ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 24 בספטמבר, 2013
ע"י Angel
ע"י Angel
לא אמרתי זאת פעם ולא פעמיים. עולם הספרות כיום קשור קשר הדוק מדי לשמות.
קחו לדוגמא את כסא פנוי. רולינג כתבה אותו נכון? ובואו נודה באמת, די עלוב אחרי סדרת הארי פוטר. אז למה הספר הצליח? כי זו רולינג. הבעיה היא שאנשים מסתמכים על שמות ועל ניו יורק טיימס (ארורים ומקוללים) ובטיפשותם הרבה מפספסים ספרים נהדרים.
הספר הזה הוא רחוק מלהיות גרוע. למען האמת הוא בסדר. הרעיון עצמו יפה ודיקנס באמת סופר מוכשר, אבל שמתי לב לכמה קטעים "תקועים" בספר. אז התוכניייה להיום : נדבר על העלילה הכתיבה והדמויות ואחר כך נסכם ונעביר מסר כללי. לא מומלץ לבעלי לב חלש סכנה לחפירות מעיקות, הזהרו.
הכתיבה - שפה גבוה. אין ספק שמהבחינה הזאת הספר היה מצטיין ביותר, אולי זה קשור בעובדה שהספר נכתב בתקופה הוויקטוריאנית? לא, פחחח... אין מצב. לא נתקלתי בשום "מהמם" "חתיך" "מושלם" "הורס" ושאר בני מינם הידועים לשמץ בסימניה. אבל החיסרון הבולט בכתיבה של דיקנס שלפעמים היא "נתקעת" כן, כן, אמרתי את זה בתחילת הביקורת ואומר עכשיו. הכתיבה שלו מצויינת עד לנקודה מסויימת, נתקעת וממשיכה. אפשר להיתקל בקטעים כאלו ממוצע פעם ב-3 פרקים.
העלילה - חשבתם שהחפירות נגמרו פה? חה חה, תמימים. הם רק התחילו. העלילה עוקבת אחרי אוליבר טוויסט, נער מסכן ורעב שעובר מבעלים לבעלים כמו חיה. לא, לא אפרט פה את העלילה, לשם שינוי הביקורת לא מכילה ספויילרים, או שאולי כן? חה חה חה חה
לא, ברצינות אם אתם רוצים לשמוע את העלילה הגעתם למקום הלא נכון. העלילה היא קצת כמו הכתיבה, היא נהדרת עד למקום מצויין ואז עוצרת, שיעמום, ממשיכים. ככה בערך הספר עובד.
הדמיות - היו והיו. הרב הכולל של הדמויות היו חמודות ואנושיות, לא ליהקו אותם בתפקידים ברורים (הרשע, הטוב, היפה..) והם פעלו באופן לא צפוי.
זהו, גמרנו לדבר על העלילה הכתיבה והדמויות. אבל אם דאגתם שאשכח לחפור לכם על המסרים הפלצניים שאני מעבירה בביקורות שלי טעיתם וטעיתם. אז ככה, ספר חמוד, נתקע לפעמים הוא טוב במיוחד לבעלי סבלנות. (כמוני למשל..) (מה כמוך!? העפת את הספר מהחלון) (שקט) (כול מה שקראתם הוא תוצאות חמורות של פיצול אישיות הנובעות מקריאה בספר יומני הערפד). אז אם יש לכם כוח וסבלנות לכו לקרא אותו! ומיד!!!!!!!!!!!
ואם אתם לא אתם יכולים להרגע ולהמשיך לקרא את הספר שאתם שקועים או מקללים אותו עכשיו.
תודה ויום נעים!
אלי סוף. (דרך אגב, אלי זה הכינוי שלי למי שלא יודע) (לאף אחד לא אכפת...)
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 12 שנים)
זכותך המלאה :-)
גם אני לא אהבתי אותו במיוחד.
|
|
|
Angel
(לפני 12 שנים)
ועדיין. אני לא אהבתי כול כך את הספר. ואני דווקא חובבת היסטוריה ידועה
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים)
במקרה של ספר "היסטורי" כזה,
תפקידו של העורך הוא להישאר עד כמה שאפשר נאמן למקור. אסור לו לשנות את העלילה, וגם תיקונים של טעויות שהן בולטות במובהק חייבים להעשות בצד, בהערות שוליים ולא בגוף הטקסט.
"תפקידו" של הקורא המודרני הוא לקחת את הספר בהקשר ההיסטורי שבו הוא נכתב. ולא, לא חייבים לאהוב את הכתוב. רק להבין שקלאסיקה, כל קלאסיקה, לא הגיעה סתם ככה לדרגה הזאת, והיתה לה השפעה על דברים שנכתבו אחריה (גם אם בסופו של דבר, וזה קורה הרבה, הם יצאו טובים יותר) |
|
|
Angel
(לפני 12 שנים)
תודה על ההערות המועילות.
אולי זה נכון, אולי ככה היה נהוג אז ואולי פעם זה פורסם כהמשכים בעיתון. אבל הספר הזה הוא התרגום החדש. מתפקידו של העורך הוא לשים לב בדיוק לדברים כאלו. |
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים)
בקריאת דיקנס חשוב להבין דבר אחד.
הספר פורסם בהמשכים, בעיתון. מזה נובעים שני דברים: האחד, הוא לא ישב וחשב ותכנן עלילה לפרטיה, והכניס קדימונים ורמזים מקדימים בהתחלה. השני, הוא קיבל משוב תוך כדי כתיבה. כלומר, אם זרימת העלילה לא מצאה חן בעיני קהל הקוראים בתקופתו, היה לו החופש (ולפעמים הכורח) לשנות אותה בהתאם לדעת הקהל.
מבחינת הקורא בתקופתנו, זה שלוקח את הספר כיחידה אחת זה אומר שנראה שיש הרבה "תקיעות" או חזרות מיותרות, או קפיצות בעלילה. מה שלא ניכר בקריאה של פרק מדי שבוע. (וסתם ככה, לא אהבתי אותו. גם בגלל דמותו הנלוזה של פייגין והתחושה שדמותו תוארה כדי לשנוא אותי, אבל גם מסיבות נוספות. דיקנס חייב להיות בטוח שקוראיו הבינו את הסרקזם שלו, ולכן הוא מסביר אותו לפרטי פרטיו, וזה מייגע) |
|
|
שרון
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אני חושבת שהקטעים התקועים שציינת
זה פשוט סגנון הכתיבה שהיה נהוג אז.
גם בספר "עלובי החיים" של ויקטור הוגו לפעמים מופיעים קטעים "תקועים" ו"מתים"(לא ממש בטוחה עם צ'רלס דיקנס וויקטור הוגו הם לגמרי מאותה התקופה, אבל הבנת למה התכוונתי^^). |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
