אז כתבתי את הברכה הזאת במשך חמישה ימים במקומות שונים. היא לא ארוכה או משהו כזה או מעניינת במיוחד, פשוט, היה לי ממש מעט זמן ואני רוצה לכתוב לך ברכה כמו שצריך אז אני עומדת לשחרר אותה עכשיו, כשאתה עוזב ואולי לא תראה אותה. (למרות שאני יודעת שהמון, המון אנשים שקפאו מציצים מדיי פעם, לא מחוברים, בקבוצות. בכל מקרה אני אשלח לך אותה גם דרך הטלפון של אבא שלי.)
בראשית היקום נוצר. דבר זה הרגיז הרבה מאוד אנשים ובכלל נחשב כצעד רע.
(קראת את המדריך, נכון?)
"בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג'וז, עומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר."
"למה? מה היא אמרה לך?"
"אני לא יודע. לא הקשבתי."
"אי שם, בגוף זמני של פרפר צהוב בוהק, קינן לו המוות"
(לפני כמה שבועות התחלתי לנגן יצירה חדשה והסתכלתי על חמשת הדפים הצפופים שלי והכל היה שחור ולבן ואני נשבעת, לא הצלחתי לקרוא אף תו. אז פשוט ניגנתי משמיעה והתווים בזיכרון שלי, ובגלל זה אני לפעמים טועה בקונצרטים שלי.)
https://www.youtube.com/watch?v=H2-1u8xvk54&list=RDEqfPr7jYxLE&index=3
(אני עכשיו בחדר מחשבים, בבית הספר שלי והמוזיקה ברמקולים כל כך רועשת והיא ממלאת לי את המוח במילים. יש לי דפקט כזה, שאני לא יכולה להתרכז בכתיבה אם יש מוזיקה עם מילים. במיוחד כשהן; "אני יודע שהכול יהיה בסדר", ואז; "אני יודע שהכול יהיה סבבה", והן פולשות לי למוח ואז נשארות שם, כך שהוא מזמר את השורות המעטות שחוזרות על עצמן של השיר הזה שוב ושוב.)
"Oh, this old world keeps spinning round, It's a wonder tall trees ain't layin' down, there comes a time”
(זה באמת פלא, למרות שהסיבה לזה היא בסך הכל הכוח הנורמלי בזווית תשעים מעלות שמפעילה הקרקע על העצים. בכל מקרה העולם הוא יצור יפהפה.)
https://www.youtube.com/watch?v=xsWrmJjD2eY
(חיריה הולכת להיות פארק. סנטרל פארק כפול שלוש, אמרו לנו. בעוד שמונה שנים השטחים העצומים האלה, הזרועים ירוק ושיירי פסולת שעדיין שרדה אחרי שניקו יהיו פארק. ולא עוד בניין. יחי הריאות הירוקות.
"אני הולכת לבוא לשם עם בעלי והילדים שלי - רגע, בעצם, עם בעלי - טוב, עם חבר שלי" ^^)
מזלט, כריס. עוד נשוב וניפגש. אולי אחרי מאי.
"אני רוצה להתחפש לקטרה מאווטאר, אבל מאוחר מדיי להזמין מהאי-ביי, ואין לי דרך להשיג את החלוק שלה, ואת כל השאר יש לי. זה כל כך עצוב לפעמים, לעמוד על קצה חבל מתנודד ולהחזיק חזק בשמיים, ואתה כמעט נופל אבל אתה לא רוצה לסגת כי אתה רוצה כל כך משהו, ותיארת לעצמך אותו כל כך הרבה זמן ואתה שקוע כל כך בעתיד שלך ובהווה שלך ואתה לא יודע במה לבחור. גם אם זאת רק תחפושת כחולה שלעולם לא תלבש."