"כריס רידל. איך אפשר לא להתאהב בזה"

"לא אכפת לי שהוא קלישאתי ואמריקאי. הוא לא ספר נוער קלאסי. הוא החזיר לי את האמון בספרי נוער, והוא סוחף ועצוב ומקסים."

"נכון, הוא מדכא עד מוות ומוזר להחריד. אבל הוא גם יפהפה"

"אני רוצה המשך לגאונות הזאת, ועכשיו."

"לכאורה הוא די ילדותי וחסר פואנטה, אבל הוא אחד מהספרים היחידים שגרמו לי להרגיש שספרים יכולים לעשות הכול."

"אפילו שהוא מספר על מציאות קשה, הילדה הזאת הקסימה אותי."

"כי זה באמת פלא."

"אין צורך להסביר אפילו, נכון?"

"גם הוא לא מושלם בכלל. הוא קצר מדי. אבל יודעים מה? לא אכפת לי."

"פשוט מהספרים האלה שנותנים לך הרגשה לא מוסברת של סגידה והערצה למילה הכתובה."

"נכון, הוא לא מושלם בכלל. וקצת צפוי. ויש כמה דמויות שדורשות סטירה. אבל הוא עדיין מזכיר לי למה אני אוהבת לקרוא."

"כי אם מיכאלה הוא היומן הסודי שלי בגיל 10, זה היומן הסודי שלי היום."

"מיכאלה. כפילתי הסודית. זאת גניבת זכויות יוצרים, מרטינה מרי היקרה, לקחת מחשבות של ילדה תמימה וקטנה ולפרסם אותם כספר. אבל אני לא אתבע אותך, כי מיכאלה הופנבלוך הראשונה פשוט נוסטלגית מדי."

"כי זאת מטילדה."

"אני אפילו לא יודעת איך הצלחתי לסיים אותו. אבל הסופרת הזאת פשוט גאונה"

"הציורים. והרובוט. ו "איך אתה מסוגל לא לקרוא ספרים?""

"כי אי אפשר שלא לקרוא שוב ושוב, אפילו שזה כל כך מטלטל."

"זאת פשוט נוסטלגיה וספר קסום."

"כי פלביה היא כל כך אני בגיל 11."

"קצת רציתי לבכות פה."