דיקנס מצליח לכתוב ספר ״ קלאסי״ קליל.
ספר לעומת קריאה קלאסית אחרת כמו דוסטויבסקי או אלזה מורנטה, היכן שיש צורך מפעם לפעם ״ לקחת אויר ״ , לעשות הפסקה קלה כדי לתת ״ מנוחה נכונה״ לנפש או למצב הרוח ( מורנטה) , דיקנס לא עוזב אותך ולא מניח לך להניח את הספר . קליל במובן ״ ספר צהוב״ או מתח שלא מניח לך להפסיק אותו. קלאסי במובן מבנה הדמויות, עומק הדמויות , וסיפור שנע מהתחלה לסוף.
אני מניח שלא מעט תורם לחוויה של קריאת ספר זה הוא התרגום החדש של הספר של שוהם סמית ואמנון כץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
