ביקורות ספרים על הספר המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי
|
"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת"...
סיפור מקסים על מסע של בן אדם,שהתחיל בלי תכנון ובאופן ספונטני,
ושבמהלכו הוא מגלה הרבה תובנות על עצמו, חלקן נובעות מעיבוד זכרונותיו, וחלקן בעקבות שיחות עם אנשים שהוא פוגש בדרך.
הספר בוחן המון נושאים, ובינהם: אהבה, חברות, נישואין, הדחקה, הורות, אמונה, מינימליזם, היכולת לשחרר, פרסום ועוד
ספר מרגש וראוי לקריאה, המבוסס על רעיונות שקל לי להזדהות איתם,
חיו חיים פשוטים, עשו פעילות פיזית, התקרבו אל הטבע, וצרו קשרים חיובים עם אנשים.
ולקח אחרון וחשוב במיוחד לרגל הבלאק פריידי המתקרב: השקיעו בחוויות ולא במוצ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הנה העניין המעניין שבסבירות ובחוסרה: ספר יכול להיות הכי מציאותי- בנאלי אפילו- ובכל זאת לא אאמין למילה ממנו. מהצד השני הוא יכול לדבר על מאורעות בלתי סבירים (בעליל) ולהיות הכי פרוע שיש, ובכל זאת נאמין לכל מילה.
אני מאמינה לרייצ'ל ג'ויס, אתם יודעים? אני מאמינה שגבר שגרתי ורגיל מחליט יום אחד בספונטניות ובלי הכנה מראש לחצות ברגל את כל אנגליה מדרום לצפון כדי לרפא את חברתו הוותיקה ולתקן את עוולות העבר. לא רק שאני מאמינה לכך שזה קרה, אני גם מאמינה שזה מעשה לא אופייני לו ושהוא בחר בו בכל זאת. כמה קשה לעשות דבר כזה, בהתחשב בעובדה שמעשי הדמויות מאפיינים אותם בצור... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהירות - ספר מטעה. הסיפור מתחיל מהמסע באופן חביב ובהחלט בלתי סביר. הכל נראה נחמד ומלא קוריוזים. הרולד, הקצת אוטיסט, יוצא למסע ארוך המתחיל בכמה צעדים אל סניף הדואר ונמשך לאורך מיילים רבים. בהמשך מסתבר שמה שנראה על פני השטח הוא לא מה שמתחת. איני רוצה לכתוב פה ספוילרים אך מדובר בסיפור לא קל בכלל. סיפור מלא צער, כאב וחמלה. הקלות המבדרת של ההתחלה מפנה את מקומה לכבדות נפש לא פשוטה בכלל. הדמויות המשורטטות בצורה מינימלית מתחברות למגילה ארוכה ומיוסרת של ....
בקיצור, לבעלי סבלנות ונכונות להזיל דמעה פה ושם בלבד.
מומלץ למוכנים לטעות ולתהות...... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואוו כל כך הרבה ביקורות, ושוב הרבה מחברי וחברותי ... את האמת קראתי בסוף בגמיעה אחת ואני גאה בעצמי, שבת, אתמול, מזג אוויר סגרירי מתאים, אחרי מסיבת ריקודים עוד יותר מתאים מבחינת הרצון והחשק לעשות משהו אחר, חוצמלהתכרבל עם ספר מעולה כזה, כל כך אוהבת סיפרי מסעות, ועוד כאלה שכל כך הרבה טמון בו, ושהוא כתוב כמו ספר מתח שבעצם הפואנטה מתגלה רק בסוף, ועוד שבסוף יש הפי אנד , תענוג, ובכלל ל אבא לי למכור אותו, כי אני ממש רוצה לשחזר את המסע שלו, כי בכלל ניראה לי שזהו סיפור אמיתי לחלוטין, אי אפשר לראות שזה סיפור, דרמה רומנטית מעולה, וסיפרתי אותו אתמול עם כול הספוילרים למי... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עלי לציין שמאד מאד נהניתי מהספר הזה וגם הענקתי לו את הציון המירבי.
זהו סיפור על פנסיונר שעושה את מסע חייו וגם את חשבון הנפש העצמי שלו עם אשתו הוריו שנטשו אותו ועם בנו.
הכתיבה של רייצ'ל ג'ויס ממש יפה ונהנייתי מאד גם מרמת השפה וגם סיגנון הכתיבה וכן תיאור הדמויות, הדברים שעוברים על האנשים וכן תיאורי הטבע באווירה האנגלית האופיינית.
בסיום הספר יש מספר "תפניות בעלילה" שהן מאוד כואבות. משאיר זאת לקוראים שיקראו את הספר אחרי.
לסיכום, למרות שמעולם לא שמעתי על הסופרת רייצ'ל ג'ויס זהו אחד הספרים הטובים שקראתי השנה, אם לא הטוב מבינייהם.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהתחלתי לכתוב ביקורות בסימניה, וזה לא היה מזמן, החלטתי ביני ובין עצמי שלא ארשום ביקורת על ספר שקיבל אצלי פחות מ 3 כוכבים וגם שלא אכתוב ביקורת אם אין לי משהו מיוחד שהספר הותיר בי.
לשמחתי קראתי לא מעט לאחרונה אבל לצערי רק הספר הזה הותיר בי רגש לרשום עליו.
כשהרולד פריי יוצא למסע של מעל ל 1,000 ק"מ למען חברתו לעבודה עימה לא היה בקשר מזה 20 שנה, הרגשתי תחושה שלא הוענקה לי זמן רב על ידי ספר - הזדהות.
קיוויתי שהרולד פריי יסיים את המסע, חוויתי עימו את הקשיים, את העליות ואת המורדות.
"אל תפסיק ללכת"
"הכל שטויות"
"אוף, מה זה נטפלים אלייך"
"אל תתייחס לתקשורת"
"אתה חיי... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה תפס אותי, ריגש אותי והחזיק אותי מרותקת. זה ספר שהוא מסע של בן אדם אל עצמו - נקשרתי מאוד אל הדמות של הרולד ואל הכנות שבו , הדרך שהוא משתף את כולם בסיפור שלו, מאפשר לעצמו להיות פגיע.
בספר גם מתגלים כמה דברים שהם אחרים ממה שחשבתי בהתחלה.
חושבת בהחלט שאחזור אליו.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיפור מאד פשוט, אדם החליט ללכת מביתו לכיוון יעד מוגדר.
תוך כדי ההליכה , מגלים עוד רובד ועוד רובד מחייו ומאישיותו
הסוף ממש מפתיע וסוחף.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב. רגיש ומייצר המון אמפתיה לגיבור הספר הרולד. כאשר ספר מייצר כזו אמפתיה והזדהות סימן שהוא מימש את ייעודו כלפי הקורא. הרעיון ללכת את כל אנגליה ברגל כדי להביע תודה לאשה חולה בסרטן שפעם לפני המון שנים עבדת אתה ואתה יודע שאתה חייב לה חוב מוסרי (חוב שמתגלה רק בסוף הספר) - אפשר להגיע גם ברכב ביום אחד - אבל הרולד תוך כדי הליכה לסניף הדואר מבלי משים, ממשיך וממשיך ללכת ולהבטיח לקוויני החולה שהוא יגיע והיא תחזיק מעמד עד בואו. אהבתי את הספר הזה אשר בין השאר מעבר לחוויות של הרולד,זיכרונותיו, מחשבותיו, הקשר בינו לבין אשתו, מחשבותיו על בנו - יש בו גם היבטים נוס... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרגש רב רבדים.
משום מה הוא הזכיר לי את האודיסיאה.
ניתן לקרוא אותו ברמת הפשט או לרדת למשמעויות הנחשפות בו במהלך הקריאה.
הסיפור הפשוט הוא כי הרולד פריי, פנסיונר אנגלי, שחייו היו סדורים עד לרגע מסויים, מקבל מכתב מקוויני, עמיתה לשעבר לעבודה, שהיא מאושפזת בהוספיץ וחולת סרטן.
הרולד יוצא כדי לשלוח לה מכתב עידוד וכוח בלתי ברור גורר אותו למסע של שמונה מאות קילומטרים מתוך אמונה כי הליכתו תתרום להבראתה של קוויני, עד לסיומו המפתיע.
בדרך הוא פוגש אנשים ושינויים מתחוללים בו.
הפסיכולוגיה, מצביעה כי כל סיפור כזה מצביע על תהליכים מעמיקים אל נבכי האני.קילוף ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמה בכיתי - ככה נהניתי. כשהספר נגמר רק רציתי לנעול את המוקסינים שלי ולהתחיל לצעוד כמו הרולד. אין לי מוקסינים. אני עוד פה (בינתיים). ספר מצוין. וגם הספר השני של רייצ'ל ג'ויס - שתי שניות - מומלץ ביותר.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי – מאת רייצ'ל ג'ויס
הסופרת סוחפת אותנו למסע של הרולד שערך שמונים ושבעה יום, מדרום אנגליה לצפונה. הגיע ליעדו לאחר צעידה של אלף ושמונה ק"מ. כל זאת ללא ציוד מתאים, כאשר לרגליו נעלי מוקסינים ובידו שקית ניילון.
הרולד פריי הוא גבר שיצא לפנסיה. מקבל יום אחד מכתב מידידה מלפני כעשרים שנה. הוא מתלבט מה להשיב לה ולבסוף מחליט לעשות מסע רגלי אליה – בקצה השני של אנגליה. תמונות חייו עוברות כסרט נע, על כל הכאבים, השמחות והגעגועים שפקדו אותו מילדות ואלו גורמים לו לקשיים נפשיים, ייסורי מצפון, חרטה ובעקבותיהם - הפקת לקחים. מתווספים... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר קראתי לאט לאט כדי להרגיש ולחוש את המסע של הרולד משתלב בחיים שלי. הספר פגש אותי בהרבה מקומות של הזדהות כשלא ציפיתי לכך. והפתיע אותי בכמה מקומות כהפתעה גדולה.
יש לי פנס כזה קטן כחול שמלבישים על הספר כשקוראים בשעות לא שעות...לכן את רוב הדפים גמעתי מכורבלת עם אור לבן שזרח לי על המילים.
כשסיימתי את הספר ישבנו שנינו במכונית, ישבה לי שלולית על הלב שהתרחבה והתרחבה הייתי חייבת להוציא החוצה את המחשבות שהתרוצצו והעיקו. איך שהוא ההשפעה של הספר הייתה כל כך חזקה עלי שהיא שינתה לי לפחות בדקות שיחה הספורות הללו כיוון שונה מאיך שהיום שלי היה אמור להתחיל.... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המסע הבלתי סביר בעליל של הרולד פריי
אכן בלתי סביר, אבל כתוב לעילא ולעילא! ספרות מופתית.
את הספר הזה הייתי מחמיצה אלמלא בני (19!),
שסיפר לי שנטל אותו לידיו לילה לפני הגיוס - כדי שיוכל להירדם -
ופתאום השעון המעורר צלצל שצריך לקום והוא נבהל שכבר בוקר.
הוא לקח אותו לטירונות וסיים אותו במהלכה! (מדהים!)
מה סחף כל כך את בני?!
התחלתי לקרוא ודשדשתי. הספר פשוט.. שיעמם אותי.
לקח לי משהו כמו 100 עמודים להתחיל לרצות לקרוא בו מטעם עצמי
ולא רק מתוך המוטיבציה להתחקות אחרי מה שריתק את בני...
*
ובכן, האיש חוצה בהליכה את כל אנגליה.. אבל זה לא העיקר. זאת רק התפאורה.
מה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקחתי את הספר הזה ככה סתם, לא יודעת אפילו מה עשה לי - העטיפה, הכותרת הארוכה, בקיצור, שילמתי ונסעתי הביתה. לא מתוכנן, שלושה ימים אחר כך מצאתי את עצמי בעיר תעשייתית בגרמניה, מחכה לאישי שישוב מפגישות, ישיבות - עניינים. בחוץ גשם. אבל חוצלארץ לא אצא? נסענו, הספר ואני, והתיישבתי בבית קפה מפונפן והתחלתי לקרוא. ואין עיר, ואין זרים, ואין כלום. אני שאובה עמוק לתוך המסע המופלא באמת שהרולד פריי מתחיל, ואלמלא צלצל הטלפון בוודאי הייתי נשארת בבית הקפה עד שהייתי מסיימת את הקריאה בעמוד האחרון. אללי, הספר נגמר לי מהר מדי,ואהבתי כל רגע במסע הזה. את הגשם, את הנעליים המתפוררות... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה היה מועמד לפרס ה"בוקר"? אם זה באמת נכון, אזי נראה לי שמישהו ב"בוקר" שיכור או מבולבל. איזו נפילה לקרוא את הספר המיותר הזה מייד אחרי הפנינה האחרונה של איאן מקיואן, מועמד סדרתי ואף זוכה ב"בוקר".
מדובר בסיפור קצר ונחמד, נובלה לכל היותר, שנמתח ונמרח על פני רומן שלם, עם חזרות מטרחנות על זכרונות שלאט לאט הופכים לסיפור חיים (האמת - אפשר היה לנחש הכל כבר בעמוד 40 בערך), עם "תובנות" ניו אייג'יות בכל עמוד שני, עם דמויות חסרות עומק ולא אמינות ותיאורים שכתובים בעומק של חיבור בכיתה ט'.
במילה אחת: משעמם.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפה. אכן על פניו הסיפור לא סביר בעליל, אך בתור רעיון,
זה רעיון נחמד ומעורר הזדהות.
סיפורו של פנסיונר משועמם שחיו חולפים ללא הפתעות עד שלפתע הוא מקבל מכתב מעמיתה לעבודה, לשעבר
ובמכתב, היא בעצם נפרדת ממנו בעקבות מחלת הסרטן הסופנית בה לקתה.
הרולד מחליט באופן ספונטני לצעוד רגלית אל ההוספיס שבו היא נמצאת
ובכך שהוא מודיע לה זאת באמצעות גלויה, הוא בטוח שהיא תחכה לו ולא תמות.
הרולד גורם בכך לשינוי בחיו ובחיי הסובבים אותו.
מומלץ.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הקריאה של החצי הראשון של הספר ארכה לי כמעט שבועיים. למה?, כי נדמה לי שהיה משהו מעט טרחני בחלק הזה.
כאילו כל מילה לא מתחברת כראוי לחברתה, הגיבורים היו משעממים ולא אטרקטיביים ונדרש היה ממני מאמץ מאוד גדול כדי להמשיך לקרוא אותו.
אבל אז עברתי את החלק הראשון. ואיפהשהו, בין הפעם הראשונה שהרולד מתגעגע לאשתו לבין הפעם הראשונה שהיא מדברת עם בנם דייויד, הרגשתי כאילו כל החלקים מתחברים והרולד הוא הרבה יותר מסתם זקן שהחיים אכזבו אותו ואשתו היא הרבה יותר מאישה שבעלה - הרולד - אכזב אותה.
הרולד הוא, לא יודע - לוחם אולי?, כן, נראה לי. לוחם שקצת לפני הסוף התעורר להילחם ע... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים. עצוב, בועט, מעודן.. בעצם הכל ביחד.
בתחילת קריאתו הייתה לי תחושה שזה ספר מושלם. ספר שאילו לא היה נכתב - היה חייב להיכתב. מישהו היה חייב לקחת על עצמו את המטפורה הזאת בין ההליכה הרגלית פשוטו-כמשמעו, לבין גילוי האדם את עצמו, את סביבתו, את האנשים שסביבו, את קרוביו.. ואם לעשות זאת - הדבר נעשה כאן בצורה יוצאת מן הכלל. בתחילת הספר הרגיש לי שאם בשלב מסוים ישעמם אותי, ויהיה לי קשה להמשיך ( בתקופה אחרונה יש לי המוני ספרים שקשה לי לסיים אותם), אני אעשה זאת רק כמחווה לאדם המבוגר הזה שיש לו עדיין את הכוח לצעוד..
הספר בוחן המון נושאים - את נושא ההורות, שלפעמים מ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אזהרה: הביקורת הזאת עלולה להכיל תכנים בלתי סבירים (בעליל) אז אל תגידו לא ידענו.
לפני שאכתוב את הביקורת שלי לספר, ברצוני לשאול אתכם קושיה קטנה: מבין הקרטריונים הבאים, מהו לדעתכם הדבר הכי בלתי סביר (בעליל)? חוץ מהביקורת שלי כמובן...
א. זקן שבורח מבית האבות שלו ומסתבך עם חבורה זועמת של גנגסטרים ומשטרה חשדנית במיוחד.
ב. חבורה של חייזרים טורחת להציל בן אדם בודד מסוף העולם שהם בעצמם גרמו לזה.
ג. תינוק קטן מביס את הקוסם האפל ביותר בכל הזמנים.
ד. אחר.
קודם כל, אני חייב להגיד שאני מאוד מעריך את אלו שהצביעו ג. אבל ג היא לא התשובה הנכונה.
גם לא ב.
וגם לא א.
... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
אני מת על האייפון שלי. ברצינות. לא אהבתי ככה חפץ מאז... טוב, כנראה שאף פעם. כבר שלוש שנים חלפו מאז שהחלפתי את הנוקיה המאוס ששימש אותי לשיחות טלפון בלבד, מאחר שכל פונקציה אחרת, כמו הגלישה באינטרנט למשל (נניח, כדי לבדוק מתי הרכבת הבאה שיוצאת מתחנת השלום) היתה לוקחת כל כך הרבה זמן ועצבים, שכבר היה עדיף ללכת ברגל.
אז היום יש לי אייפון. ואני אוהב אותו אהבת נפש. לא רק לדבר עם מישהו או לשלוח מיילים או לשחק. אני מרגיש שזו נקודת החיבור שלי אל העולם. שאני מקושר. שייך. מחובר.
אז ככה. המכשיר הזה הוא השטן. הוא הורג אותי. כן, הוא עושה את החיים שלי קלים ומהנים יותר, א... המשך לקרוא
57 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יוצא מגדר הרגיל. לכאורה הוא ספר הרפתקאות של פנסיונר משועמם שיוצא באופן ספונטני למסע מקצה אחד של אנגליה לקצה השני, זאת ללא שום ציוד איתו. מוראות הדרך אינם עיקר הספר. העיקר הוא הכניסה של הרולד פריי לעצמו משפחתו ולהליכותיו הכלליות. זהו מסע אל תוך עצמו. כל אחד יכול למצוא נימה מסוימת של כניסה אל עצמו. ממליץ ביותר.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הביא אותי לטיול בשדות אנגליה, מביא את מסעו הנפשי של האדם בסיכום חייו. ואת האדם בהתמודדות כנה בינו לבין עצמו כאשר הצביעות נשארת מאחור. הספר מקבל וחוקר את מסעו של כל אדם שיכול להזדהות עם הרולד הגיבור, טעויות שעשה בחייו ודרים שמצטער עליהם.
סד"כ אני לא אוהב ספרים עם שמות ארוכים שעושים לי קונוטציה של יותר מדי מלל מיותר.
אך הספר הזה נכתב ברוגע ובדיוק , ללא בלבלת מיותרת . כך אני אוהב לקרוא ספרים.
והסוף...בכלל לא ציפיתי... מומלץ בחום לאוהבי העומק
סגנון פול אוסטרי שכזה
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר הזה לקחתי איתי לחופשה בה סבלנו, אני וחלק מבני משפחתי, ממצוקה מסויימת של ספרים. אישי, שקורא משהו כמו שני ספרים בשנה רווייה וספר אחד בשנה ממוצעת, לקח איתו ספר אחד ("פתאם דפיקה בדלת") אותו סיים אחרי פחות משבוע. הבן שלי לקח ארבעה חלקים של חוק הקוסמים, ועל אף שידענו שזה יספיק לימים ספורים בלבד, לא איפשרנו יותר מפאת שיקולים של משקל. אצלי היו חמישה ספרים. אחד שהחלטתי לנטוש, שניים שסיימתי לאחר שבוע, אחד שלא התחשק לי להתחיל מפאת הכובד שפחדתי שישרה, וזה. כך יצא שאת הספר הזה קראנו שלושה במקביל (אגב, יש גם בת במשפחה שלי, אבל חומר הקריאה החביב עליה הוא סטטוסים ב... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מסתבר שטעיתי, ובגדול.
ציינתי כבר את העובדה שבשבוע הספר רכשתי שלושה ספרים קלילים לקיץ, וספר זה היה אחד מהם.
אלא שאליה וקוץ בה, על גבי עטיפתו האחורית צוין שזהו, ואני מצטט: רומן רב חן וקסם, תמים ומשעשע על מסע שלם שעושה אדם דרך בריטניה ....... וכו’.
לשמע משפט שכזה, הקורא הסביר יבין שמדובר מן הסתם בספר מסע קלאסי חביב ומשעשע, אך לא היא. נבצר מבינתי מה כל כך חביב ומשעשע בזקן תמהוני שהסופרת החליטה להתעלל בו מעמוד 19 ועד לסוף הספר.
שוו בנפשכם פנסיונר בן 65 ומעלה, שמחליט בוקר אחד לצאת מביתו במטולה ועושה את כל הדרך רגלי עד אילת בנעלי מוקסין. יש בזה הגיון? זה סביר לדעת... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסמיילי הקורץ ;-) כך מסמן רוביק רוזנטל את סימני הפיסוק המיותרים לטעמו, ושאין להם מקום בטקסט. ראשון הוא הפסיקודה, או כשמו באקדמיה "נקודה ופסיק". או שצריך פסיק, כי מדובר באמצע משפט. או שצריך נקודה. אין צורך בסימן ביניים. אלא אם אתה מתכנת, ואז כל הסיפור שונה. שני הוא המקף המקשר בין חלקים במשפט, ובו אני חוטאת רבות. ושלישי הוא הסוגריים. אם הדבר חשוב, אומר רוזנטל, כתוב אותו. כמשפט בפני עצמו. אם הוא לא ממש חשוב, ואולי אפילו מיותר, אל תכתוב בכלל.
בסמיילי הקורץ הזה נזכרתי בגלל השם הבלתי סביר (בעליל) שהוענק לספר הזה. ניסיתי את שתי החלופות: ראשית, אולי הוא חשוב "המסע הב... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב, קליל וקריא מאוד. סיימתי לקרוא אותו תוך 24 שעות. הבעייה שלי איתו היא שקראתי לפני כשנה את "הזקן בן ה-100 שיצא מהחלון ונעלם". ספר המסע של הרולד פריי הזכיר לי את הספר על "הזקן..." אך הזקן הוא ספר מעולה, מצחיק, מותח ומרתק, מלא תובנות ואזכורים לאירועים הסטוריים, ואילו הרולד פריי מחוויר מאוד לעומתו. אולי אם לא הייתי קוראת את הזקן, הייתי נהנית יותר מהרולד. למרות שכתוב בגב הספר שזהו סיפור מצחיק, לא היה שם שום דבר שמעלה חיוך. גיבור הספר פוגש אוסף של טיפוסים הזויים, אך הם מוזכרים במספר שורות מועט, ללא כל עומק. בספר יש כביכול המון משפטים של תובנות לגבי החיים, אך ל... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אצלי הספרים מתחלקים לשני סוגים:
_ספר מיוחד וספר סתם_
ספר מיוחד-אלו הספרים היותר ארוכים. אלו שאני ממש נשאב עליהם, וחושב עליהם.
ספר סתם-אלו סיפרי הביניים. הספרים שאני קורא בין שני סיפרי מיוחד, כדי להשקיט את הראש מהספר הראשון לשני. ספרים אלו מתאפיינים גם בקצרותם ובקלילותם.
ראיתי את ה'המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי׳ בסיפריה, ומשום שהוא דק יחסית (בערך 300 עמ׳) ושמו המוזר גרם לו להישמע כספר מצחיק וקליל לקחתי אותו בתור ספר סתם.
טעיתי.
בתחילת הספר אפילו השתעממתי. המשכתי לקרא אותו בגלל שהייתי אצל סבתא שלי ולא היה לי שום דבר אחר לקרא.
אך לאט לאט התפתחו א... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נוגע ללב.
הרולד פריי הוא גימלאי כנוע, שרוב חייו עברו עליו בנסיונות לרָצות את האחרים: את אמו ואביו, את אשתו, את בנו ואת הבוס המאוס שלו בעבודה. הרולד הוא איש גבוה וכפוף, מנסה לתפוס כמה שפחות מקום בעולם, ולהפריע כמה שפחות לאחרים החולקים איתו את מרחב המחיה. ויום אחד הוא מקבל מכתב מחברה לשעבר שלו בעבודה, מי שהיתה החברה היחידה שלו אי פעם. הוא כותב תשובה, יוצא לשלוח אותה וממשיך לצעוד.
הביקורת של scoe היא שכיוונה אותי אל הספר הזה (תודה!). הספר הוא ספרה הראשון של הסופרת, שהיא תסריטאית וחיה באנגליה. המסע של הרולד עובר מדרום אנגליה עד הצפון 1008 ק"מ ב 87 ימים. הרעיון העו... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לעתים חברה שלי ממליצה לי על ספר שאהבה במיוחד. והיא מבקשת שנדון עליו מעט. כי אז אני מרגישה סוג של אחריות כלפי הקריאה. אני קוראת לעומק. מחפשת את הדברים שאולי דיברו אליה, שרגשו, או מצאו חן בעיני, אשר גרמו לה להלל ספר זה או אחר.
ברור שהדבר קרה עם ספר לו היא הקראה "ספר השנה".
קראתי את הספר. רשמתי נקודות שעלו בראשי כשקראתיו וכדיברנו, מפאת דברים רבים וקוצר זמן, אמרתי רק שאהבתי מאד את הספר וזה.
למחרת ביושבי במשרד הסתכלתי ברשימה הגדולה שרשמתי בפני...מה אעשה עם זה חשבתי?
החלטתי להעביר את הנקודות הללו לכאן. אין זו בקורת, אלא יותר העלאת נושאים, מחשבות שעלו בעקבות הס... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל כך נהנתי, ביום בהיר אחד חייו של הרולד פנסיונר טרי משתנים בעקבות מכתב שקיבל.
הוא יוצא למסע רגלי אך גם למסע חייו....
ישנו קטע בספר שאני מוכרחה לצטט:"אתה חייב להאמין... יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא מבינים במוח האנושי. אבל אם אתה מאמין, כאילו,אתה יכול לעשות כל דבר."
..."אני לא מתכוונת בקטע דתי, פשוט לבטוח במשהו שאתה לא מבין, וללכת על זה. להאמין שאתה יכול לשנות".... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואו ספר מעולה. מצד אחד הספר הוא ספר מסע של הרולד אך למעשה, כתוצאה מהחלטה רגעית של חברה לעבודה ששולחת לו מכתב שהיא על ערש-דווי הוא מחליט לא לשלוח אליה את המכתב אלא לצעוד להוספיס שבו היא נמצאת.
הבעיה שהורולד גימלאי כחצי שנה שאין לו עבר של ספורט ההליכה, לא התכונן לדבר ופשוט התחיל ללכת. הוא אמור לחצות את אנגליה מדרום לצפון למרחק של כ-800 ק"מ ללא מפה או ציוד מינימלי.
ככל שמתקדמת הקריאה אנו מגלים את נפשו ועברו של הרולד דברים שבהתחלה נראו בזווית אחת פתאום נראים אחרת.
ישנם תובנות שהוא שהוא מתחיל להבין אשתו שנשארת בית בהתחלה לא מבינה את השיגעון של בעלה ובע... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר השנה שלי!
הרולד יושב בבית ומקבל מכתב מחברה לעבודה שלא ראה עשרים שנה היא כותבת לו שהיא חולה ונמצאת איפשהו בצפון אנגליה.
בהחלטה של רגע הוא מחליט לצעוד אליה וכאן מתחיל הסיפור הקסום והמרגש הזה נפרש אט אט הסיפור של חייו.
כל כך נכנס לי ללב הסיפור שמידי פעם בדקתי במפת המסע של הרולד עד היכן הגיע וכמה עוד נשאר לו לצעוד.
עוד פנינה מבית היוצר של הספרות האנגלית (מועדון גרנזי ועוד).
ספר יפה קולח מרגש מצחיק ועצוב.
חבל לי שהוא נגמר לי.
רוצו לקרוא!!!... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חביב להפליא, מתאים במיוחד להתכרבלות מתחת לשמיכה בשבת חורפית סוערת.
העלילה פשוטה מאוד - פנסיונר אנגלי שכמעט אינו עוזב את ביתו מאז פרישתו מעבודתו במבשלת הבירה, מקבל מכתב מעמיתה לשעבר לעבודה, קוויני. היא מספרת לו שהיא נמצאת בהוספיס וגוססת מסרטן. בהחלטה של רגע וללא כל תכנון, ללא ציוד מתאים, אפילו ללא טלפון נייד, מתחיל הרולד במסע רגלי מביתו שבדרום אנגליה להוספיס שנמצא בצפון המדינה.
המסע נמשך כמעט שלושה חודשים. בהדרגה נושרים מהרולד חפצים מיותרים והרגלים שונים והוא משתנה. ההליכה הארוכה וקשייה והמפגשים בדרך גורמים לו לשינוי פנימי עמוק ולהתפייסות ע... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה שהופך את הספר הזה לכיפי ולזכות ביותר מציון של ספר חביב הוא ההומור הבריטי. ג׳ויס משתמשת בהומור הבריטי השנון במקומות הנכונים ובגישה הג׳נטלמנית של הדמות שאף היא גישה בריטית מובהקת במינון ובמקומות הנכונים.
הסיפור עצמו חביב, הכתיבה והמובהקות הבריטית הופכת אותו פשוט לטוב יותר.
יש ספרים שהבריטיות פוגמת באיכותם, במקרה הזה היא רק עושה טוב לסיפור.
הסיפור איננו גדול או מאוד מפתיע, הוא קטן ושייך לפרברים וככזה הוא הפוגה כיפית.... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למי מאיתנו אין חלום (או היה כזה לפחות פעם אחת) להתנתק מהכל, לארוז תרמיל ופשוט ללכת? כשכל מה שאתה רוצה שיהיה לך בראש זה התנועה המכאנית של הזזת הרגל אחת אחרי השניה...קילומטרים...קילומטרים...
לאו דווקא בשביל לברוח, להפך, ר ק בשביל להתחבר,בשביל למצוא את הזמן הזה שהוא רק שלך עם עצמך, עם הזיכרונות, עם ההחלטות ועם השביל שלך בחיים.
צעד של כאב,צעד של יאוש, צעד של שנאה, אהבה, וצעד של ביטחון...
אלו המיטיבי לכת יוכלו להבין באמת לעומקו את מכלול הרגשות ואת המסע הנפשי והמחשבתי שעובר האדם ההולך כ"כ הרבה.
את ההרגשה הזו כשאתה מרים את התרמיל שלך מהרצפה ומתחיל ללכת.
ואתה י... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
