|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
נבחר מנהיג אחד מכל שבט.
שבט דורן-אליאן
שבט ריין-מלאני
שבט קדה-מלג'ן
שבט נאו-טר
לפתע מול כל שבט מופיע משטח גדול ועגול.
אתם עולים על המשטח והוא מרחף לעבר אזור בג'ונגל, כל השבט נמצאים שם.
אך האזור שכולכם נמצאים בו מחולק לאזורים, חמישה אזורים, אזור אחד לכל שבט.
אתם יורדים מהמשטחים, כל משטח מוריד את השבט באזור שלו, ובין האזורים מפרידים קירות שקופים.
אחריי שכולכם יורדים מהמשטחים, אתם רואים מולכם עץ גבוה.
לפתע מהשמיים נופלת קופסא קטנה מאוד ועלייה כתוב 'מנהיגים'
בקופסא יש טבעת.
כל מנהיג שם את הטבעת, וברגע שאתם שמים אותה, אתם מתפוגגים ולפתע מוצאים את עצמכם קשורים לעץ (הגבוה שהיה מולכם).
המטרה של כל קבוצה היא לשחרר את המנהיג, לכל אחד מכל שבט יש משטח, שבעזרתו הוא יוכל לרחף אל העץ, אבל על כל משטח שומרים שלושה טציות, אתם צריכים לחסל אותם.
בשביל לשחרר את המנהיג כל חבריי השבט צריכים לעלות על המשטחים ולהגיע למעלה.
המנהיג שישוחרר אחרון, ימות.
חוקים-
אתם צריכים להרוג 3 טציות לפניי שאתם הולכים על המשטח שמגיע לעץ של המנהיג.
אסור להרוג מישהו אחר חוץ מהטציות
אתם מתארים את הטציות
מותר להרוג כל טציה בתגובה
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
יופי לי... ידעתי שאני לא רוצה להיות המנהיגה...
מצאתי את עצמי קשורה אל העץ העצום ההוא והכל בגלל הטבעת. בעצם, הכל בגלל המלך הפסיכי, אבל לא היה לי מצב רוח לחפש אשמים רחוקים מן העין והעדפתי להאשים את כל העולם ואשתו... "אלק, אינסה, פיבי וקאת'... בבקשה תהיו טובים בלהרוג טציות!" צווחתי, מנסה לחשוב על דרך להשתחרר בעצמי- למקרה וחברי יכשלו.
כשלא מצאתי שום דרך כזו, עצמתי את עיני והחלטתי שאני מתרכזת בלא להיכנס לפאניקה.
(אני לא רוצה למות... קטניס, רוח המוות, אורומיס ולואיזיאנה- בבקשה להציל אותי!! >.< ובהצלחה לכם!)
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הלב של יהתחיל לפעום במהירות מטורפת. לא אליאן, זה ייגמר רע מאוד אם היא תמות.
חרקתי את שיניי. תפסתי את המצית ורצתי אל העץ. הוא היה גבוע וחסר ענפים כך שלא יכולתי לטפס עליו.
שמתי לב למשטח כסוף שהופיע מולי וריחף מטר באוויר. מושלם.
רגע אחר כך הופיעו משום מקום שלוש מפלצות שונות, מחרידות ומרעישות במיוחד.
"תירגעי אטאה." התנשפתי. הבטתי אחורה. הרוב נראו מעט המומים, אבל התחילו לחפש דרכים להוריד את אליאן מהעץ.
אחת המפלצות, נשר בערך בגודל שלי עשוי קרח, פלט צווה וניסה לכרות לי את הראש עם המקור שלו.
הדלקתי את המצית ונעלתי אותה על מצב להביור. האש ריקדה בלי שלחצתי על הגז. הכנסתי לציפור אגרוף בוער ישר במקור, והוא הפך לעננה של אד. בעטתי בחזה הנוצתי הקפוא שלה בכוח והוא התפרק, חתיכות חתיכות.
אבל בינתיים המפלצת הספיקה להגיב. הטפרים הנוצצים שלה שעטו אלי ושרטו את פניי. חתך מדמם היה על לחיי, ועוד אחד על הכתף שלי. בשאגת זעם הטחתי את הגאגרוף הבוער שלי בצווארה של הציפור והיא התפוצצה לערימת שבבי קרח.
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
היה מוזר שהן תקפו אותי בתורות, אבל התרגלתי לזה שאין שום דבר נורמלי במקום הזה.
המפלצת השניה, יצור אדום ומדמם בעל טפרים אימתניים, שאג עליי וחשף את שיניו.
המצית כבתה מהמים שנשפכו עליה, אז שלפתי את הקטארים שלי.
רסיסי הקרח על האדמה טסו לעבר המפלצת לפקודתי, והדם המכסה אותה תסס כשחתכים עמוקים נפערו בכל גופה.
המפלצת פערה את פיה ושאגה שוב; סילון של משהו שנראה גם הוא כמו דם נורה לכיווני.
השטחתי על האדמה ברגע האחרון, וסילון הדם פגע בעץ מאחוריי ופער בו חור, כמו שקורה במגע עם חומצה.
מתנשפת בפחד, התגלגלתי הצידה והצבעתי בחוד הקטאר שלי על המפלצת. הלהב התכסה שכבת כפור שזהרה בפתאויות באור כחול ועז, ולהבי קרח כחולים בגודל כף היד שלי ננעצו בפניה של המפלצת.
השאגה המחדירה מילאה שוב את אוזניי, וסילון דם שכוון אלי נשפך על המפלצת.
הצטמררתי. הצלבתי את הקטארים שלי וחתכתי איקס קפוא באוויר. מוטות קרח קפואים בקעו מהאדמה ושיפדו את המפלצת, שנמסה לעיסה אדומה ודוחה.
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
המפלצת הבאה היתה צל. צל של דוב עם עיניים אדומות, שזז כל כך מהר עד שבקושי שמתי לב שהוא עשה משהו.
לא הספקתי להגיב מהר מספיק, והדוב העשוי צל הצמיד אותי לאדמה באכזריות.
לא בזבזתי זמן. הרמתי את הקטארים שלי והתחלתי לבעוט בטירוף ולשסף בהם לכל עבר. נראה כאילו הצל המרכיב את המפלצת נקרע לגזרים, ופיסות ממנו הפכו לתלתלי עשן שחור.
התגלגלתי כשאני מכסה את ראשי וקפצתי על רגליי. הצמדתי את שני הקטארים שלי והרמתי אותם מעלה בתנועה חדה.
סהר עשוי קרח הוטח בדוב וקרע אותו לשניים.
הדוב השמיע צליל עמוק וחודר והתחבר מחדש, כשהוא קטן הרבה יותר ונראה מוחלש מאוד. בעטתי בצל מרוב תסכול, אבל הרגל שלי רק נבלעה בתוכו והתחילה לבעור בכאב.
צרחתי. הרגשתי את הכוח מתחיל לאזול ממני, ואז פילחו את ראשו של הדוב שלושה חיצי קרח מאחוריי.
שלחתי מבט של תודה לחברי הקבוצה שלי, קמתי במהירות וזינקתי על המשטח הכסוף.
ריחפתי באוויר. נשענתי מעט קדימה והמשטח ריחף לעבר אליאן.
"מה קורה, אליאן?" מלמלתי בחיוך. היא פלטה אנחת הקלה.
משום מה לא הצלחתי לגעת בחבלים. קיר אנרגייה חסם את דרכיי.
"כולנו צריכים לעלות!" שאגתי למטה.
תמהרו כבר.
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שייט! לא! חשבתי שאני רוצה להיות מנהיג!
זה העונש שאנחנו מקבלים על זה שהיינו טובים כל כך?!
אני מתאר לעצמי שבחרו את המנהיגים לפי מי שהיה הכי טוב.
אבל באמת, זה ממש מרגיז. אני אמור באמת לשבת בשקט, קשור לעץ, ושהחברים שלי יהרגו ממפלצות או שאני ימות?
זה מזל ביש, כל העניין הזה. מההתחלה, זה שאני נבחרתי לבוא לפה גם.
ועכשיו החיים שלי, ספציפית, תלויים בכישורי ההרג של שאר השבט.
"קדימה! אל תתנו לי למות! תהרגו אותם!!" אני צורח.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני מצטרפת לקריאה שלך, דרקון ספרים... -_-
בני שבט ריין היקרים..... הצילווווו!!!
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
עכשיו אנחנו צריכים להציל את המנהיגים, מה? פתאום אני ממש שמחתי שאני לא מנהיג! לא ממש מתחשק לי לשבת על עץ כשכולם מנסים להציל אותי.
רצתי לעבר המשטח שאני אמור לעוף עליו. מוזר, אבל נראה שכלום לא שומר עליו.
'יופי,' חשבתי. 'אולי יש לי מזל!'
כן, בטח.
משום מקום התנפל עלי נמר גדול. וכשאני אומר נמר גדול, אני מתכוון נמר גדול יותר מדוב גריזלי, ועם שיניים שהיו גורמות לרגשי נחיתות לטיגריס שן-חרבי.
הוא נעמד מולי וחבט בי בכפתו. נפלתי על הישבן בצורה מביכה למדי, אבל לא היה אכפת לי כי באותו רגע יצא לי כל האוויר מהריאות.
נשמתי נשימה עמוקה ומהירה והגלגלתי הצידה כשהטיגריס ניסה להצליף בי עם הציפורניים שלו.
כשלתי לעמידה והוצאתי את החרב שלי מהנדן. פתאום הבחנתי שליד המשטח שלי הספיקו להתייצב גם יצור אנושי למראה ולטאה בגודל של כלב עם שלושה ראשים. הבנתי שזה מן הסתם מפלצות גם כן, אבל משום מה הם לא תקפו אותי.
בינתיים.
הטיגריס תקף שוב וחמקתי. הוא נעצר מטר ממני, והצליף בכפתו. ניסיתי להגן על עצמי עם החרב, והצלחתי בצורה חלקית. פצעתי אותו ברגל קשה, במיוחד בהתחשב בעובדה שהחרב שלי כוסתה לפתע בכפור כחלחל והקפיאה את הרגל שלו, אבל הבעיה היא, זה שהכוח שהוא הפעיל היה כל כך חזק, שהרגל הקפואה הוטחה בפנים שלי, ושרטה אותי כמה שריטות טובות.
זה היה כואב.
הצלפתי שוב לעבר החתול המגודל, ומחרבי נורה רסיס קרח חד וגדול. הרסיס פגע לטיגריס בחזה ושיפד אותו.
יופי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(כן דארקי, בבקשה, שלוש תגובות!)
|
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ועכשיו תקפה אותי הלטאה.
כפי שציינתי, היו לה שלושה ראשים. אולי אתם הבנתם שזו הידרה, אבל אני לא הבנתי את זה. מה לעשות? לא הקשבתי בשיעורים על כל מיני גיבורים שחיסלו יצורים משונים בדרכים מרשימות, וקיבלו מתנה כל שהיא מאלים כל שהם, ובסוף גם הפכו לאלים, בלה בלה בלה.
אז אני הייתי צריך להכיר את ההידרה היכרות קרובה, בלי לדעת שאי אפשר להרוג אותה בדרכים רגילות.
ולא, זה לא היה כיף.
ההידרה ניסתה לנשוך אותי, ובתגובה של כל לוחם חרב נורמאלי כרתתי את הראש שלה. מיד המשכתי את התנועה והורדתי את כל הראשים.
הפנתי גם ליצור במחשבה שהוא מת, והעפתי מבט חטוף ביצור האנושי.
טעות.
מאש הטעות הזאת, כל פעם שאני הורג יצור כל שהוא, אני גם עושה וידוי הריגה, וגם ממשיך לחכות כמה שניות, ליתר בטחון.
שישה ראשי הידרה עצבניים נגחו לי בגב. זה כמו שישה אגרופים עם אגרופן, ועוד אגרופים של בנאדם עם יד בגודל ראש.
בקיצור, כשנפלתי על הבטן מאוד הופתעתי שהגב שלי לא נשבר בשישה מקומות שונים.
"מה לעזא..?" ניסיתי לקום, אבל ההידרה הייתה סוג-של-חכמה. היא התיישבה על הגב שליי ולא זזה.
מה עושים כשלטאה במשקל טון, שהייתם בטוחים שהרגתם אותה, ועוד נוספו לה שלושה ראשים בנוסף לשלושה הקדמים שוכבת עליכם וששת הראשים שלה רוצים לנשוך אתכם?
אה-הא, שאלה קשה.
למזלי, אני בנאדם מאוד רזה, ואני גם די גמיש.בתנועה מסובכת שעד עכשיו לא הצלחתי להבין, הסתובבתי כך ששכבתי על הגב.
לא שיפור גדול.
פתאום עלה בראשי זיכרון לגבי לטאה כזו. מסתבר שאולי לא ישנתי במשך כל השיעור על הרקולס.
*פלשבאק*
"אבל כל פעם שהוא הוריד לה ראש, גדלו לה שניים חדשים.."
"מה?" הזדקפתי מיד בכיסא. "אבל אם ככה.. איך אפשר להרוג אותה?"
המורה הביט בי במבט משועשע. "או! תראו מי קם! באמת כדאי שתקשביב יותר בשיעורים שלי, הם יכולים להועיל לך בחור צעיר." הוא יישר את משקפיו. "בכל אופן, כפי שעמדתי לומר, בגלל שכל ראש שהוא הוריד לה גדלו שניים אחרים, הוא הבין שכדי שלא ייגדלו לה ראשים חדשים הוא צריך לחרוך את הצוואר לאחר שהוא כרת את הראש. ברור?"
"עם אש?" שאלתי.
"כן, עם אש. במקרה הזה הוא השתמש בחצי-אש.."
"אפשר להשתמש רק באש?"
"מה זאת אומרת, נערי?"
אימצתי את ראשי כדי לנסח את השאלה בצורה טובה יותר. אחרי הכל הרגע התעוררתי משינה עמוקה!
"אהמם.. טוב, באופן היפותטי, אם אני אפגוש הידרה ואלחם בה, ולא יהיה לי אש. האם אוכל להשתמש, אני יודע במה? קרח? אם אהיה במדבר קרח, זאת אומרת."
המורה הזעיף פנים. "יש לך שאלות משונות, בחור צעיר(לא נמאס לו?..). נראה לי שכן. אפשר להשתמש בקרח."
*סוף פלשבאק*
אז זה מה שקרה.. טוב. זה לא מועיל לי במיוחד. רק אם אצליח להוציא את החרב שלי ולהפעיל אותה, אבל לעזאזל! איך עושים את זה?..
הוצאתי את החרב ממתחת להידרה, ופצעתי אותה בחזה. אני רק מקווה שזה לא יעשה לה שני חזות(ככה כותבים חזה ברבים?!).
ראש אחד של ההידרה הצליף. עצרתי אותו עם החלק השטוח של הלהב. התמקדתי בקור ובקרח, והצלפתי. למרבה ההפתעה, זה עבד. החרב נעטפה בכפור והצוואר קפא בשלמותו.
נחמד.
ההידרה ירדהממני, והתחילה לסגת. אי אפשר להאשים אותה, אבל זה היה חסר טעם. פשוט רדפתי אחריה ועשיתי את זה שוב חמש פעמים.
ועכשיו ליצור האחרון.
|
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני מתאמץ, לוחמת! לא קל לחשוב ולכתוב מהר תוך כדי שיעור, כשאני צריך להסתיר את זה! ><")
התקרבתי ליצור האחרון. הוא נראה אנושי לגמרי, וכשבחנתי אותו ביתר עיון, הבחנתי בדבר מעניין מאוד.
הוא היה גבוה, היה לו שיער שחור מאודועיניים בדיוק כמו שלי. הוא היה חיוור כמוני.
בקיצור.. הוא היה העתק מושלם שלי.
"מה?.. מה קורה כאן?" גימגמתי.
"שלום" אמר דגרון2 "מי אתה?"
הוא חייך חיוך שובב, והכל שלו היה כל כך מלא בטחון עצמי, שהבנתי משהו. הוא לא היה סתם כפיל שלי. הוא היה אני המושלם. לא חסר לו בטחון עצמי, ושפת הגוף שלו הייתה דרוכה ורגועה בו-זמנית. הוא היה יותר שרירי ממני ובצורה מוזרה כל שהיא, גם יותר יפה ממני, למרות שנראנו אותו דבר.
"אני דרגון!" אמרתי בשמץ עצבנות. "ואתה סתם יצור משונה שאני צריך להרוג!"
לא, לא נשמעתי בטוח בעצמי.
"לא.. אני לא סתם יצור. אני אתה. אני אתה המשופר. למה לך להרוג אותי? אני רוצה לעזור לך. אני יכול להפוך אותך לטוב יותר, כמוני. אתה תהיה מושלם, החזק ביותר! אולי אליאן תהיה המנהיגה, אבל אתה תהיה חזק יותר!"
"שתוק" נהמתי.
"אתה ביקשת את זה." הוא שלף את החרב בהבעה עצובה והצליף לעברי.
בקושי הספקתי להגיב. חסמתי אותו ותקפתי במתקפה משלי. הוא חסם אותה בקלות ותקף אותי בפרץ מכות שבקושי הצלחתי לחמוק מהם.
הוא באמת היה יותר חזק ממני. אם היה לי יתרון כל שהוא, זההחרב. הייתה לי חרב מיוחדת, ולא הייתה חרב רגילה. ראיתי את זה בצבעה.
המשכנו להליף מהלומות. נלחמנו רק מספר דקות, אבל כבר התעייפתי. הוא אפילו לא התנשף.
אני צריך לסיים את הקרב הזה. מהר.
הטעתי לכיוון הרגליים שלו, והצלפתי מעלה. הוא חסם וכמעט דקר אותי. שתי מגני הניצב שלנו הצתלבו ואני ניסיתי לפרוק אותו מנשקו בטריק שלמדתי מזמן.
זה לא עבד.
"אתה עדיין רוצה להילחם בי?" הוא כבר לא התנהג אלי בצורה נחמדה. הוא חייך חיוך אכזרי, וידעתי שהוא לא יחסוך במאמצים להרוג אותי.
לא עניתי. זה סתם בזבוז אנרגיה.
התרחקתי ודקרתי. הפעם שובחשבתי על קור. על קרח. התרכזתי באותה תחושה שהייתה לי כשהרגתי את ההידרה.
הוא חסם, אבל זה לא עזר לו. הכפור פשט ברחבו והמשיך לעבר היד שלו.משום מה הגוף שלו קפא עוד לפני שהכפור נגע בו.
דרגון2 נראה המום. "מה.. מה קורה פה?" בחיקוי מושלם שלי.
"כלום." אמרתי, והבנתי שפתאום אני נשמעתי בדיוק כמו שהוא נשמע אז. "אתה פשוט עומד למות. זה גם מתחרז." הרגשתי טוב יותר וחזק יותר.(לא, אני לא רומז שאנחנו התחלפנו. זה רק מבחינה מנטלית ><")
עליתי על המשטח שלי ועליתי למעלה, לעבר אטאה.
"שלום" אמרתי בחיקוי מושלם של דרגון2, עם החיוך והכל. "מה המצב?"
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לא יודעת מה איתה- אצלי מחורבן.... תצילו סוף סוף!!! לעזאזל, אני אימה בתפקיד העלמה במצוקה..... >.<)
|
|
לואיזיאנה מנטש
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
החלטתי שצריך להציל את מלאני כמה שיותר מהר, כי היא הייתה ממש היסטרית ונראה לי שהיא על סף התקף פאניקה. "אוקיי, בואו נגמור עם זה!" קראתי, וקפצתי לכיוון אחד המשטחים.
ואז קפצה עליי שימפנזה.
אוקיי, לא בדיוק שימפנזה. כי היא הייתה ענקית וורודה ומזילה ריר שנראה ארסי.
חוץ מזה, היה לה זנב מלא עוקצים בגודל כדורגל, ניבים ארוכים ועיניים אדומות מבריקות.
"אוקייייייי..."חשבתי, "בטוח יש לה חולשות, נכון?"
השימפנזה שאגה לי בפנים ונשכה אותי בזרוע. תוך שנייה איבדתי את ההיגיון הבריא שלי ושלפתי את החרב. תקעתי אותה במעמקי הלוע של השימפנזה, רועדת כולי- כנראה בגלל הנשיכה.
השימפנזה התחילה להתעוות, אבל לא וויתרתי. דחפתי את החרב עמוק יותר ויותר.
פתאום השימפנזה קפאה. ואז הבנתי- הטציה הזאת היא רובוט בחלקה, אם לא יותר. וחלקים מתכתיים מהשלד שלה התמגנטו אל החרב.
בלי לחשוב יותר מדי, שלפתי במהירות את החרב והשימפנזה עפה קדימה, מעליי- והתנפצה על העץ הענקי, מתחת למלאני.
"פיבי! את משוגעת?!" צרחה מלאני. "הייתי יכולה להיהרג!"
רעדתי כולי בגלל המראה הזוועתי של השימפנזה, עדיין בעל חיים בחלקה, מתנפצת על העץ לעצמות ובשר...אבל לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב על זה.
כי אז הופיעה הצרעה.
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(הידד לדראקי! חברי-שבט-דורן-ההזויים-תזיזו-את-התחת-שלכם-מיד!)
|
|
|
לואיזיאנה מנטש
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הצרעה גם הייתה מפלצתית בגודלה, אבל בשאר המובנים היא הייתה צרעה רגילה.
וזה מה שהיה הכי גרוע. היא גם נראתה מבחילה, וגם הייתה קטלנית להחריד.
הצרעה התקפלה וכיוונה עליי את העוקץ העצום והקטלני שלה, וצווחתי. עיניים של צרעה, וה"חדק" שלה, מוכפלים פי מיליון בגודלם- זה היה מראה שכמעט גרם לי להקיא.
הצרעה ניסתה לעקוץ אותי שוב ושוב, וכל פעם התגלגלתי והתחמקתי. אבל ידעתי שאי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן. אז החלטתי לחסל אותה כמו שחיסלתי את הטציה הקודמת.
התנגשות חזיתית בעץ.
נעצתי את החרב במרכז הבטן של הצרעה, וכשאני מתעלמת מההתפתלות הבלתי- פוסקת שלה- טיפסתי על הגב שלה ואחזתי ב"מחושים" שלה.
התחלתי למשוך בהם, והיא השתוללה. היא ניסתה לעקוץ אותי, אבל הייתי על הגב שלה, אז זה היה בלתי אפשרי. ואז קיצצתי לה את העוקץ.
היא השתגעה לגמרי, עפה לכל הכיוונים, ובסוף התנגשה בעץ והתרסקה. אבל אני הייתי עליה, והושלכתי אל האדמה.
טיפסתי בחזרה אל המשטח, אבל מישהו חיכה לי שם.
הטציה האחרונה.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לואיז! לואיז! לואיז!! כן! תהרגי אותם!!! תודה! ^_^)
|
|
|
The dark dragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני מצטרף לקריאה של לוחמת! קדימה, אנג'ל, פולו!)
|
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לאזאזל, אתם מתכוונים באמת פשוט לא להגיב ולתת לי למות?
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
נשמתי נשימה עמוקה ורצתי בטירוף לעבר משטח הכסף.
כשכמעט הגעתי אליו, גוש ג'לי ענק וכחול נחת מולי.
הבטתי בו בהלם קל, אחרי כמה שניות התאוששתי ושלפתי את החרב שלי.
נעצתי בו את החרב, עשיתי את זה עם הרבה תנופה. לא ציפיתי שהוא יהיה כול כך.. חדיר.
היד שלי שקעה לתוך הגוף שלו והרגשתי צריבה עוברת בזרוע שלי.
מיהרתי למשוך את היד לפני שהוא יעכל אותי. החרב יצאה בשלום.
חתכתי בו חתך ארוך, הוא התאחה במהירות והחל להתקדם לעברי.
חתכתי עוד כמה חתכים. הוא נשאר שלם והתחלתי להרגיש נואש.
כשחשבתי שאני עומד למות, נזכרתי שג'לי הוא נוזל צמיגי. ונוזל אפשר להקפיא.
חשבתי על קור ועוצמה, ותקעתי את החרב בבטן שלו. הוא החל לקפוא מבפנים,
ובתוך כמה שניות הוא הפך לקרחון. ניפצתי אותו.
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הבטתי סביב בדריכות.
שמעתי רעשים מתוך השיח. נסוגתי כמה צעדים אחורה והתכוננתי לכול דבר.
דביבון קטן יצא מהשיח ורחרח את הסביבה, הוא נעץ בי מבט שאני לא אשכח, מטריד כזה.
בתוך שניה הוא גדל לגובה מטר ושאג. עיניו הפכו לאדומות רצחניות.
הסתערתי לעברו, הוא התחמק ממני בזריזות והתנפל עליי.
הוא שרט את הכתף שלי. התנשפתי ודחפתי אותו בחוזקה. הוא נהדף.
הצלחתי לחתוך לו חתיכת בשר מהמותן. הוא צווח ונאנק.
כן. די מגעיל.
דקרתי אותו כמה פעמים. הוא הפסיק לזוז ועיניו חזרו להיות שחורות והוא הפך לאבק.
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ציפור יפיפיה נחתה מהשמיים.
היא הייתה ורודה, בקצוות נוצותיה בצבע ירוק.
הדבר המוזר שבה היה שהיא הייתה בגובה 2 מטרים.
המבט הרגוע שלה היפנט אותי, הבטתי בה והתפעלתי.
לפתע היא ניקרה את האדמה לידי. חור די גדול נוצר באדמה.
חזרתי להיות ערני. זחלתי במהירות על האדמה, גיליתי שהיא לא רואה כול כך טוב.
נעמדתי כשאני מאחוריה, ויריתי לעבר הגב שלה שלושה נטיפי קרח.
צבע הנוצות שלה הפך לשחור. היא התחילה להתפרע, לנקר כול מיני נקודות באדמה.
באחת הפעמים קפצתי על המקור שלה. אחזתי בו חזק.
נתתי לה אגרוף בעין. היא צווחה ונפלה.
רצתי לעבר המשטח העגול ועליתי עליו.
הגעתי למעלה. אטאה ודרגון כבר היו שם.
"כולם בסדר?" שאלתי.
|
|
|
לואיזיאנה מנטש
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הטציה האחרונה, כמובן, הייתה הגרועה מכולן.
זה היה עורב, קטן אפילו יחסית לציפור, עם עיניים צהובות וענקיות. נראה תמים.
והוא היה ההפך מזה.
התקרבתי אליו בהיסוס, והוא התנפל עליי בצווחה תוך שבריר שנייה. הוא התחיל לנקר כל סנטימטר חשוף בגופי, ותוך כמה שניות כבר אי אפשר היה להבחין בין הנמשים ובין הדקירות. השיניים שלו היו חדות כמו טפרים של דוב. רעדתי מכאב ומהלם, אבל ניסיתי להיאבק.
ואז העורב נתפס לי בשער, ולרוע מזלו הוא לא הצליח לצאת.
אבל לרוע מזלי, הוא נאבק. וזה כאב מאוד.
הוא שרט לי את הקרקפת, ותלש לי המון שערות.
תפסתי ברגליים של בעורב הקטן, ואז הוא נשך את היד שלי. הרגשתי כאילו שפכו לי חומצה על היד- היא תססה ובערה בכאב. צרחתי, וכבר לא יכולתי להשתלט על עצמי. תפסתי בראש של העורב, ולפני שהבנתי מה אני עושה- נעצתי שתי אצבעות בעיניו של העורב.
איכס. העורב צווח וירק עליי עוד חומצה, או מה שזה לא יהיה, אבל כבר לא היה לי אכפת. המשכתי ללפות את הראש של העורב, ופתאום סובבתי אותו. נשמע צליל "קנאק" והבנתי ששברתי לו את הגולגולת.
הוא מת.
וסוף סוף יכולתי לעלות על המשטח.
השער שלי היה מרוט ופרוע, הקרקפת שלי בערה מהשריטות וכך גם הידיים והפנים מהניקורים. והיד שלי? היא פעמה בכאב ונראתה כמעט שרופה.
אבל הצלחתי.
עליתי על המשטח, וחיכיתי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אם היית ממהר, אליאן היתה הרבה יותר טוב." סיננתי. "רין, בבקשה!" קראתי למטה.
|
|
אנג'ל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
דיי התמהמהתי בביצוע מסורבל למדי. היו לפניי שלושה מפלצות; אחת בדמות שועל לבן ענקי. שנייה בצורת נחש דרקון שהקשקשים שלו הזילו ריר מוזר וירקרק. ודבורה ענקית עם עוקץ שכפול מהגובה שלי.
התנפלתי על שלושתן בו זמנית, מה שהתברר כמטומטם בצורה מדהימה.
אני בטוחה שבלי השוט הייתי מתה.
סובבתי את השוט באוויר ורסיסי זכוכית זינקו ממנו, רסיסי הזכוכית הפכו באוויר לקוצים קטלניים, בזמן שקוצים בנו את עצמם על השוט שלי.
השועל והנחש נהמו במחאה, אבל הדבורה רק זמזמה בעצבנות בגלל קרע קטן בכנף שלה. העוקץ שלה בהק בצורה לא מזהירה, והשועל והנחש נסוגו מעט אחורה.
הדברים הפכו מעורפלים בזמן שהדבורה נלחמה בי. חתכים הצטברו על כפות ידי כשאני נזהרת לא להיתקל בעוקץ הקטלני שלה שיכל לשפד אותי בקלות.
התגרה הסתיימה כשחנקתי אותה במזל באמצעות השוט ועקרתי את ראשה מהמקום. היא זימזמה לרגע והתפוגגה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הנחש השמיע קול מאיים כשהגיע לעברי, והשועל התעקש להישאר לשמור על משטח המתכת. לשונו של הנחש צילצלה בעורמה והוא נעץ בי מבט מפחיד. ניביו בהקו.
לא היה צריך להיות אידיוט כדי להבין שהוא רצה להכיש אותי.
התחמקתי בקושי מסויים מהאבחות של זנבו על הרצפה. בדיוק כמו המשחק - זינקתי מעל זנבו של הנחש.
הוא ניסה לתפוס אותי בפיו ודחק אותי לרצפה, מתנפל עליי בכל הכוח כשניביו מריירים חומר ירקרק שזיהיתי כרעל.
הוא מעך כמה עצים בבביבה בעזרת שיניו המפלצתיות. הייתי מבועתת.
כמעט מאוחר מידי התוודעתי לשוט שבידי.
וכשפער מולי את לועו בפעם האחרונה, שיגרתי לעברו קוץ זכוכית ענק שנתקע בגרונו. הנחש התפתל ונשנק. לאחר מכן נעלם.
|
|
|
אנג'ל
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
השועל זקף את אוניו והיה עדיין מכורבל ליד המשטח ביהירות מסויימת, כאילו מצהיר אני יכול לנצח אותך בשכיבה.
כשהתקרבתי אליו, הוא זינק. הפכתי מודעת לטלפיים הענקיות שלו, ולעיניים שלו, שהביעו רק רשע טהור. צבועות לגמרי בשחור מזעזע ומותירות אותך ריק.
זה היה כמו משחק של חתול ועכבר; אני רציתי לקחת את הגבינה ולחזור למחילה שלי, הוא רצה לקרוע אותי לגזרים בעודי נושמת ולהתעלל בי עד המוות, ולבסוף עוד יאכל אותי.
הוא מיהר לנסות לקרוע עם טלפיו לפחות את העור מהפנים שלי. הוא פגע למעלה, ובקושי שם לב למטה. היה קשה להתחמק ממנו, אבל הוא לא שם לב לאן רגליי מועידות - מה שנתן לי ייתרון ממשי.
ואז התחלתי להילחם גם ברגליי; בועטת בקשיחות ואכזריות.
כשבעטתי בין עיניו, הן נפערו בהבעה מזועזעת של כאב אכזרי.
ואז שיגרתי שני קוצים גדולים מקרח שפגעו בעיניו.
הוא התפוגג ביבבה, ואני ניגשתי אל משטח המתכת, מרחפת לעבר אליאן.
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ריין ריחפה לעברנו ברגע שיכלה. הרגשתי את חומת האנרגייה סביב החבלים מתפוגגת.
חתחתי בזהירות את החבלים ותמכתי באליאן כשהיא עלתה על המשטח שלי. צנחנו מטה באיטיות.
"את בסדר?" שאלתי אותה מייד.
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שבט דורן-לפתע הגיעה לאטאה ציפור שמירה ובפיה יש פתק, בפתק כתוב 'שמרי אותי, אני אהיה שימושי בשבילך בהמשך התחרויות'
|
|
|
הלוחמת
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
טמנתי את הפתק בכיסי בחשש. אני מקווה שזה לא משהו זדוני במיוחד.
התנערתי. "בואו נחזור למחנות. צריך להתארגן למשימה הבאה ולהיות מוכנים יותר."
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
חייכתי בהקלה כשפיבי הגיעה. היד שלה הדאיגה אותי, אבל היתי מעט מרוגזת מכדי להתיחס אל זה כמו שהיתי עושה במצב נורמלי, חוץ מזה, עוד היתי קשורה לעץ מזורגג....
|
|
קטניס
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני לא יודעת מה קרה, כנראה הייתי המומה מדי. התנערתי כשלפתע מל התקרבה אלינו עם מבט זועם בעיניה.
"מה הבעיה שלכם אנשים? יכולתי להיהרג שם!" היא צעקה עלינו, אני מניחה שזה בגלל שהיא עוד לחוצה..
אבל לא אכפת לי לחוצה או לא, זה בעצם הרעיון כאן - כולם מתים בסוף חוץ מאדם אחד שנשאר בחיים. רעיון מטומטם למדי, אבל זה שהוא מטומטם לא משנה אותו.
"את אולי לא הבנת מה שאמרו בהתחלה, אבל זה המטרה כאן, שתמותי" אני אמרתי בעוקצנות. כולם הביטו בי בהלם, כאילו הם שכחו שזה בעצם מה שצריך להיות...
"מה אתם כולכם מסתכלים עלי ככה? הרי סופו של דבר כולנו נהיה מתים, ויש רק סיכוי קלוש שאחד מאיתנו יחיה!"
|
|
סופיה
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אוקיי היי אנשים אני חדשה פה במשחק אז... מי שבשבט קדה יכול להגיד לי כמה התקדמנו בפרק הזה? אני לא מצליחה לעקוב...)
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(את מתחילה כרגע מכאן, מה שהיה קודם לא חשוב בשבילך, תכתבי שהרגת 3 טציות (כל אחד בתגובה) ותעלי על המשטח)
|
|
