ביקורות ספרים על הספר דברי - מהעולם האמיתי #

ספר מקסים. מלינדה מתמודדת בבית ספר עם חרם עליה שנובע מאי הבנה. קשה לה גם בבית. היא כמעט לא מדברת. הספר מתאר את חיי היום יום שלה והקשיים שהיא חווה. מידי פעם מישהו מגיש לה עזרה, אבל בסה"כ די קשה לה. למרות שאין פה עלילה מפוארת, הספר הזה חודר אל הלב. דברי.... המשך לקרוא

תברח

מה השתיקה הזו מעוררת בכם? דיכאון? חרדה? בילבול? אדישות? כאב? ואולי אפילו גם שמחה כי אתם לא אוהבים הרבה מלל ואתם רק רוצים להאזין בעונג לקול הדממה, כמו אל מנגינה ערבה לאוזניים? לעיתים שתיקה היא הדבר היפה והנכון לעשות. לעיתים ממש לא, והיא יכולה להיות קשה ומכוערת. השתיקה מעוררת בנו רגשות שונים, במצבים שונים. אמנם לא יוצא לנו לחשוב הרבה ביום יום על השתיקה ומשמעותה, אבל כשעוצרים רגע לחשוב, מסתבר שהיא עוד פלא מלא בחידות ביקום העצום שלנו. יש מושג כזה, והוא נקרא "פוקר פייס". ומשמעותו: אדם ששומר על ארשת פ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

אזהרת טריגר: פגיעות מיניות.* אני לא יכולה שלא להתפעם מהיכולת ההזויה משהו של נפש האדם לבצע עקיפה של זיכרון מרוטש על הכביש ולהמשיך לנסוע. לקחת זיכרון איום, לתקוע אותו בצנצנת ולשמר אותו בעומק המרתף של התת מודע. בפשטות, זאת הדרך לשרוד. כי הנפש לא מסוגלת, לא מסוגלת להמשיך בלי פשוט... ללכת, לרוץ, לברוח. לשכוח. לשים בעבר, להמשיך הלאה, כאילו כלום לא קרה. ברוב המקרים השלב הזה לא מחזיק לנצח. מתישהו הזיכרון יברח מהצנצנת, יצוף ויגאה. אולי גם יטביע. ועדיין. אני לא יכולה שלא להעריך את הנסיון הנואש של הנפש להציל את עצמה, להמשיך לחיות, להסתכל אל האופק. ~ "אני מני... המשך לקרוא

מעין

היא: כותבת את אחד הספרים הטובים שקראתי אני: לא מצליחה לדבר שעה אחרי שסיימתי אותו הדיאלוגים פשוט נהדרים. הספר כל כך חשוב ויפה וכתוב נכון וזורם ורק בא לי לשמוע עוד ולראות מה קורה עם הבחורה הזאת, שנכנסה לי ממש ללב. מומלץ ברמות. רק תהיו מוכנים לכובד הזה בלב, לוקח לו כמה ימים לעבור.... המשך לקרוא

תולעת

"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב.." יש לי חברה אנורקסית, לחניכה שלי יש בעיות בבית ואחד החברים שלי הוטרד מינית. עכשיו הם בסדר, אבל זה בגלל שמי שהיה לידם שם לב לזה. כדי שתבינו למה אני מתכוונת אפרט פה לגבי המקרה הראשון. במשך כמעט שנתיים היא הייתה אוכלת כל ארוחה בחדר אוכל יחד עם כולם (הו חיי הפנימיה העליזים) ואחר כך מקיאה הכל לתוך הפח ואף אחת לא ידעה איך לזהות את זה. יש לי המון ביקורת על עצמי שלא זיהיתי ועצרתי את זה עוד בהתחלה, אבל לא הכרתי את הנושא בכלל. אז מילא אני, ילדה בת ארבע עשרה-חמש עשרה, ששמה לב שמשהו לא בסדר אבל תמימה בקשר לנושא ולא חושדת יותר מדי, אב... המשך לקרוא

מוּמוּ

אוקי, יש לנו בעיה כאן. כי זה ספר מוערץ. זה ספר שמוערץ על ידי, זה ספר שאני חושבת שעושה עבודת קודש, זה ספר שכתוב נפלא (אבל באמת), זה ספר שמספר את מה שכולנו צריכים לדעת, זה ספר שכועס. יש דברים שצריכים לומר ואין לי מה להוסיף עליהם יותר. תקראו, בקיצור. אבל. יש לנו בעיה. (סוגשל ספויילרים. קאם און, רק מלהסתכל על הכריכה אפשר לנחש מה קורה שם) יש לנו בעיה של נושא ראשי. הספר עוסק, בתכל'ס, במישהי שעברה מקרה אונס. מקרה אונס, לעזאזל. אז התהליך שהיא עוברת מדהים, והיא מתארת בדיוק נפלא את כל מה שעשוי לקרות למי שעובר דבר כזה, ולכן דברי חזק כל כך בעיניי. אבל מה קורה אחר כך? ... המשך לקרוא

האופה בתלתלים

ספויילרים קטנטנים מצויים בביקורת זאת. או שלא. נראה לאן זה ייפתח: קיבלתי את הספר הזה במתנה,בשבוע הספר לפני שנתיים. אני זוכרת שרצתי ישר לחדר שלי והתחלתי לקרוא אותו, מבלי לדעת בכלל מה יש בתוך הספר הזה. הספר הזה הוא חשוב. הוא חשוב לי באופן אישי, הוא חשוב לאנשים שעברו את זה, הוא חשוב לבני נוער ולמבוגרים, הוא חשוב לחינוך.'Speak' הוא לא ספר שמיועד לקריאה קלילה, כלל וכלל לא. למעשה, אני אהיה בהלם אם אי פעם בן-אדם יסיים את הספר הזה ויכתוב:"לא הרגשתי כלום כשקראתי את הספר. הוא היה משעמם ולא מעניין." למרות שלא עברתי שום חוויה כזאת בעצמי, אני מרגישה הזדהות גדולה עם מלינדה.... המשך לקרוא

Readers gonna read

"תיזהרי, כי אם לא בסוף את תגמרי כמו לנה". המשפט הזה בכל מקום, אמא אומרת, סבתא אומרת, אבא אומר. מי לא בעצם? קיבלת מתחת ל90 במבחן? את תגמרי כמו לנה. חזרת הביתה אחרי 8? את תגמרי כמו לנה. הזנחת מעט את הלימודים? הברזת מכמה שיעורים? את תגמרי כמו לנה. אתם בטח לא מבינים על מה אני מדברת. אני מדברת על לנה. הכבשה השחורה של המשפחה. לא ממש משפחה, מכרים, אבל כמו משפחה, כולם מכירים אותה.. לנה הייתה ילדה מוכשרת. מחוננת. גאונה. יכולות מוזיקליות יוצאות דופן, וגם אינטלקטואליות. הבעיה עם לנה? היא גדלה בבית הלא נכון, אמא שלה הזניחה אותה. שלא תבינו לא נכון, אמא שלה בן אדם מקסים. באמת. א... המשך לקרוא

Alice of Hell

ספר יפהפה. קראתי אותו לפני כמה חודשים, ואני תמיד נזכרת בו. והערב, אני לא יודעת, יש לי מין מצב רוח כזה. שרציתי לכתוב על הספר הזה. מלינדה מנודה מן החברה, היא שותקת במשך חודשים. אף אחד לא מדבר איתה, מאז שהיא הזמינה משטרה למסיבה של השכבה. היא סופגת קללות והמון שנאה ורוע מן הילדים בבית הספר. בקושי יש לה חברות, חוץ מאחת חדשה ולא הכי נאמנה.כל החברות הטובות שהיו לה הפנו לה גב. ועדיין מלינדה שותקת. היא מתמודדת לבד עם דבר איום ונורא שקרה לה, ולאף אחד לא אכפת.אבל העץ. העץ המצוייר על הכריכה. העץ שהיא צריכה לצייר בשיעור. העץ שאף פעם לא מצליח לה. היא רוצה שהוא ייצא מושלם,... המשך לקרוא

רינת

רוב הילדים בימינו לא סובלים את בית הספר בגלל הלימודים ואוהבים אותו בגלל החברה. אני שונה כנראה. אין לי בעיה עם לימודים, אני לא אוהבת את בית הספר בגלל החברה. * תדמיינו לב. לא צורה של לב, אלא לב פועם וחי. ותדמיינו, שבכל פעם שמישהו מקניט אותו, משפיל אותו, צוחק עליו, מגעילים אליו, הלב נסדק. מתחילים להיווצר בו סדקים, חתכים, שברים. השברים מתאחים. אבל הם מתאחים לאט. מאוד לאט. ואז, שסדק אחד כמעט נעלם, מופיע סדק חדש, או שאותו סדק נפרץ מחדש. ואז עם הזמן, כל הלב מלא בפצעים, סדקים, חתכים, שברים. ואז, העלבה הקטנה ביותר, משאירה סדק נוסף. אומנם ה... המשך לקרוא

snow fox

טקס סיום יב'. אני מביטה קדימה. על הבמה חבורה של אנשים. את רובם לא ראיתי בחיים. הגיל הממוצא הוא למעלה 50 [אולי הגזמתי טיפה]. שיער לבן לרובם. חבורה של נערים בני 18 בקהל, עם הוריהם. כמה מאחורי הבמה מתכוננים להופיע. הנאומים מתחילים... ארוך ארוך מידי! אולי שמישהו ישתיק אותם? [או לפחות יקצר] קלישאות. ברכות. מטאפורות. "אתם עוד תגעגעו לתקופה הזו" אממממ לא הגזמנו? כנראה שהרוב יסכימו איתי.. רוב האנשים השפויים כמדומני לא ממש מתגעגעים לתקופה הזו גם אני אחרי הנוסטלגיה והחשש מפני מה שעתיד לבוא ובעיות עם צה''ל... כנראה לא ממש אתגעגע לתיכון. ולי עוד יחסית היה טוב, את מרבי... המשך לקרוא

מלי

אזהרת טריגר: אונס והטרדה מינית את הספר הזה קיבלתי בדואר מספר ימים אחרי כנס עולמות, אחרי אלפי הנדנודים מאור על כמה שהספר מדהים ושאני צריכה לקרוא אותו, הוא שלח לי אותו. (וגם נזכר כמה זה היה מטופש מצידו, כי הוא היה יכול פשוט להביא לי את הספר אישית בכנס) אני סומכת על הטעם של אור רוב הזמן, אחרי ההצלחה עם הגל החמישי והערפילאים, שני ספרים נוספים שהוא לא היה מוכן לסתום את הפה לגביהם. אז לא היססתי אפילו לשנייה כשנטלתי את הספר ליד והתחלתי לקרוא. ויהיה מיותר לומר שלא התאכזבתי. לורי חוטפת אותי לעולם המריר והאילם של מלינדה. מושכת אותי בשרוול ודוחפת את ה... המשך לקרוא

Nameless

מלינדה היא קצת כמוני. גם אותי זנחו, גם אני הרגשתי נורא, גם אני הייתי מדוכאת במשך חודשים בלי שמשהו שם לב. אבל היא אופטימית. היא יודעת שזה נהיה טוב יותר לא משנה באילו שקרים מאכילים אותך. היא הזכירה לי את התקופה הגרועה בחיי, וגרמה לי להתבכיין במשך כמה שעות. אבל טוב לדעת שאתה לא לבד. ... המשך לקרוא

Brookes

לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם הייתי עובר הכול לבד. כי אם כמה שזה נראה לי רגיל וברור מאליו, אני יודע שזה לא אצל כולם. לא לכל אחד מחכה בבית משפחה תומכת, שאפשר לומר לה הכול. לא לכל אחד יש זוג הורים, שתמיד-תמיד יחשבו עליך, תמיד- תמיד יתעניינו באיך אתה מרגיש. מלינדה סרדינו היא אחת מהם. יהיה מטופש אם אעמיד את מה שאני עובר לצד מה שמלינדה עברה. כי מה כבר קרה לי? מידי פעם מציקים, קוראים בשמות, והמקרה היחיד שבאמת אזכור קרה השנה, שחבורת ילדים מהשכבה קראו לי בשמות (הומו, קוקסינל ועוד), לאחר שיעור מדעים, וזה היה כל- כך משפיל, כל- כך מעליב, עד שלא יכולתי לשאת... המשך לקרוא

אור

גברת לורי האלס אנדרסון, ראיתי את הסרט "דברי" בכיכובה של היפהפיה הנודעת, קריסטין סטיוארט, הלוא היא בלה מ-"דמדומים". קראתי את הספר "דברי" שנכתב על ידיך. ואני חייבת לומר משהו. מלינדה סורדינו היא לא קריסטין סטיוארט. לא שיש לי משהו נגד קריסטין סטיוארט, היא באמת שחקנית טובה. אבל מלינדה לא הצטיירה בדמיוני כיפהפיה במיוחד. כנחמדה במיוחד. כאמיצה במיוחד. כמוזרה במיוחד. הדבר היחידי שהיא הייתה בו "במיוחד" זה להיות בת אדם. היא הייתה בת אדם במיוחד. לא, זה לא נשמע טוב כול כך. העלילה עוקבת אחרי מל, מלינדה, נערה בת ארבע עשרה שאיבדה את התקשורת שלה עם העולם בעקבות אונס ש... המשך לקרוא

Pipes

המצב שלי בכיתה ט' לא היה טוב. הרגשתי שחברות שלי עוזבות אותי, מתרחקות ממני אלפי שנות אור. הגעתי אל החופש הגדול אחרי שלא דיברתי עם חברה הכי טובה שלי כמה חודשים. לא דיברתי איתה עוד חודשיים. גם עם האחרות לא דיברתי הרבה בחופש. כאב לי, כאב לי. הייתה לי יום הולדת. חגגו לי, והרגשתי בחוץ. לא הייתי שייכת. אאוטסיידרית. כעסתי על עצמי. שנאתי את עצמי. שנאתי את "חברות" שלי. ברחתי אל הספרים. בכיתי הרבה. יותר מדי ספקות שהלב שלי יכול להכיל. שאלתי שוב ושוב- "מה את עושה לא בסדר? תפסיקי להיפגע כל כך! למה את כזו רגשנית?" אבל לא, לא הצלחתי להתנתק מעצמי, לא הצלחתי להיפטר מהספקות והחשש... המשך לקרוא

fairy tale

זאת הביקורת הראשונה שלי, אז סליחה אם היא לא מוצלחת לחלוטין... ~מכיל ספוילרים~ נתחיל מהסוף. הבאתי לספר 4 כוכבים, שזה יותר ממה שמגיע לו, בגלל הרעיון החשוב שמאחוריו. אונס זה לא נושא פשוט לכתיבה, ובכל זאת הסופרת העבירה את הרעיון בצורה די משכנעת ואמינה. אז למה לא אהבתי את הספר? ראשית, בגלל ששאר הספר, לא קנה אותי. בתור מישהי בגילה של גיבורת הספר, היה פשוט להבחין שהמחברת הייתה נערה לפני כמה שנים טובות. מלבד כמה הערות ומחשבות עמוקות, רוב הספר כתוב בצורה ילדותית ומלא בסטיגמות. הדמויות שטוחות, היא כותבת כמו ילדה, ולא משכנעת אותי שהיא באמת אמורה להיות בת 15. גם הכ... המשך לקרוא

FoxFace

יכול להכיל ספויילרים. מאוד ממליצה. ספר נוקב על התנהלות החברה הצבועה שלא מבחינה בקורבונות.אני הרגשתי במהלך הספר כאב,עצב,זעם,השפלה ועוד רגשות כמו הגיבורה הראשית. כמובן שעבורי זה כאין ואפס לעומת העוצמות שחוות אותן הנשים שחוו את מה שמלינדה חוותה....הרגשתי שליבי נצבט בשבילה, שחתכו אותי באזמל הכאב שהיא הרגישה. בהחלט יוצאים מטולטלים אחרי הקריאה מעצב ושמחה איך הגיבורה המדהימה שלנו מצאה כוחות לקראת הסוף ושיחררה מעצמה את הכוחות לשרוד הכל ואף לעזור לנערות שחוו דבר דומה לפרוץ את חומות השתיקה ובושה. אסיים עם ציטוט מהספר:"אמרתי לא".... המשך לקרוא

אלורי

לכולנו יש סודות. טראומות. דברים שאנחנו מתביישים שקרו לנו, דברים שהיינו מעדיפים לקבור בתוך בור ענקי, לברוח, להעלים אותו, כאילו הוא לא באמת קרה. ולפעמים כשאותות המצוקה פועלים, אנשים מעדיפים להתעלם, להאשים את הקורבן, לנדות אותו. הוא הריי הדפוק, לא? ואז הקורבן שותק. מושתק. כמה פעמים יצא לכם לראות מישהו בבית הספר הולך במסדרון עם ראש מורכן, ניראה כאילו הוא רק רוצה להיעלם, אבל שגם יראו אותו? שישמעו אותו? כמה פעמים אלו הייתם אתם? "אף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬מדבר‭ ‬איתה‭,‬ אף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬מקשיב‭ ‬לה‭.‬ מלינדה‭ ‬שותקת.‬ ... המשך לקרוא

שרון