ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 4 במאי, 2015
ע"י קרדואן
ע"י קרדואן
ההתחלה הייתה מבטיחה ביותר: שנינות מתוחכמת, סרקזם חריף ומבני משפטים יפהפיים במורכבותם. אבל איכשהו הסיפור השתנה לחלוטין בערך אחרי שליש. בערך בשלב בו מתחילות להיכנס לעולם הסיפור דמויות "טובות" וגומלות חסדים, הכתיבה מקבלת תפנית חדה וצורמת מפארודיית אבסורד חברתית חותכת, למלודרמה רגשנית. הרגש שלפני כן הובע בעדינות נוגעת ללב בין השורות, מותך בפנים בעוצמה ובקצב עלילה הולך ומאט. רק מדי פעם אפשר להבחין בכתיבה מזגזגת חזרה לסגנון הראשוני, המוערך עלי מאוד.
כשקראתי קצת על האופן שבו נכתב הספר (כסיפור בהמשכים לעיתון) הצלחתי להבין את הסגנון והקצב המשתנים. אבל בנוסף לאכזבה הראשונית הזו, חוויתי הפתעה נוספת ושלילית למדיי- הפתעה בעיקר מכך שמידע כזה חדש עבורי- דיקנס אנטישמי. דמות הרע בסיפור מכונה "היהודי" הרבה יותר פעמים מהשימוש בשמה האמיתי, ומתוארת באופן הסטריאוטיפי-גלותי המובהק והבוטה ביותר שיצא לי לקרוא בספרות קלאסיקה. (כיעור, אף ארוך, חמדנות, חוסר אמפתיה, טירוף, קמצנות...) וכאן אף אחד מהתרוצים שהביא דיקנס לא הניח את דעתי. אני לא מקבלת הפרדה בין אדם ליצירה פרי-מוחו.
התאכזבתי.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
קרדואן
ביקורת מעניינת ובהירה. באשר לשאלה האם להפריד יצירה מיוצרה - זו אכן שאלה נכבדה.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
