“מכירות את מבחן ה"ומה אם הוא היה הגבר האחרון בעולם?"
ככה פחות או יותר פגשתי את "הלוייתן מבבל". אני אומרת את זה פחות כדי שתחמלו עליי שהגבר, סליחה הספר, האחרון בעולם איתו נתקעתי השבוע היה בינוני ומטה, ויותר כדי להיות הוגנת ולומר שלו הדילרית האיכותית שלי היתה מגניבה אל שושן את מחמלי נפשי, ולו היתי קצת יותר פעילה לבנות רפסודה ולהגיע אל טוב ממנו, לא היתי פוזלת לכיוון של ספר פנטזיה. כזו אני.
אך גם בז'אנר פנטזיה, ידידיי, כמו שאמר הרב אמנון יצחק, יש שווים יותר ויש שווים פחות. והלוויתן מבבל, לתחושתי, הוא ספר בינוני לנוער. מה שחמוד בו הוא הנסיון להעיר את המיתולוגיה הפרסית הקדומה (ועם זה, בתור אזרחית שושן, אתם מבינים שאני כמובן מזדהה), להכניס אותנו ישר לתוך הדרמה של האחשדרפנים, שהם מן אליטה רוחנית-כוחנית ששולטת באגן הסהר, ולהבין את מחירה של דחיקת האלילות הפגאנית הצידה ומי פדה את השיק השמן של הבחירה האבסולוטית באל מורדוך.
יש בזה חלק מעניין, שאפילו מעורר בי תהיות ושאלות ורצון להבין קצת יותר מה ממה שכתוב פה באמת נשען על חומר מיתולוגי מן המקור, ומה הומצא או שוכלל לטובת עלילת הסיפור.
החלק הפחות מוצלח הוא השזירה בין עולם המודרנה, אשה שעל פניו נראית כשקועה בדיכאון ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי, לבין החיים בבבל, בהם שני ילדיה -יונתן ואלה -מנסים לפענח את התעלומה הקשורה בפיתוח התרופה שאביהם הד"ר עמנואל מרגוליס, היה לקראת סיומה. לא עד הסוף תפור טוב, לתחושתי, גם יותר מדי חלקים בסיפור נשארים לא מטופלים, כמו למשל אביהם של יונתן ואלה שאינו מופיע עד סוף הספר, ולא ידוע דבר על מקום המצאו. גם היחסים הרומנטיים בין הלל בן שחר-אלה-נינו-יונתן נשארים מאוד מאוד ראשוניים ומאכזבים קצת.
בקצרה: תוכלו להמליץ עליו לנוער בגילאי ה-ח, בערך.
נראה לי שקצת אחר כך הם יפזלו אליכם במבט של AS IF
ותאלצו לקבלו בהבנה
אך טוב”
