלתי לחפור ולהוציא אדמה, ככה שישאר בור עמוק בתוך המעגל.
ראיתי שאחרים נמצאים בשלב מתקדם, אני צריכה לחשוב על דרך לעכב אותם..
חפרתי יותר מהר, עד שאורכו של הבור הגיע לאורך של מטר בערך, זה יספיק לי.
מילאתי את הבור במים, נגעתי בהם, הם היו די קרים, אבל אני אתמודד עם זה.
התחלתי לשלוט במים, לגרום להם לרחף באוויר, ובאמת ראיתי גל של מים מרחף באוויר.
כיסיתי את הבור במהירות ועליתי על גל המים, הגל החזיק אותי טוב והוא החל לרחף אל פתח ההר.
בדרך עצרתי ליד אחד הקירות של ההר, קיר קשה, מלא באבנים, הורדתי כמה אבנים שיכולתי להרטבתי את קירות ההר, ככה הם יהיו חלקים וגושיים, יהיה קשה מאוד לטפס עליהם, "זה כבר יעכב מי שיעבור פה" אמרתי לעצמי בשקט והמשכתי לרחף למעלה.
את קצה ההר גם הרטבתי במים, אבל מעט מים, אם יגעו בו הוא יוכל להתפורר בקלות ואני מניחה שגם ככה הוא לא היה חזק במיוחד.
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שוב חלמתי את החלום.
הפעם הפניקס הספיק להתקרב מאוד, ואז התעוררתי. איפה אני? הקירות כאן עשויים מ... אדמה? נזכרתי שאני עוד שוכבת על הריצפה והתרוממתי על המרפקים לישיבה. הרגשתי נורא מבולבלת והזמן האט סביבי. עוד לא למדתי לגמרי לשלוט בקינזיס שלי - כרונוקינזיס, היכולת לשליטה בזמן. שמעתי אנשים צורחים אבל הם דיברו ביחד ולא יכולתי להבין אותם. פשוט ישבתי מבולבלת והתבוננתי באנשים בניסיון להבין מה קורה.
פתאום נפתח פתח בתקרה ודמות בברדס שחור נכנסת לחדר עם קירות האדמה. הזמן האיץ למהירות רגילה. האיש בברדס אמר "ברוכים הבאים על אנושיים" השתדלתי להשאר רגועה כדי לא להאיץ את הזמן סביבי. על אנושיים? זאת הסיבה שהוא לכד אותנו? "כולכם יודעים להשתמש בקינזיס כלשהו,אני הולך לעשות ביניכם תחרות כדי לבדוק איזה קינזיס הכי חזק.בעל הכוחות הכי חזקים יזכה לשליטה מוחלטת ביחד איתי על המין האנושי,השאר יושמדו בדרך". ואז הוא פשוט נעלם.
פתאום הקירות התחילו לרעוד והתקרה התחילה להתמוטט. "אם תצאו תזכו לחיות, אם לא אז תמותו, יש לכם 4 שעות" מאיפה הגיע הקול הזה?
לצאת לצאת לצאת.. איך אני אמורה לצאת מפה? תתרכזי קייארה, את יכולה לעשות את זה , אני חושבת לעצמי. אני עוצמת עיניים ומתרכזת הכי חזק שאני יכולה. הכל משתתק, הקירות מפסיקים לרעוד וסלעים שנפלו מהתקרה נותרו קפואים באוויר. הצלחתי!
לא רציתי לבזבז זמן בהתפעלות ממה שכרגע עשיתי. רצתי לכיוון הסלעים הקפואים שנפלו מהתקרה והשתמשתי בהם כמדרגות. קפצתי מסלע לסלע, ועוד סלע ועוד סלע.. לקח לי קצת זמן אבל בסוף הגעתי לקצה ויצאתי החוצה. קרני שמש שטפו את פניי והרגשתי מאושרת. הבטתי סביב ואז הבנתי למה הקירות היו עשויים מאדמה. היינו בתוך הר! בחיי, איך לא הבנתי את זה עד עכשיו?
|
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
וואו, כל כך הרבה דברים שלא ידעתי על קיומם! כל כך הרבה סוגי קינזיס!
איכשהו קרה, שאף על פי שהקינזיס שלי לא בדיוק הכי חזק, הצלחתי לצאת ראשון.
פיצוצים, לייזרים, ברווזים אנושיים... זה פשוט מדהים מה שאפשר לעשות עם הכוחות האלו. לפתע אני מתמלא בעצב, כשאני נזכר שפה החזק מנצח, ואני לא בדיוק החזק.
יש כאן אנשים שיכולים לפוצץ דברים ולירות לייזר, אני בסך הכל יכול ליצור גלי קול. הם לא עד כדי כך עוצמתיים...
פתאום אני שומע צעדים. אני מסתובב מהר ורואה שזה הנער שעשה את הפיצוץ הגדול ממקודם. אני קצת נלחץ, הוא הרבה יותר חזק ממני ואני לא יודע מה הוא הולך לעשות לי, אבל אני מחייך חיוך קלוש, מנסה להיראות ידידותי.
אני קם לישיבה, ואומר "שלום" מהוסס.
"היי, מי אתה?" הוא שואל.
"אוטאסו. אתה זה עם הפיצוצים..."
"אפריאל" הוא אומר בחיוך.
"אני לא חושב שמישהו שם לב, אבל אני זה עם הגלי קול... במחשבה שנייה לא כל כך רואים אותם. אז...
לי יש גלי קול" אני מחייך ומרים גבות וכמה רגעים.
|
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הרמתי גבה. הבחור התחיל למצוא חן בעיניי. "גלי קול? מגניב. אני שולט באמברקינסיס. שליטה באנרגיה שלילית, וכו' וכו' וכו'.." כן, הוא בהחלט היה לחוץ.
אני מבין למה הוא נלחץ.. גם בלי קשר לכוחות שלי תמיד אומרים לי שאני נראה מלחיץ, עם המבט החודר והמראה האפל. אז זה לא טבעי שאפנה לשלוט בכוחות שליליים ואפלים?
סרקתי אותו. הוא היה גבוה, ודי נאה. ידעתי לקרוא הבעות פנים ושפת גוף, וראיתי שהוא אולי חושב שהוא חלש אבל יש בו כוח. היה ברור גם שהבחור זכה ליחס טוב, בניגוד אלי.
"אז.." הוא שאל כשהתיישבתי. "מה אתה יכול לעשות עם האמברקינסיס הזה שלך?"
"יותר מדי.." מלמלתי. "אני יכול לפוצץ דברים, כמו שראית, למוטט אנשים רק בכך שאצעק אליהם, לאסוף אנרגיה שלילית מאנשים, וגם למלא אותם בה. אבל קצת קשה לשלוט בזה. לפעמים מספיק שאני רק אביט בפרח במבט עקום, והוא ישר יקמול."
הישרתי אליו מבט. "ומה אתה יכול לעשות?"
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שתי פיצוצים נוספים, קרן לייזר ממיסת-כל והשמש מצאה את דרכה אלי...
צחקתי בהקלה כשהרגשתי את האור החמים מחזיר אלי את כל האנרגיה שאיבדתי. ראיית הלילה שלי כבתה כשרצתי החוצה, כמעט נופלת על זוג קינזיס שדיברו שם. זיהיתי אחד מהם, ההוא שפוצץ חצי מההר. תהיתי איזה סוג של קינזיס הוא...
(המממ... זה בסדר? או שהיציאה היתה צריכה להיות מסובכת יותר?)
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מתחתי את ידי אחזתי באבן אחת. לא היה לי מושג שהיא רטובה. (כיפס!!!)
היד שלי החליקה ונשארתי תלוי עם יד אחת.
קיללתי בשקט ושלחתי את ידי אל אבן אחרת, שהייתה יבשה.
התקדמתי במעלה הקיר, ככול שעליתי נהיו פחות אבנים.
זה לא צירוף מקרים, אני מנחש.
הבטתי למעלה, שמעתי משם קול, שיחה.
אחזתי בחוזק באבן גדולה, הרגשתי שהאבנים כאן לא כול כך יציבות.
נזהרתי לא להפעיל יותר מידי לחץ על האבן, והמשכתי לטפס.
הרעידות גרמו לכול מיני אבנים לצנוח למטה.
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הסדרתי את הנשימה, וניקיתי קצת מהעפר.העיניים שלי סרקו את הסביבה, אבל אף אחד לא היה לידי,"מממ,כנראה שכולם יצאו מהצד השני".התחלתי להתקדם לרוחב ההר, ומדי פעם החלקתי או נפלתי,עד שלבסוף הגעתי ליציאה הראשית.היו שם כמה אנשים שכבר יצאו,ואז ראיתי את הבחור שגרם לפיצוץ הגדול, וכנראה גם לתחושה הנוראית שתקפה אותי בהר.התחלתי להתקדם אליו בעוד הוא דיבר עם עוד בחור...
|
|
אנג'ל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
זה כיף, חייכתי לעצמי כשהתחמקתי מאבן שאיימה למחוץ לי את הראש לשניים. היי, אני בסביבה הטבעית שלי! הכל אבנים, אדמה, חול. זה פשוט טוב.
יכולתי להרגיש את האבנים, אז פשוט התחמקתי מהן במהירות רוב הזמן. בפעמים שלא הצלחתי, לעיתים רחוקות, פשוט הסטתי אותן הצידה.
ולפעמים פגעתי במתמודדים אחרים.
אופס?
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
בשתי ידיי אחזתי בשתי אבנים.
הבטתי למטה, שמחתי לגלות שיש עוד מתמודדים שלא חשבו על דרך לצאת.
קלטתי נערה שולטת בסלעים שאיימו לפגוע בה.
נשמע לי מוזר שהיא תצא מכאן בקלות כול כך.
התמקדתי בה. רגשתי את הדם שלה. זורם לו בתקינות.
עוד מעט כבר לא... חשבתי.
סלע צנח לכיוונה. לפני שהיא הספיקה לעשות משהו גרמתי לה לעמוד במקום, כמו פסל.
היא לא הבינה מה קורה. הסלע עמד לפול עלייה.
בשנייה האחרונה הסטתי אותה מאותו המקום. כן, התחרטתי.
לא יודע למה. הרגשתי שיש בה משהו מיוחד.
אולי זה קרה בגלל שהיא יודעת להשתמש בקיזיס...
טיפסתי למעלה במהירות.
כפות ידיי כאבו מהאחיזה הממושכת.
הגעתי ליעד. פתח די גדול. הרמתי את עצמי למעלה ויצאתי מההר.
נשמתי את האוויר הנקי.
ירדתי במורד ההר, אני לא לוקח סיכון ונשאר שם למעלה.
|
|
<FONT COLOR= RED>Killer
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בתוך הר לא הבנתי מה אני עושה פו בכלל פתאום נפתח פתח בהר ומשם יצא אי זה בנאדם בברדס שחור כמו פחם ברוכים הבאים על אנושיים",הוא אמר,"כולכם יודעים להשתמש בקינזיס כלשהו,אני הולך לעשות ביניכם תחרות כדי לבדוק איזה קינזיס הכי חזק.
בעל הכוחות הכי חזקים יזכה לשליטה מוחלטת ביחד איתי על המין האנושי,השאר יושמדו בדרך".
האיש נעלם מיד אחר שסיים לדבר התחלתי לחשוב על מה שהוא אמר בזמן שחשבתי ההר התחיל לרעוד ולהתמוטט וקולו של האיש נשמע ממקור לא ידוע "אם תצאו תזכו לחיות,אם לא אז תמותו,יש לכם 4 שעות"
התחלתי לחשוב על דרך לצאת מין ההר הזה אחרי כמה זמן עלה במוחי רעיון לעשות מפולת אבנים שתיצור חור בהר יצרתי כדור קרח כדול מספיק כדי לעשות מפולת אבנים הנפתי את הכדור למעלה והוא התפוצץ ההר התחיל לרעוד ואבנים נפלו מהשמיים כשבאתי ליצור נטיף קרח גבוהה מספיק שיגיע לחור שבתקרה ראיתי קנזיס אחר הוא רץ לכיוון שלי אבל באמצע שהוא רץ הוא נופל ומועד ידעתי שאין לי זמן לעזור לו אז פשוט יצרתי את נטיף הקרח הכי גבוהה אחרי שסימתי ליצור את הנטיף ראיתי את הקנזיס ההוא שוב הקפאתי את הרצפה מתחת לרגלים שלו והוא החליק ונפל חזק כדי לשבור רגל או יד לא ידעתי אם קרה לו משהוא התחלתי לטפס על הנטיף הגבוהה כשהגעתי למעלה הרסתי את הנטיף שיצרתי אחרי שהנאיף נהרס הסתכלתי למטה אל החור וראיתי את קנזיס שנפל אף פעם לא חשבתי שיש עוד קנזיס בעולם וגם אם חשבתי שיש ידעתי שאני לא אראה אותם לעולם אבל עכשיו זה היה יותר מידי מוזר.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(משעמם לי------שוב!)
|
|
|
אריאל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
המשכתי לטפס, אבל לא ממש הלך לי. והבנתי שזה לא ילך ככה. הברירה היתה בין שוב להיכנס להיסטריה (אלוהים תציל אותי!!!!!!!!!!!!19 לבין למצוא פיתרון יעיל! אבל אין לי פיתרון יעיל!
הבזיק לי בראש רעיון. רעיון! גלינג! הסרתי את הסוודר שלבשתי, נאחזת ביד אחת במקום בולט בסלע. כרכתי אותו סביבי וקשרתי בחוזקה. מתחתי את ידי וקשרתי את השרוול למקום בולט למעלה. נעזרתי בחבל המאולתר והטיפוס שלי היה מהיר בהרבה.
יש!אני כזאת גאון! פשוט מרי פופניס!
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(חיחי... מרי פופינס... פולוווו!!! O.O)
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לאאא! לא מזכירים את זה!)
|
|
מגדת העתידות
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אוף, אין לי כוח להגיב ><)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[זה יהיה בסדר אם קייארה תרד מההר? נראלי נורא משעמם שם :-/ ]
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(כן, אל תבואי לפה- משעממממםםםם!!! >.<)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני עומדת בקצה ההר ומשקיפה למטה. אני לא רואה דבר מלבד ירידה מלאת בדשא. באופק אני רואה כמה מבנים. בתים, אולי? יכול להיות שיש שם כפר. בכל מקרה, אני חייבת להסתלק מההר הזה. לא בחרתי ללמוד קינזיס, לפחות ממה שאני זוכרת - וזה לא הרבה.
אני רצה במורד ההר הכי מהר שאני יכולה. אני כבר בחצי הדרך למטה ו... לא יכול להיות.
אני מגיעה לנקודה ישרה. זאת אותה נקודה ממנה התחלתי לרוץ. אני מביטה מאחורי ורואה את שאר האנשים שהיו איתי בתוך ההר. זה כאילו בכלל לא זזתי.
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[מרי פופינס? 0.0]
|
|
|
אנג'ל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כשיצאתי מטווח הקירות עשיתי את הדבר הכי כיפי שעשיתי בכל ימי חיי.
גלשתי במורד ההר עם גלשן מאדמה שיצרתי לעצמי.
המהירות הייתה מירבית. צרחתי הרבה פעמים. "והוהוו!!!!!" והבהלתי אנשים שהתאמצו לרדת מההר בסירבול.
ואז נעצרתי באחת כשנתקלתי בבחור שהביט עליי במבט נוקב כשקפאתי במקום וכמעט גרם לי להיהרג.
גלשתי בדיוק למולו ונעצתי בו מבט זועם. הוא נרתע לרגע. ואז תיכנן להקפיא אותי, הבנתי את זה. אבל לפני שהוא או אני הבנו מה קרה תקעתי אגרוף ברקה שלו והמשכתי הלאה. למרות שהוא לא התעלף.
ואז המשכתי לגלוש ולצרוח בהנאה. וכשירדתי למטה והגעתי לטווח בטוח, נשמתי בהקלה.
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לרגע נשארתי המום על האדמה.
קמתי ונגעתי בזהירות ברכה, זה כאב.
לא הבנתי בדיוק מה קרה. אבל זה כאב.
זאת הייתה נערת האדמה שהחטיפה לי עכשיו.
והיא גלשה בגלשן אדמה במורד ההר.
אוקיי. החיים שלי הזויים רשמית.
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אחרי כמה נסיונות כושלים החלטתי שאני כבר בחיים לא אצליח לרדת מההר. אבל אז ראיתי את אחת הבנות שהיו איתי בתוך ההר גולשת למטה מהצד השני ומביאה אגרוף למישהו. אאוץ'.
טוב.. אולי מהצד השני אפשר לרדת ממהר.
האטתי את המהירות סביבי והתקדמתי בהליכה מהירה במורד ההר. למה לבזבז אנרגיה מיותרת כשאפשר פשוט להאט את הזמן?
הגעתי ליד הנערה שגלשה. יכולתי לעקוף אותה בקלות אבל האטתי את קצב ההליכה שלי רק כדי לראות מה היא תעשה. היא העיפה לעברי מבט וניסתה לעקוף אותי.
'את לא תצליחי' גיחכתי לעצמי. הגברתי את קצב ההליכה שלי והשארתי אותה מאחור.
כשהגעתי למטה הסתובבתי אחורה לבדוק אם הצלחתי לרדת. הצלחתי! אני יכולה לראות מאיפה באתי! חיפשתי בעיניי את הנערה ההיא. היא הייתה עוד על ההר. הגברתי את המהירות סביבי לקצב נורמאלי וחיכיתי שהיא תגיע.
למה אני מחכה לה? אני שואלת את עצמי. כדי לשאול אותה אם היא מכירה אותי? כבר נמאס לי לשאול אנשים אם הם מכירים אותי, וחוץ מזה, אם היא הייתה מכירה אותי היא כבר הייתה אומרת, לא?
בינתיים האנשים האחרים כבר התחילו לרדת מההר.
|
|
|
אריאל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לא הספקתי אז אני כותבת שתי שורות)
הגעתי למעלה ויצאתי מהבור.
(בעצם שורה)
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(המשך?.... הממ... מתישהו?)
|
|
|
<FONT COLOR= RED>Killer
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גם לי משעמם.
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אהממ.. מה לעשות עכשיו? ]
|
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אני יכול לשאוב גלי קול, ולהשתמש בהם. אני גם יכול לייצר בעצמי, אבל אם אני שואב גלי קול מרעשים חזקים הפעם הבאה שאני ישתמש בהם תהיה יותר חזקה" אני אומר.
אנרגיה שלילית... מעניין מאוד. לא ידעתי שיש קנזיס כזה האמת.
"אתה יודע, אני לא מתכוון לשתף פעולה עם התחרות הזו. אם מישהו ימות זה לא יהיה אף אחד מאיתנו, אלה המשוגע ההוא שרוצה להשתלט על העולם"
ואז מוסיף: "ואני חושב שבסופו של דבר המתחרים יהיו אלו שיהרגו אותו."
|
|
|
<FONT COLOR= RED>Killer
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
צריך לחקות שלינה תתחבר מתי שהוא ותכתוב פרק חדש.
|
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הנהנתי בהערכה חדשה כלפי הבחור. הוא חכם. "אני מקווה שככה באמת יהיה" הבטתי בעיניו והוא התכווץ. אם אני רוצה שהוא יהיה ידיד שלי, אני צריך להרגיל אותו, שלא ירתע מהמבט שלי. חייכתי, והוא נראה יותר רגוע.
אבל נראה לי שהתקוות שלי ייתנפצו.
|
|
