ביקורות ספרים על הספר אוליבר טוויסט (רביבים) - הספריה הקלאסית #9

הספר "אוליבר טוויסט", הינו רומן משנת 1838 מאת צ'ארלס דיקנס, אשר מגולל את סיפור חייו הקשה של אוליבר טוויסט שהוא הפרוטגוניסט וגיבור הרומן. מיום היוולדו בבית מחסה עלוב בעיירה באנגליה, וכלה בהרפתקאותיו בלונדון, ברומן זה כמו ברבים מספריו האחרים צ'ארלס דיקנס מעורר את תשומת-לב הציבור לבעיות החברתיות של תקופתו, כגון בתי המחסה לעניים, העסקת ילדים, עבריינות של ילדים וכן חייהם של ילדים אשר התייתמו מהוריהם בצל היתמות. הרומן מצטיין בהצגת סרקאזם והומור שחור,כמו גם כשהוא עוסק בנושאים רציניים,כגון שחיתות המערכת המשפטית וכדומה, ומגלה את צביעותה של החברה של התקופה ... המשך לקרוא

נמרוד

קראתי את של הוצאת מודן 2020. הספר לי אישית לא השאיר משהו אחריו. קראתי בשביל חווית קריאת ספר אותנטי שנכתב מלפני מאות שנים. קודם כל יש לציין שהתרגום מצוין. מה שקצת הפריע לי שגיבור הספר פסיבי, אופיו לא משתנה לאורך העלילה. מההתחלה משליך יהבו על הסביבה שתעזור לו למזלו תמיד נופל על אנשים טובים שעוזרים לו. הדמות של אוליבר היא סטטית, קצת לא ברור איך למרות מה שעבר וחווה הוא כזה טוב ותמים ולא התחספס עם השנים, אך זו הרגשה שלי. הסופר אנטישמי - תיאורי פייגין "היהודי" פשוט צורמים. להפתעתי גם באנגליה היתה אנטישמיות. לא ברור עם איזה מוסר השכל יוצאים מהספר? שכל פושע ... המשך לקרוא

מירב לנדאו

מהספרים הבודדים שלא הצלחתי לסיים לקרוא, ומשום מה אני אפילו לא מתבייש בכך. כפי שהבנתי מעוד כמה שקראו יצירות של דיקנס - מדובר בספרים קשים מדי לקריאה, מעיקים ומתישים. עודף של קלישאות, פרקים שלמים שבהם לא באמת קורה כלום, בירבורים לדעת, נאיביות וצדקנות מוגזמים, דמויות פוסטר (כן, אפילו הגיבור עצמו מרגיש לי מעושה ושבלוני) - כל זה יוצר גלולה מרה מדי לבליעה. האם יש מישהו מביניכם ששותף להרגשתי? ... המשך לקרוא

אבק ספרים

בני רכש את הספר הזה בדיוק כשסיימתי לקרוא את הספרים מהספרייה ונתקעתי בלי ספר לשארית החג. כמובן שישר לקחתי אותו ליד וקראתי אותו בשקיקה. כמה נפלא לקרוא ספר קלאסי של פעם , מתובל בחוש ההומור המצוין והוירטואוזיות של דיקנס- מצליח להיות אפקטיבי גם היום. כמה הערות: 1. דמות היהודי- פייגין- היא גזענות לשמה. אין תירוצים. קראתי שדיקנס כיפר על כך בספרו האחרון בדמות של יהודי טוב. 2. הדמות של אוליבר היא מלאכית מדי לטעמי הייתי רוצה שיהיה קצת יותר לוחמני. 3. התרגומים החדשים- אני מבינה שמטרתם להנגיש את הספרים הללו לדור הצעיר, אבל השפה הקשה בעיני היא חלק מההנאה והיא היי... המשך לקרוא

ריני

אוליבר טוויסט היה הספר שבגללו התרחקתי מדיקנס כמו מצרעת במשך שנים, עד שנתקלתי בניקולס ניקלבי ומאז קראתי כמעט את כל הספרים המתורגמים שלו ואין כמוהו. והנה בסופו של דבר הגעתי אליו שוב. אין טעם לפרט מה ומי בספר שהרי זה ספר נעורים ידוע ומוכר, רק רציתי לציין שתי תובנות לגבי הספר: א. בקשר לדמות הראשית לדעתי - מר פייגין. סופר שרוצה להשניא דמות עושה זאת, ולפי התאורים של פייגין, דיקנס עשה ממנו דמות דמונית, אז למה בכל זאת חיבבתי אותו. הוא הראשון אחרי כל הדמויות השרירותיות בחייו המוקדמים של אוליבר טוויסט שהתעללו בו והרעיבו אותו, הוא הראשון שהתיחס אליו כבן אד... המשך לקרוא

אלזה

ההתחלה הייתה מבטיחה ביותר: שנינות מתוחכמת, סרקזם חריף ומבני משפטים יפהפיים במורכבותם. אבל איכשהו הסיפור השתנה לחלוטין בערך אחרי שליש. בערך בשלב בו מתחילות להיכנס לעולם הסיפור דמויות "טובות" וגומלות חסדים, הכתיבה מקבלת תפנית חדה וצורמת מפארודיית אבסורד חברתית חותכת, למלודרמה רגשנית. הרגש שלפני כן הובע בעדינות נוגעת ללב בין השורות, מותך בפנים בעוצמה ובקצב עלילה הולך ומאט. רק מדי פעם אפשר להבחין בכתיבה מזגזגת חזרה לסגנון הראשוני, המוערך עלי מאוד. כשקראתי קצת על האופן שבו נכתב הספר (כסיפור בהמשכים לעיתון) הצלחתי להבין את הסגנון והקצב המשתנים. אבל בנ... המשך לקרוא

קרדואן

ציפיתי ליותר מספר שהיה אמור להיות יצירת המופת של צ'רלס דיקנס. אפילו לא הצלחתי להכריח את עצמי להגיע עד חצי הספר. בחיי שאני לא מבינה איך הסופר הצליח למרוח את כל העלילה על כל כך הרבה עמודים. הדבר שהכי עצבן אותי בספר הוא ההפרדה המוחלטת בין הטוב ולרע- אוליבר טוויסט הוא סמל הטוב והטוהר בעולם שמחשבותיו תמיד טובות וטהורות והוא תמיד חושב על אחרים לפני על עצמו ובלה בלה בלה... עם כל זה, אני לא מופתעת שהתחלתי לשנוא את הדמות הזאת אחרי שלושה פרקים. לא כך יוצרים דמות טובה. והדמויות הרעות- עוד יותר גרוע. כל דבר שהן עושות או חושבות הוא רע לחלוטין. אין בהם אפילו צל אחד ... המשך לקרוא

אקו

לא אמרתי זאת פעם ולא פעמיים. עולם הספרות כיום קשור קשר הדוק מדי לשמות. קחו לדוגמא את כסא פנוי. רולינג כתבה אותו נכון? ובואו נודה באמת, די עלוב אחרי סדרת הארי פוטר. אז למה הספר הצליח? כי זו רולינג. הבעיה היא שאנשים מסתמכים על שמות ועל ניו יורק טיימס (ארורים ומקוללים) ובטיפשותם הרבה מפספסים ספרים נהדרים. הספר הזה הוא רחוק מלהיות גרוע. למען האמת הוא בסדר. הרעיון עצמו יפה ודיקנס באמת סופר מוכשר, אבל שמתי לב לכמה קטעים "תקועים" בספר. אז התוכניייה להיום : נדבר על העלילה הכתיבה והדמויות ואחר כך נסכם ונעביר מסר כללי. לא מומלץ לבעלי לב חלש סכנה לחפירות מעיקות, ... המשך לקרוא

Angel

מאוד התרגשתי כשקיבלתי את הספר הזה. מרוב דיבורים עליו כבר אפשר היה לחשוב... די התאכזבתי, למען האמת. הוא רצוף בהפסקות משעממות למדי, ודווקא בספר הדגל שלו לא הצליח דיקנס להנציח את המתח המאפיין אותו. הספר מלא במסיכות ובדמויות שלהן פוטנציאל ממנו הסופר התעלם. אין כמעט דמויות חיוביות, והספר עושה מצב רוח רע במיוחד. אבל מה לעשות? דיקנס הוא דיקנס הוא צ'ארלס. נתמודד. ספר לא רע בסך הכל.... המשך לקרוא

Ortash

עלילה וסגנון כתיבה נהדרים. אולם האנטישמיות שנשפכת מתוך דפי הספר בתיאור פייגין היהודי, לא נופלת מהפרופגנדה של גבלס. מאוד צרם לקרוא את זה, ועם זאת אני שמח שהמתרגמים לא ניסו לייפות את הכתיבה ואופן המחשבה של דיקנס כלפי הקורא הישראלי. ... המשך לקרוא

בוב

דיקנס מצליח לכתוב ספר ״ קלאסי״ קליל. ספר לעומת קריאה קלאסית אחרת כמו דוסטויבסקי או אלזה מורנטה, היכן שיש צורך מפעם לפעם ״ לקחת אויר ״ , לעשות הפסקה קלה כדי לתת ״ מנוחה נכונה״ לנפש או למצב הרוח ( מורנטה) , דיקנס לא עוזב אותך ולא מניח לך להניח את הספר . קליל במובן ״ ספר צהוב״ או מתח שלא מניח לך להפסיק אותו. קלאסי במובן מבנה הדמויות, עומק הדמויות , וסיפור שנע מהתחלה לסוף. אני מניח שלא מעט תורם לחוויה של קריאת ספר זה הוא התרגום החדש של הספר של שוהם סמית ואמנון כץ.... המשך לקרוא

שאול

אכזבה ענקית מספר שנחשב לקלאסיקה. האנטישמיות בספרר מזעזעת. היהודי הוא הנבל הראשי. הצבוע, הנוכל, המרושע. מזעזע. הספר נמרח המון, ובמקום חמש מאות עמודים היה אפשר לקצר לשלוש מאות. העלילה לא מעניינת במיוחד, רק בהתחלה והקטעים חוזרים על עצמם. דילגתי על מלא עמודים שלא עניינו כלל. היו כמה קטעים מעניינים, אבל ההמשך הרס. זה ספר מעייף. תיאורים מייגעים. כבר אחרי מאה עמודים השתעממתי, אבל החלטתי לא להתייאש. קראתי עוד שלוש מאות. במאה העמודים האחרונים כבר נשברתי. לא הייתי מסוגלת יותר. את הסוף כבר ידעתי, כי ראיתי את המחזמר שבוסס על הספר לפני שנה (מחזמר מומלץ מאוד) , וב... המשך לקרוא

אריאל

אתחיל במילה על המתרגמים- בהקדמה שמומלץ לא לדלג עליה ובה מוצעת לקורא הצעה לא חינוכית אך קוסמת... אני ממליצה לכל מי שדילג לקבל את ההמלצה. ראיתי את הביקורות פה ובכל זאת לא התאפקתי וקראתי מתוך ידיעה שזה הולך להיות משעמם קצת עם ריבוי פרטים שאפילו המתרגמים הזהירו מפניהם. אבל לא השתעממתי. רק לקראת הסוף בתיאור שכונת עוני בלונדון התעייפתי. רכשתי את הספר כדי להקריא לאחייני, כי הסיפור הנהדר של אוליבר הצעיר, יתום חיוור ורזה והרפתקאות שבסוף מובילות אותו לאושר ועושר גדו הם פנטזיה נהדרת עבורנו- גיבור צעיר שעובר תלאות ובסוף יוצא שכולם עוד יתחרטו. אבל זהו לא ספר ל... המשך לקרוא

דובה

האמת, התאכזבתי ובגלל זה לא סיימתי את הספר. סתם, זה, ספר נחמד והכל אבל קצת חוזר על אותו רעיון: החברה מתנכרת אל החלשים בחברה ולא עוזרת לו. קצת שיעמם אותי שכל הזמן אוליבר טוויסט נדפק ולכן לא סיימתי את הספר. הספר לא מספיק זז... המשך לקרוא

יובל

לקח לי משהו כמו 4 חודשים לסיים 75 אחוז מהספר אבל אז נשברתי והחזרתי אותו לספרייה, האמת שאני מתחיל קצת לדאוג. זה אולי הספר השלישי או הרביעי שאני מפסיק באמצע. הבעיה באוליבר לפי דעתי, זה שבמשך כל (או 75 אחוז) הסיפור כל הדמויות שיחקו את המשחק ולקחו תפקיד מרכזי, חוץ מאוליבר עצמו שהיה פסיבי כאילו הוא התפאורה ולא יותר מזה. לא הרגשתי שום התקדמות בעלילה. יש לי בעיה קצת עם סיפורים מסוג "מספר הכל יודע", סיפורים מסוג זה שופכים כל כך הרבה מידע בנוגע לסיפור ולא מחסירים קצת פרטים ולא בונים מתח בשביל שתהיה לך איזושהי ציפייה או התלהבות לגבי השלמת פרטים בהמשך. מקווה הספר ... המשך לקרוא

יצחק ש.

אומנם יש כמה קטעים נמלצים אבל הרושם בסדר.... המשך לקרוא

אלאן