ביקורות ספרים על הספר רביעית רוזנדורף - ספריה לעם #334

וואו איזה ספר! נאנחה האישה שעמדה לידי כששאלתי את הספר בספרייה. הספרנית הצטרפה מיד, וואו, כן, אני לא זוכרת ממנו כלום אבל זוכרת שהוא היה ממש טוב. גם אני לא זוכרת ממנו כלום, הודתה האישה, חוץ מזה שהוא היה טוב, שהיתה תקופה שכולם התלהבו ממנו. אחדות הדעים הזאת בין מה ששמעתי פה בסימניה ברגע שכתבתי ביקורת על ספר של שחם לבין מה ששמעתי בספריה שלי היא אירוע די מסקרן ולא צפוי, וכך למרות שקצת חששתי משחם מאז 'הלוך ושוב' הלא מוצלח, לקחתי את הספר עם הרבה ציפייה. טיפשי, אבל משום מה היה לי ברור שהספר הזה ישן יותר מהלוך ושוב, הרי הלוך ושוב מתרחש אחרי מלחמת ששת הימים, ואילו הס... המשך לקרוא

רויטל ק.

"מותר לומר, לשם הדגשה: כנר שני טוב הוא זה הרואה בתפקיד יעוד. הוא מנגן את חלקו, המשעמם לפעמים, כאילו עליו כל היצירה עומדת. הוא מנגן בענווה של פילוסוף, היודע כי אילולא שיכללו הצבּעים את המכחולים ואת שפופרות הצבע לא היו הציירים מסוגלים ליצור את יצירות המופת שלהם. אילו היה הליווי רק תיפוף של מקצב ו"מילוי" הרמוני היה אפשר לותר עליו כליל. עוד סגולה חשובה לכּנר, שמעניקה לענווה שלו אותו חן שחסר לעיתים קרובות לצדיקים: חוש הומור." (כינור ראשון, עמוד 42) "לפעמים אני צופה באווה מבעד לשני עמודי תווים וליבי מתחמץ בקרבי: אחות קרובה רחוקה ומתנכרת! שנינו לבדינו חיים באי... המשך לקרוא

אודי

"הוא משתעשע ברעיון שעדיין לא החליט להיות מוזיקאי. כאילו לבטיו מוחקים מעל מצחו את אות-הקלון של מי שמתפרנס מרגשותיו." כבר מהתעקשותו של אבא שלי שאקרא, הרגשתי שיש בספר הזה משהו אחר, וכבר מעמודיו הראשונים הבנתי שצדקתי בתחושתי. עמודיו של הספר נקראו אצלי ברגישות יתר, כאשר רוב הדפים עוברים כשאני עם מחנק קל בגרון. מדויק ונוגע לי בנקודות הכי רגישות של חיי, בזמן כה רגיש של חיי, נכנס הספר הזה וכמו הזכיר לי בשביל מה אני קיימת. מסופר על התהוותה של רביעית כלי קשת בארץ ישראל בשנות השלושים. כל אחד מן הנגנים מגיע מרקע שונה אך עם רצון עז לנגן וליצור תרבות בזמן ובמקו... המשך לקרוא

בר

ספר על חמישה מהגרים בתל-אביב הקטנה ומוסיקה קלאסית... אז איך זה שאני, נגן Heavy metal בדימוס, כל כך נהניתי מהספר? כנראה שהסופר הצליח לגעת במקומות שלא הייתי מודע להם (וגם להכעיס). סביר להניח שאת "רביעית רוזנדורף" לא הייתי קונה בעצמי. אלא שמדי פעם אני ניגש לתיבות הקרטון ששם מאוחסנים ספרים שליקטתי מהעיזבון של אבי, שולף אחד ומתחיל לקרוא. כיום, כמעט 5 שנים אחרי אין לי מושג מדוע בחרתי דווקא את הספרים הללו מתוך האלפים שאבי ז"ל השאיר ושרובם נתרמו. כך יצא לי לקרוא את הספר המעניין הזה (וכרגע את המשכו "צלו של רוזנדורף"). הספר מחולק ל-5 פרקים שכל אחד מהם מוקדש לדמות אחרת ... המשך לקרוא

רונדו

הסיפור שלפנינו מתרחש בשנות השלושים של המאה הקודמת. "רביעית רוזנדורף" היא רביעית נגני כלי קשת המוקמת על ידי הכנר קורט רוזנדורף. מתואר הווי החיים של יהודים יוצאי גרמניה שהגיעו ארצה באמצע שנות השלושים ממש לפני עליית הנאצים לשלטון ועל חבלי קליטתם בתרבות המזרח תיכונית בארץ. עיקר הסיפור סובב סביב הרביעיה והיחסים המקצועיים והאישיים בניהם כשלעיתים דמויות נוספות ושוליות יחסית מתווספות לסיפור. הסיפור מחולק לחמישה פרקים כשכל פרק מסופר על ידי אחד מחברי הרביעיה בגוף ראשון, הפרק החמישי מסופר על ידי סופר יהודי ממוצא גרמני שהיה מיודד עם הרביעיה ונהג להגי... המשך לקרוא

משה

הנה גמרתי לקרוא את הספר לפני כמה חודשים ואחרי איזה זמן נודע לי שנתן שחם בדיוק נפטר. אין לפרט זה משמעות כלשהי מלבד מה שהוא. יש לי חיבה מסויימת לרומנים המחולקים באופן כמו-סינטתי למספר תודעות שמוקדשת להם חלוקה לפרקים נוקשים. "המאהב" של א.ב יהושע נפלא בעיניי וכך גם "דקלי פרא" של פוקנר (או כל פוקנר אחר). יש משהו בחלוקה הלא-טבעית הזאת שגורמת לנו לחשוב על המסופר ולהבין את המציאות הסיפורית בדרך שבה מספר בודד/רגיל לא היה מצליח. כאן, ברומן הזה המחולק לארבעה קולות-חלקים, כאשר כל כלי נגינה והאוחז בו מקבל את הבמה שלו ישנו דיאלוג מרתק בין המוזיקה, ההתיישבות בצעירה ב... המשך לקרוא

מארק

האודישן - סיפור המתחבר לעלילה היסטורית מרתקת ולרומן מרגש בר ביתי הצעירה, רוקדת מחול מגיל - 3. בגיל - 12 היא קבלה החלטה מכוננת בחייה, להיות רקדנית מקצועית. מאז היא הולכת לכל אודישן אפשרי, למצטייני בת שבע, או הקיבוצית, לקבלת מלגה בקרן שרת, לרקדן מצטיין בצבא, ולמבחני הלהקות הבכירות בארץ. יש אודישנים שהיא עוברת ויש כאלה שהיא נכשלת. בתחילת דרכה הכישלונות כמעט והכריעו אותה. טוב תודה סיימנו, הודיעו לה, סליחה, היא הודיעה בהודעה משלה, אבל אני לא סיימתי, הכנתי קטע אישי כפי שהתבקשתי, ואני עומדת על כך שאציג אותו. הביטו הבוחנים בילדה החצופה בפליאה מעורבת בסלידה, אבל... המשך לקרוא

רץ

בסוף שנת 1936 הגיע לארץ קורט רוזנדורף, כנר מחונן מגרמניה, כאחד מחברי התזמורת (האורקסטרה...) שהקים הוברמן. נגנים שעברו את בחינות הכניסה (72 מ 500), זכו לא רק בסרטיפיקט, אלא גם באישור - שהובן רק מספר שנים אחר כך - להישאר בחיים ולהימלט מהתופת. רוזנדורף, בן לאליטה יהודית גרמנית - נשוי לזמרת גרמניה ואב לבת מחוננת במוסיקה - נוסע לפלסטינה ממגוון סיבות - גם כדי לפנות את השטח ולא להפריע ביהדותו להתפתחותה המוסיקלית של ביתו. אחד הדברים הראשונים שהוא עושה בארץ החדשה הוא הקמת רביעייה למוסיקה קאמרית, המופיעה במקומות שונים בארץ. הספר כתוב כחמישה יומנים של חברי הרביעייה וס... המשך לקרוא

yaelhar

ניסוח מבריק ומפותל של הרבי מקוצק (אקזיסטנציאליסט הוגה, שרק לא ידע להגות את המילה הזו) מטפל בבעייתיות של הדימוי העצמי האנושי, מול הדימוי הסביבתי. תחזיקו חזק, זה הולך קצת מסובך: "אני – לא מה שאני חושב שאני! ; אני – גם לא מה שאתה חושב שאני! אני – מה שאני חושב שאתה חושב שאני!". (וזאת לא בושה, בפעם הראשונה, יש לקרוא את הנוסחה הזו לפחות פעמיים). ולא, אני לא משה פייגלין שנואם לראשונה ומבקש להרשים בטריוויה יהודית-חסידית, אני כן קראתי ספר ג-א-ו-נ-י, שפשוט המחיז את הפתגם הזה בצורה פנטסטית, כמו שרק ספרות יכולה להציע. הספר הוא 'רביעית רוזנדרוף' – כמה לא מזמין ולא מושך. מ... המשך לקרוא

מתלמד

כשהייתי ילד, בעיירת פיתוח בדרום, החליטו שכל ילדי כיתה ב' ינגנו על כלי נגינה מסוים בקונסרבטוריון (אתם יודעים פיתוח). לשם כך הגיעו לכיתה ועשו מבחן, ועל פי התוצאות, ומידת ה"אוזן המוזיקלית" הוחלט מי ילמד מה.... כעבור שבוע כולם קיבלו פתק עם כלי הנגינה שיתחילו ללמוד, היו שני ברי מזל שקיבלו כינור, ולא מעט תופים, חצוצרה גיטרה ואפילו מנדולינה, ומלא מלא מלא חליליות...(כנראה שאלה שפחות הצליחו במבחנים). אני לעומת זאת לא קיבלתי שום מעטפה. אוסיף ואציין שהייתי היחיד שלא קיבל שום מעטפה. ניגשתי כמובן לשאול שמא נפלה טעות... תשובת המורה הייתה שאני לא מתאים לשום כלי נגינה... ז... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

באמצע שנות השלושים של המאה העשרים, טרם שנטרקו שערי אירופה בפני היהודים וחרצו את דינם של אלו שלא נמלטו בזמן לחוות את הגיהינום עלי-אדמות הקרוי "השואה", עושים את דרכם לחופי פלשתינה חמישה יהודים יוצאי-גרמניה: ארבעה מוסיקאים וסופר אחד. כל החמישה נושאים עימם אל ארץ-ישראל מטען כבד של חששות, מועקה וכאב. את ליבו של כל אחד מהם מענות מצוקות אישיות, אך ישנו גם מכנה משותף לכאבם: הקושי להתנתק מן התרבות הגרמנית העשירה אשר שורשיהם נטועים בה עמוק עד-לבלי-עקור, והמעבר לארץ לבנטינית, יוקדת ומסוכנת ולחברה יהודית אשר לתחושתם יש בה "קולטורה נמוכה וכל-כך הרבה פוליטיקה". ד... המשך לקרוא

עולם

לכאורה, ספר העוסק ברביעיה מוסיקלית ומי שזה לא כוס התה שלו, לא ייקח ספר זה לידיו. הספר עוסק ברביעיה שהוקמה ע"י רוזנדורף, יהודי מוסיקאי מוכשר, שנאלץ לעזוב את גרמניה כשחוקי הגזע התחילו להכביד. באניה מאירופה לארץ הוא פוגש סופר ידוע, גרמני אף הוא, אגון לונטל, ששיחה ביניהם הופכת לידידות. בהיגעם לארץ הם שבים ונפגשים בעיירה הקטנה ת"א, שם משמש רוזנדורף כנר ראשי בתזמורת, שהובא ע"י מנהל התזמורת הוברמן. לונטל הוא סופר גולה, שעזב את גרמניה, אך זו לא עזבה אותו כמו גם לא את רוזנדורף. רוזנדורף לא מסתפק בתזמורת ומקים רביעה עם פרידמן הצעיר, אוה שטאובנפלד היפ... המשך לקרוא

מורי

אינני בטוח שאם הייתי נתקל באקראי בספר זה או בסופר נתן שחם הייתי נותן בו מבט שני. למרות שאני חובב מוזיקה מושבע, על פניו סיפור המסגרת נראה די משעמם - קורותיה של רביעיית כלי קשת בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה - אז זהו שזה רק על פניו. בעקבות המלצות חמות על הספר שניתנו בפורום "ספרים וספרות", רכשתיו לאחרונה ואני יכול להצטרף ולהמליץ עליו בחום - פשוט תענוג צרוף. קורט רוזנדורף, כנר ידוע מגרמניה שעלה לארץ בשנות השלושים והשאיר מאחוריו אישה וילדה, מונה ע"י ברוניסלב הוברמן לכנר הראשי ב"תזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית" (שהיוותה את הבסיס לתזמורת הפילהרמונית הישר... המשך לקרוא

זאבי קציר

אינני בטוח שאם הייתי נתקל באקראי בספר זה או בסופר נתן שחם הייתי נותן בו מבט שני. למרות שאני חובב מוזיקה מושבע, על פניו סיפור המסגרת נראה די משעמם - קורותיה של רביעיית כלי קשת בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה - אז זהו שזה רק על פניו. בעקבות המלצות חמות על הספר שניתנו בפורום \"ספרים וספרות\", רכשתיו לאחרונה ואני יכול להצטרף ולהמליץ עליו בחום - פשוט תענוג צרוף. קורט רוזנדורף, כנר ידוע מגרמניה שעלה לארץ בשנות השלושים והשאיר מאחוריו אישה וילדה, מונה ע\"י ברוניסלב הוברמן לכנר הראשי ב\"תזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית\" (שהיוותה את הבסיס לתזמורת הפילהרמונית ה... המשך לקרוא

זאבי קציר

קראתי לפני שנים רבות.. ונראה לי שהוא שווה קריאה נוספת.... המשך לקרוא

נמנם