ביקורות ספרים על הספר החלקיקים האלמנטריים
|
מישל וולבק כבר מזמן נחשב כתופעה בפני עצמה. יש שיאמרו תופעה חברתית, יש שיאמרו ספרותית. ובכל מקרה מדובר בתופעה שקשה להישאר אדיש אליה. זה הספר השני שלו שקראתי, הראשון היה כניעה, אך אין ספק שהספר הנוכחי עמוק ומשמעותי הרבה יותר, והרגשתי צורך לקצת זמן כדי לעכל את הדברים.
לפני שניגש לספר עצמו, קצת על וולבק האיש. לא סוד שהאיש וכתיבתו נתונים במחלוקת עזה, אז שוטטתי קצת ברשת כדי להתרשם. יש שמכתירים אותו כגאון, כנביא זעם, כאינטלקטואל מבריק ואף כמי שמצליח לתאר ולערוך את ההיסטוריזציה של ההווה, כלומר לבאר את התהליכים ההיסטוריים שהביאו את התרבות המערבית למצבה הנוכ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
The Elementary Particles
"החלקיקים האלמנטריים" היה לרומן הראשון וספרו השני של מישל וולבק. הרומן מחולק לשלושה חלקים לא כולל פורלוג ואפילוג.
החלקיקים האלמנטריים"- רומן רחב יריעה עודות שתי אחים- מישל וברונו- מישל מדען מבטיח וברונו מורה וחולה נפש שחולק את חייו עם הפסיכיאטר שלו. הספר יספר עודות חייהם, ילדותם הוריהם הלא כשירים, כת הסוגדת לסטן וונדליזם , אהבותיהם השונות ועד סופם של הקשר בינהם וחיי המשפחה שחדלו מלהתקיים."
הרומן נפתח שמישל מתקשר אל אחיו ברונו בשנת 1998. שתיהן במשבר שנות ה-40 לחייהם.
חלק ראשון: הממלכה האבודה":
אישה בוהמיינית ברוח התקופה בשם שז'אני מבי... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשנת 1972 יצא לאקרנים 'הסנדק' של פרנסיס פורד קופולה. הסרט זכה לקבלה נלהבת של הקהל ושבר כל שיא צפייה אפשרי. הצלחתו הפנומנלית של הסרט מוסברת במידה רבה על ידי ערכי המשפחה השמרניים שמוצגים בו. אותם הימים במערב התאפיינו בשינויים מרחיקי לכת כמו המהפכה המינית והיחסים בין הגבר לאשה בתא המשפחתי. וודסטוק, היפים, כוכבי רוק מוזרים שמתים בגיל צעיר, נסיגתה המהירה של הנצרות זיעזעו קשות את כל מה שהיה מוכר, ידוע ומובן עד אז. לאמריקאים בנוסף הייתה על הראש מלחמת וייטנאם השנויה במחלוקת ופרשת ווטרגייט האומללה. במציאות מטלטלת שכזאת, היוותה 'הסנדק' גורם מאחד ומרגיע, מעין... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברונו ומישל הם אחים למחצה. אמא שלהם, לאחר שהבינה שגידול ילדים נוגד את אידיאל החופש שכל כך האמינה בו, נטשה אותם והשניים גדלו ללא מגע ותשומת לב של אם או אב. אנחנו מתוודעים לסיפור חייהם מאז הנטישה של ההורים, על הילדות שלהם, על השגרה בבית הספר, על חייהם כנערים מתבגרים ועד השנים המאוחרות יותר בחייהם.
שנות ה-60 וה-70 הם הקו המרכזי של העלילה ויחד איתם גם השינוי החברתי הגדול באותה התקופה וההשפעה שלהם על הדור שנולד בשנות ה-40 וה-50, בין היתר על גיבורי הסיפור.
מישל, ילד חכם שלא הרגיש שייך בחברת אנשים, אף אחד לא הציק לו והוא לא התעניין באחרים. הוא גדל להיות אדם מרו... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לומר על מישל וולבק שהוא טיפוס קונטרוברסאלי - זה האנדרסטייטמנט של המאה. יש לאיש את הכישרון הפנומנלי, מזה ארבעה עשורים כבר, להכעיס אנשים עד שמיים או להפוך אותם לחסידים אדוקים לנצח. גילוי נאות: אני נימנה עם הקבוצה השנייה. גם כי אני זוכר לו 'חסד נעורים' מימי ההתכסחויות המענגות שלו עם כותבי טורי המערכת של העיתון הצרפתי הנפוץ לה-מונד ("העולם"), אנשי שמאל רדיקאלי אטומי מוח, אינטלקטואלים בכאילו, שלידם השמאל המכונה 'סהרורי' בישראל אינו אלא חבורת נערי מקהלה של כולל "חזק וברוך" בצפת. צחקתי המון בזכותו, בקיצור; אבל גם כי כל מה שקראתי משלו עד היום נפל לי בול בצלחת: הא... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לוולבק יש תפיסות דטרמיניסטיות וזה כשלעצמו לא פשוט עבורי, לא מפני שאני לא מקבלת אותן (מה שנכון במקרים רבים, אגב) אלא משום שבאותה מידה שהן מצליחות לעורר בי עניין הן יכולות לעורר בי גיחוך. זה לא נעים לגחך במקום שמישהו מציג לפניך ברצינות רבה את השקפותיו, אבל זה מה שקורה לי כשאני נתקלת במחשבות דטרמיניסטיות שאינן משאירות מקום לשום בדל של ספק.
ואני אוהבת את וולבק. כי הרעיונות בדרך כלל מעניינים, כי הוא לא מתחנף ולא מפחד להרחיק קוראים, כי יש לו אומץ לנסות גם כשהנסיון מתברר כמיותר, גם כשהסתירות צצות ואפילו כשהוא מעורר גיחוך.
עכשיו אני אנסה להיות יותר קונקר... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביום שישי האחרון אספתי את הילדים מבית הספר, כמנהגנו מידי שישי. בזמן שחיכיתי ישבתי על ספסל וקראתי לי ב"החלקיקים האלמנטריים". המורה של אחת הבנים ניגשה ושאלה מה אני קורא ואם מומלץ? המורה הזו מדהימה, אמנית בנפשה, אוהבת אדם ואת הילדים, ואני מלא שמחה שבני זכה במורה שכזו. אז מה לענות לה? להמליץ?.... אני מספר את הסיפור הקטן הזה כי חשבתי לפני שעניתי לה והתשובה לדעתי ממצה את שהרגשתי.
ראשית הבטחתי להעביר לה את "המפה והטריטוריה" ועניתי : "הספר מטלטל מזעזע לעתים קרובות, אבל אני מוכן להתבוסס בסכי שהוא מגולל, כדי להתענג על הרעיונות שהוא מנסה להעביר". את הספר קראתי בעניי... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וולבק נמצא על הכוונת שלי כבר הרבה זמן. אומרים עליו שהוא מיזנתרופ, שהוא הילד הרע של הספרות המודרנית, שהוא הסופר הצרפתי החשוב ביותר בימינו, שהוא מאתגר לקריאה, בועט בבטן ובמוסכמות, מעורר מחשבה ומחלוקת. עלילת הספר לא משכה אותי באופן מיוחד וסביר מאוד שעם קווי עלילה כזאת וסופר אחר, לא הייתי שוקל בכלל לגשת לספר הזה. היא רק פלטפורמה (קריצה לשועלי וולבק ותיקים ממני) לרעיונותיו שרציתי לקרוא.
מישל וברונו הם אחים למחצה (אותה אימא), שנפגשו לראשונה רק בגיל העשרה ומאז שמרו על קשר חברי יותר מאשר משפחתי. הם מאוד שונים ביניהם, אך אפשר לראות קווי דמיון בעבר של שניהם. ר... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק כי זהו ספר שונה, יוצא דופן, שיחד עם חווית קריאתו הטהורה הנובעת מנפתולי עלילתו והיותו מרגש ונוגע ללב בחלקים רבים, מספק לקורא האינטלקטואל גם חשיפה לספרות שונה ופורצת דרך, "ספרות אוונגרדית", וכן ניתוח מעמיק של התפתחות החברה של ימינו. במילים אחרות: אין עוד ספרים בספרות הכתובים כספר זה.
מן ההתחלה ועד הסוף, מערבב וולבק בין "ספרות נמוכה" ל"ספרות גבוהה" ואף חורג מן ה"ספרות הגבוהה" לכתיבה כמעט אקדמית-מחקרית, ובערבוב חסר בושה זה עושה דבר שמעטים עשו כדוגמתו. לעתים נדמה הספר כספר פורנוגרפי גס והמוני, בעל תיאורים מדוייקים להחריד של פעולות משגל ויחסים מינ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדכא למדי. כמו ההפרטה הכלכלית , גם המין הופרט בעקבות המהפכה המינית של סוף שנות השישים ואישור השימוש בגלולה.
אכזריות קפטילסטית מרוסנת לעיתים במדינות הסוציאל דמוקרטיות לפחות במעט. את ההעדפות בשוק המיני אין מה שירסן,נותרה אכזריות בלתי מרוסנת.כל אחד ושווי השוק שלו.להשתמש ולזרוק.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זו כנראה תהיה אחת הביקורות היותר מבולבלות ולא ענייניות שכתבתי, אבל אני מניח שיש מקום גם לכאלו.
אי אפשר להתחיל להתייחס לספרו של וולבק בלי להתייחס לשלל ההמלצות שקיבלתי לגביו - המלצות מאנשים רבים וטובים שהפצירו בי לקרוא אותו מבלי דיחוי. אז כמובן שבסופו של דבר עמדתי במשימה.
הספר עוקב אחר שני אחים - ברונו ומישל ונע בין סצינות סקס מפורשות ובוטות, עבור בתיאורים של רגשות אנושיים עגומים ומלנכולים וכלה בתיאורים של תאוריות מדעיות עמומות. אמנם נשמע כמו מתכון מנצח, אך לטעמי היה פה פספוס.
לדעתי, מנסה וולבק להציג תמונה מאוד מסויימת של התרבות האנושית במאות ה-2... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על וולבק וה- "חלקיקים האלמנטריים" שמעתי כבר לפני כמה שנים. ידעתי שאקרא אותו מתישהו, אך דחיתי ודחיתי. מחלקיקי המידע ששמעתי עליו- משהו בו נראה לי מאיים למדי. התחושה המוקדמת התבררה כיותר ממוצדקת. זהו אחד מהספרים המטלטלים ביותר שקראתי אם לא המטלטל שבהם.
וולבק הוא אינטלקטואל שמביע את משנתו בדרך של סיפורת, של רומן. העיקר בספר הזה הוא פריצת הדרך המחשבתית ועמדתו הברורה של וולבק בקשר לנושאי הספר (האסון שהביא עלינו השיחרור המיני). אלה בעלי עוצמה כה גדולה שכמעט מיותר לדבר על איכותו האסתטית של הספר כפרוזה, זה באמת משני כאן. בכל זאת אני אנסה להתייחס בכמה מילים ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר קשה לקריאה וזאת בזכות תאור חיי בני האדם בתרבות
הנוכחית האדם לכל אורך חייו בהיסטוריה ניסה דרכים שונות לשפר את חייו ולהבין את תפקידו בעולם הזה,
הוא ניסה זאת בעזרת הדת הוא ניסה זאת בעזרת שינוי תרבות חיים הוא ניסה את העריצות ואת החופש .הוא ניסה לקבל תשובות מההתקדמות הטכנולוגית והמדע אך גם ניכשל.
האדם אינו מצליח לחיות את חייו בשלווה כל עוד יודע הוא שהחיים סופם מות .
. סוף הספר מביא לתיקווה לחיים טובים מלאים ומסופקים יותר. האדם בידע המדעי הרב שצבר והניסיון שרכש יוצר אדם מהונדס אדם חדש נקי מכל מאבקי כח הון וגאווה נקי מפחד
ספר חזק ממליץ לקריאה לבעל... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש לי יחסי אהבה-שנאה עם הספר הזה.
מצד אחד רואים שלוולבק יש כשרון כתיבה, והספר באמת זורם וקל לקריאה (מבחינת שפה, לא תוכן).
מאה העמודים הראשונים היו נפלאים. אחרי זה הכל התדרדר והפך לסרט פורנו-אימה ומניפסט הזוי שחוזר על הקלישאות הרגילות של תחלואות החברה המערבית, ומאשים את בני האדם (בעיקר את החמישים ומשהו אחוז שיש להם כוס (יש, גם אני פרובוקטורית!)) בריקבון של החברה כי הם כאלה שטחיים ואגואיסטים וכו' וכו'.
לקראת הסוף זה חזר קצת לרמה של ההתחלה. אולי כי ברונו יצא מהתמונה. האמת שאם ברונו היה מתפגר בגיל 18 הספר היה רק משתפר.
אז מצד אחד הרבה אלימות ומין בשביל האלימו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה. לפי ביקורות על ספרים נוספים של מישל וולבק, יתכן שזה, בינתיים הספר הכי טוב שלו. למיטב הבנתי, מהביקורות, הוא חוזר על הרעיון בכל ספר בוריאציה שונה.
למי שאוהב ספרי פילוסופיה... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
איך מתחילים לסקר ספר כזה? עלילה של ממש אין, זרם התודעה זה לא, לא הגות, לא ביוגרפיה, לא עיון.
מי שכבר התוודע לספר כלשהו של וולבק יודע מה מצפה לו. מדובר בסאגה מינית מתמשכת, אוסף של מילים מפורשות ושל מעשים מפורשים, תנוחות מכל סוג ומין, תרתי משמע.
מישל הוא הצעיר וברונו גדול ממנו בשנתיים. האם היא ז'אני, שהחליפה שמה לג'יין בהתאם לאופנה והמקום הוא צרפת בכלל ופריז בפרט. האחים הם אחים למחצה, מאותה אם ואבות שונים. מישל גדל אצל סבתו וברונו בפנימיה, בה הוא עובר התעללויות נפשיות ומיניות, לא סובל מזה מטראומה, אבל כמיטב גיבוריו של וולבק, הופך לחרמן שכל הזמן נמצא בשלבי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הסופרים האהובים עלי ביותר.
הספר כתוב בצורה קלה להבנה עם הסברים של תאוריות כאילו הן נכתבו בספר לילדים, בניגוד לספרי פילוסופיה אשר מצריכים חפירה מעמיקה.
הספר מתאר תקופה (של ימינו) בה האושר של הבן אדם מוקנה בשני היבטים עיקריים: כסף ומין. הבעיה עם אושר מסוג זה היא שהוא רגעי. כלומר רוב בני האדם אינם מאושרים רוב הימים בשנה ומרגישים בודדים (מקשר מאוד ל"מאה שנים של בדידות" של גבריאל גארסיה מארקס). הבדידות בעולם הקפיטליסטי הופכת את ההמון לחברה צרכנית מנוקרת.
הסיפור בפני עצמו מאוד מעניין, קל וכיף לקריאה.
לא מומלץ לילדים מכיוון שהספר מכיל הרבה מאוד קטעים... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי הרבה המלצות קראתי את הספר של וולבק, כל הסיפור סביב הפרובוקציות שהוא גרם, כולל גלותו של וולבק מצרפת בעקבותיו יצרו באז רציני גם לאלו שלא ידעו בכלל לפני כן על קיומו.
עם כל הכבוד לפרובוקציות שהספר |הסופר כנראה ניסו לייצר, חולאי החברה המערבית ידועים לכל מי שגר בה וכנראה גם להרבה מאלו שלא גרים בה. אז אין ספק שהחומר פה בוטה יותר וכנראה גם עמוק יותר מרוב הספרים שמתיימרים לייצג את התנהלותה הרקובה של החברה המערבית לקראת המאה ה-21, אבל הקורא המערבי הממוצע לעניות דעתי יודע יותר מזה, קרא על כך יותר מזה, ודיבר על כך המון, עוד לפני שקרא את הספר.
ויכול להיות ש... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אח, וולבק הנהדר. בספר זה ממשיך וולבק את חקירת המין והמיניות שהחל ב-"הרחבת תחום המאבק". הוא מדגיש יותר את יצר המין כסממן לריקבון המין האנושי (או החייתיות שבו) - תחום שייקח אותו אל הקצה ב-"אפשרות של אי".
וולבק, חסיד המלל האינסופי ועתיר הידע, עשוי ליגע לעתים. אני מצאתי תיאוריו מתחום הביולוגיה מעט טרחניים, וכך גם חלק מתיאורי המין. ועדיין, מדובר בספר מרתק למדי המעודד ומחייב מחשבה ועיכול זמן רב אחרי תום הקריאה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חווית הקריאה בשבילי הייתה משונה.
מצד אחד הספר כתוב בשפה קשה להבנה ("לא זורמת"/"קולחת") ומצד שני יש משהו בו שפשוט לא נתן לי לעזוב אותו.
אולי החמלה היא שהשאירה אותי דבק בספר או ההתעניינות, אינני יודע.
מה שכן, זהו ספר עמוק, סבוך ומסובך.
יצאתי מבולבל מהדרך שוולבק ניסה להעביר את אימרת הספר.
ספר טוב.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מצד אחד זהו ספר מרתק שכתוב בצורה נפלאה, אבל מצד שני זהו מניפסט פוליטי ראקציונרי ושוביניסטי בצורה בלתי נסבלת.
הספר שזור בכל מיני תובנות פסיכולוגיות רדודות ומקוממות, כמו למשל שאבא לא באמת מסוגל לאהוב את הילדים שלו או שרק נשים מסוגלות להפגין רוך.
וולבק מאשים את המתירנות המינית בשקיעתה של התרבות המערבית. נו טוב, הרב עובדיה לא היה מנסח את זה טוב יותר. הוא מתעלם מכל הדברים החיוביים שהביאה המהפכה המינית, כמו שחרור הנשים מהכבלים החברתיים, היציאה מהארון ועוד.
בנוסף לכך יש בספר כמה קטעים אלימים בצורה מזויעה, ללא כל הצדקה ספרותית, ונראה שהם נועדו אך ורק כדי ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על האומללות שמקנה הפחד מן המוות לצד הבנאליות של החיים שכמעט ואין בהם נקודת אור אחת ויחידה. אותי הביא הספר להשלמה (אולי רגעית - פוסט קריאה) בנוגע לדילמות של אהבה, זוגיות, משפחתיות, זיקנה ומוות. בעת הקריאה נשאבים להלך רוח ירוד למדי אבל מומלץ לא להרתע ולהחמיץ את תמונת מציאות חיינו. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
משאיר בך חותם שנשאר חודשים לאחר הקריאה.
לא עוד ספר של לקרוא ולשכוח.
עוקב אחר שני אחים למחצה, שמייצגים שתי דרכים שונות לחיות את החיים.
אף דרך לא מביאה אל הישועה, אז איפה אנחנו בסקלה שלהם?...
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
אחד המשובחים שקראתי.
אני ממליץ על כל ספר של וולבק, אבל זה הטוב מבינהם.
ביקורת נוקבת על החברה המודרנית.
על הקפיטליזם, על ההדוניזם ועל אידיאל היופי הריקני שמקיא מהחברה את השונה, את המכוער ואת הזקן.
וכל זה מהול בקמצוץ מדע וגנטיקה שמשביח(בעיני) את העניינים.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לטעמי - אחת מהיצירות המופלאות ביותר שנכתבו בעשור האחרון.
הכשרון הבוטה של וולבק מוחצן דרך הרדיקליזם שלו;
וולבק מתעקש לקחת את הקורא במסע ארוך ומעיק במסדרון צר ואפור, בכדי להראות שבסוף המסדרון הזה יש את הכל ובו זמנית אין כלום.
הכתיבה שלו נקראת בצורה יבשה מאוד; זה נראה כמו שהוא פוסע על דרך עפר באמצע שום מקום, במטרה להגיע לשום מקום; או יותר נכון - במטרה להגיע לסוף החיים.
למרות זאת, הדמויות חוות לא מעט חוויות אקספירימנטליות ורדיקליות לאין שיעור; הן מתנסות בדרך חיים מקובעת ואפורה או חופשייה ומשוחררת אך רדודה מתוכן.
וולבק לוקח את האנושות אל הקצה - הוא מקצין ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
